רשומות
פרק 6: סיכום
רשימה זו חותמת את סדרת הרשימות שפורסמה בבלוג זה, שעניינה כלכלת ישראל ב"יום שאחרי". את הניתוחים וההמלצות אנו מייעדים לממשלה שרואה לפניה את טובת המשק ומתמקדת במדיניות הכלכלית הנדרשת לצורך התמודדות עם ההשלכות הכלכליות של המלחמה - לא לממשלה שמנהיגה "כלכלת מקורבים" צינית אפילו בעת מלחמה.
ברשימה הראשונה ("מבוא", ראו כאן) הראינו שהמשק הישראלי נכנס ל-2023 "ברגל ימין", עם נתונים טובים של צמיחה, תעסוקה, השקעות ואף עודף תקציבי. אלא שנתונים אלו נשחקו לאחר ניסיון ההפיכה המשטרית בתחילת 2023: בהמשך השנה הורע מצב המשק כתוצאה ממדיניות כלכלית שיעדה העיקרי היה להיטיב עם מקורבים, וכמובן כתוצאה מאירועי ה-7 באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל" שהתרחבה לגבול הצפון וסופה טרם נראה באופק. ברשימה השנייה ("המחיר הכלכלי של המלחמה", ראו כאן) הצגנו את מחיר המלחמה, הסיכונים הפיסקליים שהיא יוצרת, והגירעון הגבוה הצפוי כתוצאה ממדיניות "כלכלת המקורבים" שהממשלה מקיימת גם בזמן מלחמה. ברשימה השלישית ("לקחים מכישלון המדיניות הכלכלית בעקבות מלחמת יום הכיפורים", ראו כאן) הצגנו את לקחי המשבר הכלכלי של שנות ה-70' ו"העשור האבוד", החל מהשבר שנוצר בשל מלחמת יום הכיפורים ומשבר האנרגיה, דרך הכישלון של המדיניות הכלכלית שננקטה, קריסתו של המשק הישראלי ועד להשקתה של "התוכנית לייצוב המשק (1985)" שהצילה את המשק ובנתה תשתית טובה למשק תחרותי, בריא וצומח המשרתת אותנו עד היום. ברשימה הרביעית ("המיצוב האסטרטגי של המשק הישראלי", ראו כאן) הצענו ניתוח אסטרטגי קצר של המשק הישראלי ואת המסקנות הנובעות ממנו: הצורך הדחוף לגבש תוכנית כלכלית כוללת להתמודדות עם המשבר, ההשלכות השליליות שתהיינה להשתהות בגיבוש תוכנית כזו, הצורך בעידוד המגזר הפרטי, הצורך לקיים מדיניות פיסקלית קפדנית שתבטיח תוואי מתכנס ובר-קיימא של הגירעון, ולבסוף - הצורך להנהיג רפורמות שתסייענה להתניע מחדש את תהליך הצמיחה ולמצות את הפוטנציאל הכלכלי הגלום במשק הישראלי. הרפורמות ממוקדות בנקודות התורפה של המשק - בעיקר בהגדלת שיעורי ההשתתפות בכוח העבודה, בהגברת התחרותיות, בהשקעות בתשתיות ציבוריות וכן בביצוע שינויים הכרחיים בתחומי החינוך, הבריאות, התחבורה ועוד. ברשימה החמישית ("מדיניות פיסקלית ל"יום שאחרי"", ראו כאן) הצגנו את המדיניות הפיסקלית הנדרשת, תוך חזרה על הדרישה האלמנטרית לפיה המדיניות הכלכלית צריכה להיקבע על-פי צרכי המשק וטובתו ולא על-פי שיקולים זרים.
לסיכום הסדרה, נדגיש את הנקודות הבאות:
המשק הישראלי מתקרב למשבר כלכלי חמור על רקע הוצאות הביטחון העצומות של מלחמת "חרבות הברזל". מדיניותה הכלכלית הנוכחית של הממשלה פוגעת בסיכוייו של המשק להתמודד בהצלחה עם האתגר, והיא תגרום לפגיעה קשה בכלכלת ישראל. החלפת קברניטי המדיניות הכלכלית היא תנאי הכרחי, אך לא מספיק. ארועי "העשור האבוד" הראו ששקיעת המשק הישראלי לכדי אסון היתה תוצאה של סירובו המתמשך של הדרג הפוליטי להפנים את המציאות, להקשיב לאזהרות המומחים ולנקוט במדיניות כלכלית שתואמת את האתגר.
ההיחלצות מ"העשור האבוד" גבתה מחיר כלכלי-חברתי עצום, גם בגלל הדחיינות הממושכת של מקבלי ההחלטות באותם ימים. דחיית ההתמודדות עם המשבר הכלכלי של היום וגילגולו על הדורות הבאים – אינה נחוצה ואינה מוסרית.
המגזר העיסקי הוא הגורם העיקרי - "סוס העבודה" - שיכול להבריא את כלכלת ישראל. לשם כך הוא זקוק לסביבה מקרו-כלכלית יציבה ותומכת, וכזו שתעורר אמון בקרב המימסד הפיננסי בארץ ובעולם. לכשיווצר אמון כזה, חזקה עלינו שהוא יגיע גם אל המשקיעים, אל חברות דירוג האשראי, אל הבנקים ואל המלווים הגדולים. השבת האמון במשק הישראלי ובהנהגתו הם תנאי לכך שהמשק יחזור לתוואי של צמיחה ויכבוש מחדש את מקומו בצמרת המשקים המפותחים.
כדי לממש את תרחיש הצמיחה הממשלה חייבת לנקוט במדיניות תקציבית אמיצה ונכונה. בשלב ראשון עליה לבטל את התקציבים הקואליציוניים, את משרדי הממשלה המיותרים ואת המונח "תקציב דו-שנתי" בנוסחו הנוכחי משום שכל תכליתו היא הגנה על המשך קיום הממשלה באמצעות תרגיל פוליטי נקלה. מדיניות תקציבית אמיצה ורצינית נדרשת לא רק לשם חיסכון תקציבי אלא בעיקר כדי לשדר נחישות ורצינות מצד הדרג הפוליטי ואת כוונתו להתמודד עם המשבר מתוך ראייה כלכלית לטווח ארוך. כך, מעבר למהלך המיידי של ביטול התקציבים הפוליטיים, על המדיניות הכלכלית החדשה להימנע מ"להטוטי קיצוצים" דוגמת "הקיצוץ הרוחבי" שפוגע במידה שווה בהוצאות חיוניות ובהוצאות בזבזניות. קביעת דין אחד לכל הוצאה בתקציב מנציחה עיוותים ובעיקר פוגעת בשירותי הממשלה לציבור שכבר כיום התדרדרו לשפל בתחומים רבים. מדיניות תקציבית אמיצה ונכונה חייבת לא רק לאשר תוספות חיוניות לתקציב הביטחון אלא גם לבצע קיצוצים מתבקשים בחלק מסעיפי תקציב זה על-פי לקחי ה-7 באוקטובר (ראה להלן). בצד ההכנסות, מדיניות אמיצה ונכונה צריכה להימנע מלהתפתות להעלאת שיעור המע"מ, שהיא אמצעי זמין ומיידי להגדלת הכנסות המדינה, או לחילופין לאשר צעד כזה באופן זמני בלבד, כפי שהצענו. שיעור גבוה של מע"מ מסוכן למשק משום שהוא מייקר את המחירים, פוגע בצמיחה, ומעודד את התפתחותה של "כלכלה שחורה".
הכבדת נטל הביטחון - שתימשך ככל הנראה תקופה ארוכה - מחייבת בדק-בית יסודי של תקציב הביטחון בראייה מקרו-כלכלית. בחינה כזו מחייבת הפקת לקחי המלחמה, הגדרה מחדש של תפיסת הביטחון, ובחינה כלכלית-ביטחונית של נושאי ההרתעה וההתעצמות הנדרשת. בחינה של הוצאות מערכת הביטחון היא סוגיה מקרו-כלכלית והיא נדרשת לאור התרחבותה העצומה של המערכת ולאור הקיצוצים הבעייתיים הנדרשים בתקציבים האזרחיים כדי לממנה.
הטיפול בגודלו של "הבור התקציבי" של 2025, המוערך כיום על-ידי משרד האוצר בכ-40 מיליארד שקל, חייב להיעשות לפי המלצת הדרג המקצועי שמציע "צעדי התאמה" שיביאו את הגירעון ב-2025 לשיעור שלא יעלה, לדברי הדרג המקצועי באוצר, על 4% מהתוצר. התנגדות הדרג הפוליטי להמלצות אלה - בעיקר לקיצוצים בהוצאות, להגדלת ההכנסות ממיסים ולהקפאת השכר ומדרגות המס – מבשרת רעות. על הממשלה להבין שלא ניתן לגבש מדיניות כלכלית ראויה תוך כדי פזילה לציבור במהלכים פופוליסטיים.
עפ"י חוק התקציב והנהלים הנגזרים ממנו, התקציב ל-2025 אמור היה להיות מאושר בממשלה כבר בחודש אוגוסט 2024 ולהיות מוגש לכנסת לשם דיון ואישור עד דצמבר 2024. בינתיים, מסגרת התקציב טרם הוגשה לממשלה וממילא לא אושרו הצעדים הכרוכים באישור התקציב. הזלזול במחויבותה של הממשלה לגבש תקציב ומדיניות כלכלית כוללת בלוח זמנים ריאלי לא רק מעצים את המשבר אלא עלול להביא להורדות נוספות בדירוג האשראי של ישראל, להמשך בריחת משקיעים ולזעזוע בשוק ההון ובענפי משק נוספים.
קרן האור של המשק הישראלי הוא הפוטנציאל האדיר הטמון בו. חלק גדול של המשק נשען על תשתית נרחבת של טכנולוגיה מפותחת עתירת הון אנושי איכותי ומוניטין רב בשווקים היוצרים הזדמנויות לצמיחה. את ההזדמנויות האלה ישיג המשק אם תינתן לו האפשרות להתאושש מהמשבר.
יש לזכור שמשבר הוא גם הזדמנות להתחדשות. עלינו לנצל את המשבר הכלכלי לשידוד מערכות כללי במספר תחומים:
חתירה להסדר מדיני עם הפלסטינים
חתימה על הסכם הגנה אזורי עם המדינות המוסלמיות המתונות בחסות ארה"ב ומדינות נאט"ו
חתימה על הסכמים לשיתוף פעולה כלכלי אזורי
שיקום המערכת החוקתית של ישראל
ייצוב המשטר הדמוקרטי בישראל תוך הקפדה על עיקרון הפרדת הרשויות
שיקום האמון בין ישראל לבין המימסד הפיננסי ושוקי ההון הבינלאומיים
הסרת "גיבנות" היסטוריות שיש למשק הישראלי, בעיקר שיעורי השתתפות נמוכים בכוח העבודה, רמת תחרותיות נמוכה, אי-שוויון חברתי, ושירותים ציבוריים ירודים בעיקר בתחומי הרווחה, החינוך, הבריאות והתחבורה
הבראת האווירה הפוליטית והחברתית העכורה ששורשיה שחיתות אישית, פוליטית ושלטונית
מדיניות כלכלית ראויה ואמיצה יכולה להיות שרביט הקסמים של הפיכת המשבר הכלכלי הנוכחי לצמיחה מחודשת, תוך הבראה וריפוי חולשותיו של המשק והסתמכות על תשתית הידע, הטכנולוגיה וההון האנושי שלו, שבאמצעותם יצאנו בעבר ממשברים קשים יותר - אל ההצלחה והתהילה.
*דוד בועז היה בעבר הממונה על התקציבים במשרד האוצר. דוב מישור היה בעבר מנכ"ל משרד המסחר והתעשייה. רשימה זו היא האחרונה בסידרה של 6 רשימות שעניינה גיבוש תוכנית כלכלית למשק הישראלי לשנים הבאות
תגובה 1:
המאמר חד וברור ומייצג צד כלכלי שפוי. הרצון להיות בריא, עשיר וחכם מבטא שאיפה שאין לה סוף. מימוש תכנית כזו מותנה בהחלפת הממשלה הנוכחית ויצירת תשתית פוליטית חדשה. בסיטואציה הנוכחית קשה לראות החלפת שלטון (הסקרים לא מנבאים טובות) ולא שינוי בהרכב המקורבים. רק התגייסות נרחבת של הציבור הצעיר הן למאבק והן בשיעורי ההצבעה בבחירות (לכשיגיעו) יביאו לשינוי הכל כך מבוקש כפי שבא לידי ביטוי במאמר. עלינו להתמקד בגיוס הדור הצעיר בכמויות גדולות. הכלכלה הנדרשת ברורה, הציבור היצרני מעולה והעתיד יהיה טוב עם ציבור צעיר ומעורב. הלוואי.
הוסף רשומת תגובה