יום שישי, 23 באוגוסט 2024

רשימת אורח: כלכלת ישראל לקראת "היום שאחרי" (4) - דוד בועז, דוב מישור ודורון נחמני*

 פרק 4: המיצוב האסטרטגי של המשק הישראלי 


ניתוח איומים והזדמנויות (SWOT) הוא כלי ניתוח טכני שמטרתו לסייע לנו להעריך את המצב הפנימי והחיצוני של כל ארגון או גוף (במקרה שלנו: המשק הישראלי) על מנת לפתח אסטרטגיה יעילה לשיפור מצבו. הניתוח הוא מובנה, ובוחן ארבעה היבטים עיקריים:

  1. עוצמות (Strengths): יתרונות פנימיים ייחודיים המאפיינים את הארגון, מבדילים אותו מהמתחרים ומעניקים לו יתרון תחרותי

  2. חולשות (Weaknesses): חסרונות או מגבלות פנימיים של הארגון, העלולים להוות מכשול להצלחתו

  3. הזדמנויות (Opportunities): אירועים חיצוניים חיוביים שאם ינוצלו - עשויים להועיל לארגון

  4. איומים (Threats): אירועים חיצוניים שליליים העשויים לפגוע בארגון

מטרת הרשימה בהמשך היא להציג ניתוח SWOT קצר של המשק הישראלי שמציע מספר תובנות שיש בהן כדי לסייע לדיון על המדיניות הכלכלית הדרושה "ביום שאחרי".


                   *            *

מהן העוצמות של המשק הישראלי?
    1. המשק נמצא בנקודת מוצא טובה על מחזור העסקים -
      בסוף 2022 היה המשק הישראלי במצב טוב: התעסוקה הייתה גבוהה, המחירים היו יציבים (הציפיות לאינפלציה שנה קדימה עמדו על 2.5%), מאזן התשלומים היה חיובי, המאזן הממשלתי והחוב הציבורי היו נמוכים במונחי תוצר (עודף תקציבי של 0.6% וחוב של 60.7%, בהתאמה). נקודת מוצא זו יוצרת למשק הישראלי נתוני פתיחה טובים להתמודדות עם זעזועים חיצוניים

    2. המשק הישראלי הוא 'משק פתוח' -
      המשק מאופיין בשיעור גבוה של סחר-חוץ יחסית לתוצר, מצב המבטא ניצול של אפשרויות התמחות וחליפין בינלאומיים וניצול יתרונות יחסיים לטובת קידום ייצוא והחלפת ייבוא בערך מוסף גבוה

    3. למשק הישראלי סקטור פרטי חזק -
      רוב הייצור במשק הישראלי נעשה על-ידי הסקטור הפרטי, דהיינו המשק גמיש לשינויים חיצוניים נדרשים

    4. מבנה הייצור בישראל הוא מודרני באופן יחסי -
      בתפוקה העיסקית בולטים סקטור ההיי-טק, שהוא גדול יחסית למשק, וכן תעשיות צבאיות עתירות-ידע. תעשיות רפואיות (פרמצבטיות) מתקדמות בולטות ברמה גבוהה של ידע ומחקר רפואי מקומי, וכן בולטים מכוני מחקר חקלאי בעלי הישגים בינלאומיים. כל אלו הינם פוטנציאל לצמיחה מהירה ולתעסוקת מנהלים, חוקרים ועובדים ברמה גבוהה ובשכר נכבד 

    5. מחקר אקדמי מפותח -
      לישראל מוסדות אקדמיים בולטים מן המובילים בעולם שיצרו מוקדי מחקר יישומי למטרות מסחריות (Spinoff) שהביאו ליצירת קשר טוב בין האקדמיה לבין התעשייה 

    6. לישראל הון אנושי ברמה גבוהה -
      כוח האדם בישראל הוא בעל הכשרה מקצועית גבוהה. המשמעות היא יכולת השתנות גמישה של הייצור בתגובה למגמות בשווקים, לחידושים מדעיים וטכנולוגיים, ולהשתנות צרכי התעסוקה

מהן חולשותיו של המשק הישראלי?
    1. תקרה נמוכה ל'שיעור השתתפות' בכוח העבודה -
      פלחים משמעותיים מהאוכלוסייה אינם משתתפים (מבחירה!) בכוח העבודה: גברים חרדיים, נשים מהמגזר הערבי. המשמעות היא שאין למשק עתודות פנימיות זמינות של גורמי ייצור שתאפשרנה המראה של התמ"ג: הגידול בתוצר לנפש צריך להתבסס על פיריון גבוה ועל תגובה מהירה וגמישה בשינויים נדרשים בהרכב הייצור עפ"יי צרכי השוק

    2. מערכת חינוך שאיננה מתמודדת עם כל צורכי התעסוקה העתידיים -
      חלק משמעותי מהנוער משתייך לזרמי חינוך פרטיים (ולא ממלכתיים) שאינם מוכוונים על-ידי צרכים של שוק העבודה. המשמעות היא שחלק הולך וגדל מהאוכלוסייה איננו זוכה להכנה לשוק העבודה העתידי והוא יתקשה להשתלב בו. גם מערכת החינוך הציבורית מראה ניצני פיגור משמעותיים שמתבטאים בחולשת התלמידים הישראליים במבחני השוואה בינלאומיים

    3. קיום משקעים היסטוריים של מעורבות יתר ממשלתית-
      בארבעת העשורים הראשונים של המדינה היוותה הממשלה גורם דומיננטי בניהול המשקי, אם באמצעות בעלות ישירה על אמצעי הייצור ואם באמצעות הכוונה כלכלית פרטנית. למרות שמאז "תוכנית הייצוב הכלכלית (1985)" המשק עבר תהליכי הפרטה מרחיקי-לכת שהעבירו את האחריות להקצאת המקורות לכוחות השוק - נותרו בו עדיין משקעים מהעולם הישן. הדבר מתבטא בריכוזיות יתר, בהגנות מיותרות על תחליפי יבוא, על הייצור החקלאי, ועל ענפי משק מסוימים אחרים. התוצאה הינה  פגיעה בתחרות, חוסר יעילות והחמצת הזדמנויות עיסקיות. התמודדות עם אתגרים כלכליים תחייב נקיטת מהלכים שיביאו לפתיחת המשק לתחרות ושבירת מונופולים

    4. פיגור בהתמודדות עם אתגרים ארוכי טווח -
      הנטייה של ממשלות ישראל לדורותיהן הינה להתמסר ברגע האחרון לפתרון בעיות של הטווח הקצר-בינוני ולהזניח את הטיפול באתגרים של הטווח הארוך. התוצאה היא טיפול לא יעיל בנושאים של תכנון ארוך-טווח, כמו השקעה בתשתיות ציבוריות, תכנון תחבורתי, תכנון אורבני ופתרון בעיות דיור, ואספקה סדירה של שירותים ציבוריים. שיטת פעולה זו יוצרת פתרונות דרסטיים, לא אופטימליים, תוך יצירת צווארי בקבוק לתיפקודו של הסקטור הפרטי. רצון לאפשר לסקטור הפרטי להתמודד עם אתגרי המחר ללא היתקלות בצווארי-בקבוק - מחייב השבחה של תהליכי התכנון של הסקטור הציבורי לטווח הארוך

    5. חולשה מהותית של הסקטור הציבורי -
      שיטת ההעסקה והתיגמול המיושנים הנהוגים בסקטור הציבורי גרמו במהלך העשורים ליניקה סלקטיבית של כוח אדם לטובת הסקטור הפרטי ולדלדול מקביל בסקטור הציבורי. על אלו נוספו הזנחה מצטברת של טיפוח ההון האנושי בסקטור הציבורי כשתהליכי הפוליטיזציה בסקטור הציבורי גורמים לנדידת סמכויות ההחלטה מהדרג המקצועי לדרג הפוליטי. המשמעות היא פיגור באיכות השירותים המסופקים על-ידי הסקטור הציבורי, ירידת איכות כוח האדם המועסק בו, הכנסת שיקולים זרים להתנהלות הסקטור הציבורי והחרמת סמכויות מהדרג המקצועי לטובת הדרג הפוליטי שאופק ההסתכלות שלו קצר מטבעו

מהן ההזדמנויות שנקרות בפני המשק הישראלי?
    1. העולם נמצא בתהליך של פריצה כלל-עולמית בתחומי ההיי-טק -
      הגידול המתמיד בחשיבותו של הייצור מבוסס-הטכנולוגיה בעולם יוצר הזדמנות למשק הישראלי, שהוא מוביל בתחומי טכנולוגיה רבים

    2. צפוי גידול בביקוש לטכנולוגיה חקלאית מתקדמת -
      על רקע גידול אוכלוסין גלובלי ומשבר האקלים המתעצם, ממשיכה אוכלוסיית העולם לצמוח במהירות (למשך כחצי מאה, לפי הערכת מומחים) ומחמירה בכך את המחסור באספקת מזון. בנוסף, תהליך ההתחממות הגלובלית עתיד לצמצם אזורים קיימים של גידולים חקלאיים ולהחמיר עוד יותר את האתגר להזין את האוכלוסייה הגדלה. הפתרונות למחסור העולמי באספקת המזון ייענו על-ידי שיפורים טכנולוגיים בתהליכי גידול המזון, שיפורים בשיטות ההשקייה ופיתוח מקורות מזון אלטרנטיביים. לישראל ניסיון מחקרי ויישומי בתחום החקלאות שמעניק לה יתרון תחרותי ויכול להוות הזדמנות לכלל המשק הישראלי

    3. צפויה התחמשות כלל-עולמית מוגברת -
      על רקע המתיחויות הצבאיות בעולם צפויה חזרה לימי "המלחמה הקרה", והפעם ברמה בינגושית גלובלית. תהליך זה כבר גורר את מדינות המערב ליצירת בריתות-הגנה ולכניסה למעגל של התחמשות מואצת. תהליך התחמשות זה מהווה הזדמנות עיסקית לישראל, שהיא בעלת ניסיון ומוניטין בתחום תעשיות הנשק לסוגיו 

    4. הסכם אזורי בפתח -
      חוסר התוחלת של המשך הסכסוך הצבאי בין ישראל לפלסטינים והאינטרס של המדינות הערביות המתונות להתגונן מפני האיום האיראני המתגבר - מגדילים את הסיכוי ליצירת מקבילית-כוחות חדשה במזרח התיכון ויוצר סיכוי להעמקת קשרים כלכליים עם מדינות המזה"ת במסגרת  הסכמי הגנה אזוריים בחסות ארה"ב. הסכם זה יכול לפתוח דלתות שהיו נעולות בפני ישראל שנים רבות ולהביא לפתיחת קשרי מסחר חדשים, לחלוקת-תפקידים כלכלית חדשה במזרח התיכון ולהגדלה ניכרת של הביקוש לתוצרת הישראלית, אזרחית וצבאית

מהם האיומים על המשק הישראלי?
    1. התארכות המלחמה ברצועת עזה ובגבול הצפון -
      התארכות המלחמה תיצור לחץ כלכלי עצום על המשק. מעבר לעלות הישירה האדירה של המלחמה מדובר בפגיעה בתעסוקה האזרחית בגלל גיוס המילואים הארוך, ובפגיעה מתמשכת בענפי משק שנפגעו ישירות ממצב המלחמה (תיירות, אירוח, חקלאות וכו') וכן ביציבות הכלכלית

    2. גידול מסוכן בהוצאות הביטחון, בגירעון הממשלתי ובחוב הפנימי -
      בעשורים האחרונים נהנתה ישראל מצמיחה כלכלית מהירה, במידה רבה בזכות ירידה ארוכת-טווח של הוצאות הביטחון במונחי תוצר. המלחמה שינתה מצב זה לשנים קדימה: מעבר לתוספת חד-פעמית לתקציב הביטחון, צריכה להיבדק הדרישה לעלייה משמעותית של הוצאות הביטחון. גידול הנטל הביטחוני מחייב 'חישוב מסלול מחדש' עבור המשק הישראלי

    3. סכנה של היחלשות השקל והתפתחות אינפלציה בגלל ניהול מקרו-כלכלי כושל -
      פגיעה במאזן התשלומים של ישראל (במקרה של פגיעה ביצוא, ירידת ההשקעות הזרות בישראל או בריחת הון לחו"ל) עלולה להביא להיחלשות השקל ולפיחותו. תהליך זה הוא רקורסיבי: ככל שהשקל ייחלש - יגבר החשש של משקיעים ותיווצרנה ציפיות להאצה אינפלציונית. ניהול מקרו-כלכלי כושל עלול להפוך את מימון הוצאות המלחמה לבעייה מערכתית: תהליך מתמשך של שקיעת המשק הישראלי למשבר תוך ירידה באמון מצד שוקי ההון הבינלאומי

    4. הגבלה של קצב הצמיחה של התוצר העיסקי בגלל מיגבלות תשתית -
      הפיגור המצטבר בהשקעות בתשתיות בעשורים האחרונים עלול להוות מיגבלה אפקטיבית לקצב הצמיחה של התוצר העיסקי. כך, בעוד שהמשק היה זקוק לצמיחה מהירה של המגזר העיסקי כדרך לממן את הוצאות הביטחון ולהשיב את המשק לתוואי צמיחה מאוזנת - המשק עלול להיתקל בחסם שמקורו בהזנחת נושא התשתיות לאורך השנים

    5. חולשה פוליטית שתגביל את קבלת ההחלטות הכלכליות -
      המשך כהונת הממשלה הנוכחית  והמשך המצב הפוליטי הנוכחי בישראל עלול להתפתח לאי-יציבות שתגרום לכך שהממשלה תתקשה להתמודד עם אתגרים שמחייבים נקיטה בצעדים כלכליים אמיצים. חולשה כזו עלולה להביא להמשך ההתעצמות של השוליים הפוליטיים ולהכתבת מדיניות כלכלית עם העדפה סקטוריאלית שמפריעה למשק ולסיכויי ההתאוששות שלו.

                   *            *

מהן המסקנות העולות מניתוח ה-SWOT?

  1. המשק הישראלי זקוק כיום לתוכנית שתמנע גלישה למשבר. הממשלה חייבת לגבש תוכנית כוללת ולקבל לה הסכמות ציבוריות לפני השקתה. העובדה שאיננו נמצאים עדיין במצב חירום נובעת ממצבו הטוב של המשק לפני המלחמה, ממאפייניו החיוביים של המשק שמעמידים אותו בנקודת זינוק טובה מול האתגר, מכך שההתפתחויות העולמיות הצפויות בשנים הקרובות מזמנות למשק הזדמנויות שקל יהיה לו לנצל אותן, ומהסיכוי שיושג הסכם איזורי שיוצר מציאות חדשה וחיובית למשק

  2. למרות שלא מדובר בשעת חירום כלכלית, ולמרות שלא צריכה להיות בעיה למדיניות כלכלית נכונה להתמודד בהצלחה עם האתגר - יש מחיר להשתהות: איתותים שליליים לשוקי ההון, לדוגמה בגלל מדיניות הססנית, עלולים לדרדר את מעמדה של ישראל עוד יותר, לעצור השקעות בענפי המשק, לפגוע בשער החליפין של השקל ולעורר תהליך אינפלציוני. כדי למנוע נזקים אלו יהיה על הממשלה לגבש ולהפעיל מדיניות כלכלית בלוח-זמנים סביר שיהיה בו כדי להרגיע את שוקי ההון הבינלאומיים

  3. מדיניות כלכלית נכונה צריכה לרתום את העוצמות של המשק הישראלי ולנצל את ההזדמנויות הנקרות בפניו. האנרגיה תבוא כולה מהיוזמה הפרטית ואין צורך שהממשלה תפעיל מדיניות תעשייתית מכוונת. מצד שני, חשוב שהממשלה תיצור תנאים שייצרו אקלים נוח שבו המגזר הפרטי ישגשג: יציבות מקרו-כלכלית, יציבות מחירים ושע"ח, קידום הסכמי שיתוף פעולה בינלאומיים ופיתוח תשתיות ציבוריות שיבטיחו למנוע את היווצרותם של צווארי-בקבוק

  4. כדי להבטיח יציבות מקרו-כלכלית הממשלה תידרש למשמעת פיסקלית קפדנית: להבטיח שהגירעון הממשלתי בשנה הקרובה יהיה בממדים סבירים וינוע בשנים הקרובות בתוואי מתכנס, ולהבטיח שיחס החוב לתוצר יתכנס בתוך שנתיים-שלוש בחזרה ל-60%. כדי להבטיח הישגים אלו יהיה על הממשלה לקצץ בהוצאותיה האזרחיות ולהגדיל משמעותית את תקבולי המיסים, מן הסתם באמצעות העלאה (אפילו זמנית) של שיעורי המס. איתות לשוקי ההון שהתוכנית הכלכלית פועלת, שהיא אפקטיבית ושתביא להישגים הרצויים - מחייב שקיפות, מעקב ודיווח, והימנעות קפדנית מ"תרגילים" חשבונאיים, מ"קוסמטיקה" של החשבונות הפיסקליים (דוגמת "קופסאות התקציב") ומפעולות חד-פעמיות שכל תכליתן הסתרה של פערים בביצוע התוכנית

  5. הצלחת התוכנית הכלכלית להחזיר את המשק הישראלי לתוואי של צמיחה יציבה בטווח הבינוני-ארוך מחייבת טיפול יסודי בחולשותיו של המשק שנמנו לעיל: הגדלת שיעורי השתתפות מגזריים בכוח העבודה על-ידי יצירת תמריצים מתאימים, השקת רפורמות במערכת החינוך כדי להבטיח מתן מענה לצרכי שוק העבודה העתידיים, הגברת התחרות בשווקים באמצעות הסרת חסמי-יבוא ורגולציה מיותרת ועידוד פעולתה של הרשות לפיקוח על הגבלים עסקיים, שיפור התכנון ארוך-הטווח וההשקעה בתשתיות ציבוריות כדי להבטיח מסלול התקדמות חסר-חיכוך למגזר הפרטי ולמנוע היווצרות עתידית של חסמים וצווארי-בקבוק, והשקת רפורמה לטיוב כוח האדם המועסק בסקטור הציבורי ולשיפור איכות השירות הציבורי

*דוד בועז היה בעבר הממונה על התקציבים במשרד האוצר. דוב מישור היה בעבר מנכ"ל משרד המסחר והתעשייה. רשימה זו היא הרביעית בסידרה של 6 רשימות שעניינה גיבוש תוכנית כלכלית למשק הישראלי לשנים הבאות

אין תגובות: