רשימות ליום העצמאות תשע"ב - רשימה ראשונה: ישראל וצדק חברתי

"הימים הנוראים" - עשרת הימים שבין כסה לעשור - הם ימי חשבון הנפש של הפרט. ימי חשבון הנפש הלאומי - לעומת זאת - הם הימים שבין ערב הפסח לבין יום העצמאות. בתקופה זו של השנה - 21 ימים - אנו חווים מחדש את הדרמות הגדולות בדרך משיעבוד לגאולה: סיפור יציאת מצריים, שהוא האירוע המכונן של העם היהודי, יום הזיכרון לקרבנותיה של שואת יהודי אירופה, וחגיגות יום העצמאות של מדינת ישראל, שמקדים אותן יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

המעברים הם חדים ודרמטיים. מערכת החינוך עוברת במהירות מנושא לנושא, ואיתה התקשורת. וכך אנו מיטלטלים בין סיפורי יציאת מצריים, זוועות השואה, השכול הלאומי על מתינו, והגאווה על המדינה מעוררת ההשראה (כן-כן....) שהקמנו במו-ידינו במהירות שיא.

בחרתי ברשימה זו להתייחס לחשבון הנפש הלאומי. זוהי רשימה אישית: אין בה אמת אובייקטיבית אלא הבעת דעה אישית, ואין טעם לשקול הסכמה או התנגדות לדברים הנאמרים בה. תרומתה החשובה לקוראים תהיה בכך שהיא תעורר אותם לחשוב מהו חשבון הנפש הלאומי שלהם.

ארבעה נושאים ברשימה זו:

1. ישראל וצדק חברתי
2. ציונות, והיחס לשואה
3. חוסן דמוקרטי
4. על דת ומדינה

מפאת אורכה, הרשימה מחולקת לארבע רשימות משנה.

רשימה ראשונה: ישראל וצדק חברתי

מדינת ישראל היא הישג של הציונות המדינית. קהילות יהודיות התקיימו בארץ ישראל עוד לפני הקונגרס הציוני הראשון, וגם גלי עלייה היו לפניו. החידוש הציוני היה הכרזה על יעד שלא הוגדר קודם לכן: הקמת בית לאומי לעם היהודי - לא מרכז רוחני, לא מרכז דתי. הבחירה בארץ ישראל כמקום להקמת הבית הלאומי החדש של העם היהודי הייתה, בהתאם, תוצאה של החלטה.

כדי להגשים את החזון הלאומי נדרשו כלים לאומיים. לכן הוקמו מוסדות לאומיים וגויסו מקורות מתרומות העם היהודי. העלייה, הקליטה, יישוב הארץ, הפרחת השממה, בניית התשתית הכלכלית, הקמת מערכות החינוך והבריאות, ההגנה על ביטחון האוכלוסייה - כל אלו טופלו בצורה מרוכזת, ע"י הנהגה לאומית. הקמת "הישוב" ובניית המשק לא היו תוצאה של פעולת "היד הנעלמה"; ההצלחה הכלכלית לא נבעה מיוזמה פרטית. יוזמה פרטית אינה יכולה להקים מדינה. יוזמה פרטית הצליחה רק לשנע כשני מיליון יהודים מאירופה לצפון אמריקה במהירות שיא.

המדינה הצעירה ירשה את המנגנונים הלאומיים של הישוב והתנהלה במתכונת של תכנון ושליטה מרכזיים - בחירה טבעית לאור היעדים האתגריים, המצוקה הכלכלית והצרכים הביטחוניים. אלא ששלושה עשורים לאחר הקמתה של המדינה המערכת הכלכלית כבר הראתה סימני עייפות. מערכות מסובכות של מיסוי, ביורוקרטיה שחנקה את היוזמה הפרטית, חוסר יכולת של המערכת המרכזית להתמודד עם צרכי הפיתוח של המשק המודרני, פוליטיזציית-יתר של המנגנונים הכלכליים, שחיתות מפלגתית, ניהול פיסקלי כושל שיצר חוב לאומי אדיר ואינפלציה מהירה - כל אלו הביאו בהדרגה להתפכחות מהמשטר הכלכלי הקיים ולתמיכה בשחרור המשק מכבלי הניהול המרכזי ובהכנסת יתר ליברליזציה למערכת הכלכלית. 

מכשירים שתרמו להתפתחות המשק בעבר - העבודה המאורגנת, קופות החולים, הקואופרטיבים הגדולים, החברות הממשלתיות, השירותים הממשלתיים - נתפסו כעת כמושחתים. החולשה של מערכות אלו בתחום טיב השירות לצרכן, ופגיעותה של המערכת להשתלטות מצד קבוצות פרזיטיות - זכו להבלטה בניתוחים הכלכליים שהובאו לתודעת הציבור. על רקע חולשותיה של הכלכלה הריכוזית והמעורבות הממשלתית, נתפסה האלטרנטיבה - כלכלת השוק - כליברלית, יעילה וצודקת. כלכלת השוק קיבלה ממדי אוטופיה.

הרצון להיחלץ מלפיתת הסוציאליזם החונק בנוסח שנות ה-50' הביא להנהגת סידרה של רפורמות כלכליות ולהפרטת שירותים ציבוריים. השיח החברתי הושתק ע"י הטיעון בזכות יעילותם של מנגנוני השוק והעצמת חופש האזרח. ואכן, חלק חשוב מהפריחה המרשימה של המשק הישראלי בעשורים האחרונים הוא תולדה של שחרור מנגנוני השוק לפעולה. המנגנון הקפיטליסטי, המגייס את רדיפת הבצע של הפרט ככוח מניע לקידמה של הכלל - הוכיח את עצמו כמכשיר אפקטיבי לעידוד הצמיחה הכלכלית ולהענקת חופש בחירה לפרט. וככל שהתהליך נמשך - כן גבר כוחו של הטיעון בזכות עליונותה של כלכלת השוק.

עד שהגענו לקיץ 2011. 

לא למדנו על כלכלת השוק שום דבר שלא ידענו קודם. הרצון של כל פרט להצליח עומד ביסוד הקפיטליזם, ובכפוף לחוקי משחק מוסכמים הוא יביא לשגשוג של הכלל. בעולם הקפיטליסטי פועל מנגנון תגמול ברור: התמורה שמקבל כל אחד משקפת את ערך תרומתו למשק; הטוב, היעיל, החרוץ - מתעשרים, והפחות-טוב - מתרושש. זהו מנגנון הברירה הטבעית הדרוויניסטי. זה איננו עולם חדש - זהו העולם הישן. 

המושג "קפיטליזם חזירי" הוא נביחה תחת הפנס הלא-נכון: כל עוד השחקנים פועלים לפי חוק וכללי המשחק נקבעו נכון - אין על מי לכעוס כאשר פלוני מצליח יותר מאיתנו. עושרך מעיד על תרומתך למשק; דלותך - על חוסר הצלחתך להתמודד עם כללי המשחק. התמורה אינה חזירית - היא מוצדקת. היא הצד השני של מטבע התרומה. 

למי שצריך דוגמא אקטואלית: מאות היזמים שמקדישים מאמצים לפיתוח רעיון חדש ומוכרים אותו למרבה במחיר ומתעשרים בין-לילה - מפרנסים את כולנו. הם מביאים מטבע זר לישראל, הם יוצרים הצבר-הון שיחזור כהשקעה ביוזמות אחרות, הם מגדילים את הביקוש המקומי, והם מעוררים השראה באלפי יזמים אחרים שמתאמצים לחזור על הצלחותיהם.

הבעיה עם כלכלת שוק היא כפולה: ראשית - הצורך לשמור על חוקי משחק הוגנים; שנית - הנכונות לקבל מראש את תוצאות המשחק. על השמירה על חוקי משחק הוגנים אנו שומעים הרבה בתקשורת הישראלית בשנה האחרונה: על מונופולים וקרטלים, על אפליית מחיר בין שווקים, על קשרי הון-שלטון שמאפשרים לשחקנים מסוימים להביא לשינוי חוקי המשחק לטובתם. נותר לנו עדיין לחשוב על הבעיה השנייה של העולם הקפיטליסטי - על ההשלכות החברתיות: האם אנו מוכנים באמת לקבל מראש את תוצאות המשחק?

קיימת אכזריות במשחק זה: החלש מפסיד. זו אמנם התכונה שהבטיחה את הצלחתה של האבולוציה בטבע, אבל כאן מדובר בחברה אנושית, בעם. אם נקבל מראש את תוצאות המשחק, נצטרך לחיות עם תוצאותיו. חלק מאיתנו יתעשר, וחלק יתרושש. חלק יגור בצפיפות של נפש אחת ל-100 מ"ר וחלק אחר בצפיפות של נפש ל-5 מ"ר. חלק יאכל במסעדות יקרות וחלק אחר ילך לישון רעב. חלק יזכה לשירותי בריאות פרטיים וחלק אחר ימתין חודשים לתורו לאשפוז במתקנים ירודים. חלק מאיתנו ייסע במכוניות פאר וחלק אחר ימתין עד-בוש לתחבורה ציבורית שאינה מתפקדת. חלק מאיתנו ייהנה מפנסיה נוחה שתאפשר לו רווחה כלכלית וחיי תרבות וחלק אחר ישקע למצוקה איומה, לסבל ולתלות בקרובי משפחה.

לא מדובר רק ברמת חיים חומרית. מדובר בזכות להזדמנות שווה, בזכות לחינוך שווה, בזכות של הדור הבא להזדמנות משלו מבלי שעתידו ייחרץ מראש. חלוקת העושר הלא-שוויונית הזו תפעפע בהכרח לדור הבא. ילדיהם של אלו שהצליחו כלכלית יצאו לחיים כשהם מצוידים היטב להתמודדות שלהם, לפעמים אפילו פטורים ממנה כליל. לעומתם, חלקים מהאוכלוסייה יגלו שיש מעל ראשם תקרת זכוכית. כמו בעולם העתיק, הם נולדו ללא סיכוי למוביליות חברתית.

האם נקבל מראש תוצאות אלו? כדאי לחשוב היטב: תוצאות אלו אינן עולות בקנה אחד עם רוח ההלכה היהודית, ששמה סייג לאי-שוויון והטיפה לאחריות הקהילה כלפי ענייה; הן אינן עולות בקנה אחד עם החזון הציוני, של מפעל לאומי שמחייב הקרבה מצד כולם למען הקמת חברה צודקת וארץ מקלט לכלל העם היהודי לעת צרה; והן אינן עולות בקנה אחד עם הסולידריות הדרושה בחברה הלוחמת עדיין על קיומה ודורשת מבניה לתת תרומה שוויונית לביטחון המדינה.

ועוד הערה: התפיסה של צדק חברתי אינה חופפת בעיני את האג'נדה שראינו ברחובות בקיץ האחרון. צדק חברתי דורשים כעיקרון, עבור הזולת: שכר מינימום, מיסוי פרוגרסיבי, תמיכה בחלשים, שוויון זכויות, הגנה על עובדים המנוצלים מפני מעסיקיהם, הגנה על מיעוטים. לפחות חלק ממה שראינו בקיץ האחרון הוא מחאה אחרת, ערעור של חלק מהאוכלוסייה על תוצאות המשחק מנקודת המבט של זכויותיו האישיות: צעירים שרוצים להגדיל את חלקם בעוגה, שרוצים להגיע לדיור עם פחות מאמץ מצידם. עלינו להרחיב את היריעה ולהתייחס לכללי המשחק מראש - לא רק במקרה שאנחנו בעצמנו נצא מפסידים.

צדק חברתי נדרוש כולנו, מעצמנו, מראש. נדרוש שלכל אדם שנולד תינתן הזדמנות שווה להצליח. נדרוש שלאף אחד לא תהיה זכות להתערב בחוקי המשחק לטובתו. נדרוש שכל מי שיתעשר - גם יעשיר את הכלל, ולא יתעשר על-חשבונם של אחרים.