רשומות
פרק 2: המחיר הכלכלי של המלחמה
סיכונים פיסקליים
התמשכותה חסרת-התקדים של מלחמת "חרבות הברזל" ובאורח רב-זירתי יוצרת סיכונים בתקציב המדינה עם השלכות שליליות המתגלגלות על הכלכלה, על שוק ההון, על היכולת להגן על המשקיעים הקיימים ולמשוך חדשים, על היכולת לשמור על היקף ורמת השירותים הציבוריים, על המחקר המדעי, על ענפי החינוך והבריאות החשובים ובעיקר על היכולת של המשק לחזור לתוואי של צמיחה ותעסוקה מלאה.
הגדלה בלתי-מבוקרת של הוצאות הממשלה בשנים הקרובות תמשיך ללחוץ כלפי מעלה על הריביות שהמשק ייאלץ לשלם. המשמעות היא פגיעה בהשקעות, בהיי-טק כמו גם בענפי משק אחרים, וכמובן גידול משמעותי בהוצאות המימון של הממשלה שנים קדימה. עליית הריבית מצריכה משאבים גדולים יותר בסעיף "פירעון חובות" בתקציב המדינה, דבר שיבוא על חשבון משאבים לצרכים אחרים. מדובר גם בהשפעת כמות (חוב גדול יותר) וגם השפעת מחיר (חוב יקר יותר).
מאז ה-7 באוקטובר גבר אי-האמון במדיניותה הכלכלית של ממשלת ישראל. העדפת הממשלה להקצות תקציבים עצומים ליעדים פוליטיים ומגזריים, ועוד בתקופת מלחמה - יצר ביטוי חדש: "כלכלת מקורבים". הנהגת מדיניות זו כאשר הצרכים התקציביים האובייקטיביים גואים ואיתם נוסקים הגירעון והחוב - צפויה להיות המכשלה העיקרית של המשק להתאושש בעתיד הקרוב מנזקי המלחמה ותוצאותיה הישירות והעקיפות.
צד ההוצאה בתקציב המדינה גדל מאד בגלל ההוצאה הביטחונית וההוצאה האזרחית, בהיבט ישיר ועקיף. בנוסף, תקציב המדינה צריך היה לסייע לענפי משק ולבתי עסק המצויים במשבר בגלל המצב הביטחוני, אך בפועל התקציב מתרחב בשיעור ניכר בגלל סיוע בסכומים מהותיים ליעדים פוליטיים ולמקורבים למיניהם שאינם קשורים לטובת המשק ולצרכי ההתאוששות שלו. מובן שהגירעון התקציבי נובע גם מהאטה ניכרת בגביית המיסים הצפויה בטווח הקצר שגם היא תגרום להגדלת הגירעון, בעיקר בגלל ההאטה במשק והמשבר בענפי משק ובעסקים השונים. האתגר של מדיניות הממשלה הוא כפול: לנהל נכון את המשק, ולהחזיר את האימון של הציבור, המשקיעים, חברות הדירוג והמוסדות הבינלאומיים בכלכלת ישראל.
תקציב 2024 והגירעון הצפוי
מסגרת התקציב הרשמית עומדת כיום על 584 מיליארד שקל, כ-14% יותר ממגבלת ההוצאה המקורית שנקבעה בשנה שעברה במסגרת התקציב הדו-שנתי לשנים 2023-2024. הגירעון בתקציב המדינה הגיע כבר ל-11.7 מיליארד שקל. מנתונים שפירסם החשב הכללי של משרד האוצר בתחילת אוגוסט השנה עולה שהגירעון הגיע כבר ל–8.1% מהתוצר, כאשר תקרת הגירעון ל–2024 נקבעה ל-6.6%. למרות שנותרו חמישה חודשים לסיום השנה, ברור כבר עכשיו שהממשלה תחרוג באופן משמעותי ממגבלת הגירעון שהציבה לעצמה. מצב זה עלול להיות הרה-אסון, מצב שמפניו הזהירו נגיד בנק ישראל, המומחים השונים, והמוסדות הבינלאומיים שעוקבים בדאגה אחר התנהלותה הכלכלית של ממשלת ישראל.
המצב מדאיג לא רק בגלל החריגה העצומה ממגבלת הגירעון: גם בניהול התקציב נכשלה הממשלה שוב ושוב. מאחר שהממשלה ביססה את תקציב המדינה על הנחת היסוד של משרד האוצר (בינואר השנה) לפיה המלחמה תימשך כחמישה חודשים בדרום לצד לחימה מוגבלת בצפון - אזי ברור מאליו שחלק ניכר מצד ההוצאה בתקציב איננו ריאלי עוד. בתקציב 2024 היה גידול של כ–40% בתקציב הביטחון (וזאת לאחר שגם ב-2023 קיבל תקציב הביטחון תוספת של כ–17 מיליארד שקל), אך מבלי לקבל החלטות נדרשות על קיצוצים או על הגדלת התקציב - הגירעון מטפס ללא השגחה מעלה מעלה. בתקופה ינואר־יולי 2024 גדל תקציב הביטחון פי שלושה ביחס לתקופה המקבילה אשתקד. בנוסף, בתוך חצי שנה בלבד, התקציב לשנת 2024 עבר לא פחות מארבעה קיצוצים רוחביים. הסיבה לכך היא שתקציב 2024 עצמו מהווה מעין קיצוץ רוחבי של תקציב 2024 המקורי שאושר לפני המלחמה במסגרת התקציב הדו-שנתי. עכשיו מתברר שוב שיש מחיר כבד לשיטה של תקציב דו-שנתי, שאיננה אלא תרגיל פוליטי של הממשלה שנועד למנוע את הפלתה אם הקואליציה לא תצליח לאשר בכנסת תקציב בשנה העוקבת.
במצב הנוכחי, כשהוצאות הממשלה והגירעון חרגו באופן ניכר והרזרבה הכללית התרוקנה, אין לממשלה יכולת לממן אפילו הוצאה הכרחית כגון המשך שהיית המפונים בפתרונות דיור זמניים. הפיתרון התקציבי שמצאה הממשלה לסוגיה זו היה החלת קיצוץ רוחבי על כלל ההוצאות בתקציב, על חשבון התחייבויות תקציביות אחרות שחלקן חיוניות ביותר. התמשכות המלחמה, איבוד שליטה בניהול התקציב, והזינוק בגובה הגירעון והחוב - מגדילים את הסבירות להתרחשותו של משבר כלכלי חריף בעתיד הקרוב. למשבר זה, אם יתחולל, תהיינה השלכות רבות על הצמיחה, התעסוקה וחזרת המשק לשגרה, אך בעיקר מעיק החשש שתיפגע יכולת ההתאוששות הכלכלית של המשק מהמלחמה והמשק ישקע לשפל כלכלי מתמשך.
סיכום
המשק הישראלי נמצא כעת בפני אחד המשברים הקשים שידע מעודו. "חרבות ברזל", שהיא הארוכה במלחמות ישראל, טבח ה-7 באוקטובר, שהוא האסון הכבד שידעה המדינה מאז הקמתה, וסוגיית שיקום הדרום והצפון והחזרת המפונים לבתיהם - מציבים אתגרים גדולים במישור הכלכלי. ברם, האתגר הגדול מכולם הוא בניית יכולת התאוששות וחזרה לתוואי של צמיחה שהמשק כבר היה בו. אתגר זה יצטרך לעמוד מול הגידול הפרמננטי הצפוי בתקציב הביטחון והגדלת הנטל על המשק, תוך העדפת "תותחים" על פני "חמאה" לפחות בטווח הקצר והבינוני. מעבר לגידול במצבת החוב הלאומי של ישראל ועל רקע עליית שיעורי הריבית בעולם, ישראל תידרש לממן חוב גדול יותר וגם יקר יותר, כך שנטל תשלומי הריבית הצפויים יעלה משמעותית.
האם תשכיל הממשלה לנהוג במדיניות כלכלית נכונה, אחראית ושקולה כיאה למצב הקשה שהמשק נתון בו? האם תאזור הממשלה כוחות להסיט תקציבים קואליציוניים ודומיהם לבניית ההתאוששות של הכלכלה? האם תוכיח הממשלה לציבור ולמשקיעים שפניה לשיקום ענפי המשק ובתי העסק שנפגעו? האם תוצג בהקדם תוכנית לשיקום המפונים ולהחזרתם הביתה תוך דאגה וגיבוי להבטחת שלומם? האם ישובו המשקיעים הזרים והמקומיים להאמין במשק הישראלי? ולא פחות חשוב: האם תשכיל הממשלה לצנן את הרוחות הסוערות במחנות החלוקים בציבור? האם נצליח להפנות את אנרגיית הכעס, היריבות וחילוקי הדעות ליעד חיובי של "ביחד נְשַקֵם"? כשמתייחסים לשאלות אלה חשוב לזכור כי חוסנו של המשק תלוי במידה רבה באמון שנותנים גורמים בינלאומיים (משקיעים ומלווים פוטנציאליים) בהנהגה הכלכלית של המדינה.
בינתיים, נראה שקיימת הסכמה נרחבת בחוגי הכלכלנים לכך שהממשלה הנוכחית איננה היעד לתקווה: היא חלק מהבעייה ולא חלק מהפיתרון. הדבר מתבטא בהימנעות עיקשת מנקיטת צעדים המתבקשים לאור המשבר הכלכלי המתקרב, ואף בהתכחשות והדחקה למצב ודחייה על הסף של דברי ביקורת ואזהרה.
ייתכן שעומק ה"בור" שאליו ישקע המשק הישראלי תלוי במשך הזמן שהממשלה הנוכחית תאחז בשלטון: ככל שימיה יארכו - כך יעמיק הבור. התוכנית הכלכלית שלנו, שתוצג בהמשך הסידרה, מוצעת לממשלה הבאה, זו שתסיים את המלחמה, שתתמודד עם האתגר הכלכלי ושתהיה קשובה להצעות לגבי מדיניות כלכלית נכונה.
*דוד בועז היה בעבר הממונה על התקציבים במשרד האוצר. דוב מישור היה בעבר מנכ"ל משרד המסחר והתעשייה. רשימה זו היא השנייה בסידרה של 6 רשימות שעניינה גיבוש תוכנית כלכלית למשק הישראלי לשנים הבאות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה