רשימות ליום העצמאות תשע"ב - רשימה שלישית: ישראל וחוסן דמוקרטי

רשימה שלישית: ישראל ושאלת החוסן הדמוקרטי

מדינת ישראל נאבקת מאז הקמתה לקיים את החלטתה להיות מדינה דמוקרטית. אנו אפילו טוענים בגאווה שישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, ומייחסים לעובדה זו את תמיכת דעת הקהל האמריקנית בישראל.

ההצלחה לשמור על משטר דמוקרטי ראויה לציון. עוד יותר - העובדה שדמוקרטיה הייתה בחירה חד-משמעית למרות המצב הביטחוני, המשבר הכלכלי  והאתגרים האזרחיים השאפתניים של המדינה הצעירה. ורמת הדמוקרטיה בישראל נמצאת בעלייה לאורך זמן: בוטל הממשל הצבאי, צומצמה הצנזורה על התקשורת, העיתונות המפלגתית פינתה מקומה לעיתונות חופשית, הופרטו כלי תקשורת שונים, חלק מפעולות הממשל הפכו בהכרה לשקופות לציבור, והרשות השיפוטית מפתיעה מחדש את הממשלה והכנסת כשהיא מפעילה את סמכויותיה ומתערבת בניהול המדינה. לא דבר קטן הוא, וראוי לזכור שרוב אוכלוסיית העולם אינה חיה במשטר דמוקרטי וחופשי.

דמוקרטיה אינה "מלכת הכיתה" - לא כולם מאוהבים בה. כוחות הביטחון יכלו לפעול ביתר אפקטיביות אילולא היו מוגבלים ע"י סייגים דמוקרטיים שונים. המשטרה יכלה להיות אפקטיבית יותר בנושאי ביטחון הפנים אילו ניתנו לה יותר דרגות-חופש. מתכנני ערים יכלו לפתח את תשתיות הערים ולהבריא את הרקמות הפגועות בהן ביתר אפקטיביות אילו רק הוגבלו זכויות האזרחים להתנגד משפטית למהלכים אלו ובעיקר לעכב אותם. מתכנני עורקי תחבורה יכלו לסגור פערים במהירות לולא הטורח המשפטי הכרוך במימוש תוכניות תחבורה ובהפקעת קרקעות. פקידי האוצר היו יכולים לשפר את תפקודה הכלכלי של המדינה אילו רק יכלו לרסן את כוחם של חברי הכנסת המנצלים כל הזדמנות של דיון תקציבי להסטת תקציבים למפעלים שיביאו להם הישגים פוליטיים אישיים.

מוזר, אבל יש כמעט הסכמה מקיר לקיר לגבי הצורך להגביל את הדמוקרטיה - כל אחד וסיבותיו-הוא. אחדות-דעים זו עוד עשויה לגבור אם תוצאות הבחירות לכנסת יביאו למצבים של תיקו פוליטי שיגרמו לחוסר יציבות פוליטית, לחילופי ממשלות תדירים או לפחות לחוסר משילות של הממשלה. את הכמיהה בישראל למנהיג חזק אנו מכירים עוד לפני שנקלענו למצבים של חולשה דמוקרטית. אבל עד שיגיע יום זה אנו חיים כיום במשטר דמוקרטי מרשים, גם אם לא מושלם.

מה לא מושלם מבחינתי והיכן הייתי רוצה לראות פחות דמוקרטיה בישראל?

נקודה ראשונה היא חוסר הקשר בין זכויות האזרח לחובותיו. בישראל לא נתונה זכות השתתפות בבחירות לאזרחים הנמצאים מחוץ לגבולות הארץ. משהו כמו מיליון אזרחים ישראלים הנמצאים בחו"ל אינם יכולים להשתתף בבחירות. ההסבר המקובל לשיטה זו הוא שמי שאינו גר בארץ ואינו משלם מיסים - אינו יכול להשתתף בקבלת ההחלטות הדמוקרטית.

השאלה המיידית היא, כמובן, מדוע אנשים שכן מתגוררים בארץ, אבל אינם משרתים בצה"ל (או בשירות לאומי מקביל ומלא) ואינם משלמים מיסים - הם בעלי זכות אזרחית מלאה להצביע בבחירות לכנסת. הכוונה היא, כמובן, לשתי קבוצות אוכלוסיה גדולות: האוכלוסייה הערבית והאוכלוסייה החרדית. הראשונים אינם משרתים בצה"ל מסיבות שאינן תלויות בהם, והאחרונים - מבחירה. במקביל, קיימת השתמטות בהיקף רחב של בנות משירות צבאי בעילה של "שמירת מסורת".

זהו מצב בלתי נסבל. ראוי היה לחייב את כל אזרחי המדינה בשירות צבאי או לאומי (בעל אורך שווה), ולהתנות את ההשתתפות בבחירות במילוי החובות האזרחיים. זכות האזרח להשתתף בבחירות הדמוקרטיות לא יכולה להיות תוצאה אוטומטית של עצם לידתו. צעד כזה, אם יינקט, ייצור קשר מחייב בין זכויות למילוי חובות. מי שלא מילא חובותיו הבסיסיים למדינה - אינו זכאי להיות בעל זכות הצבעה דמוקרטית.

נקודה אחרת היא התפרקות האוכלוסייה הישראלית לקבוצות אינטרסים והפיכת הבחירות לכנסת לאמצעי להשגת הישגים (חומריים בעיקר) עבור קבוצת האינטרסים. ביום הבחירות, הלאום מתפרק לשבטים - לא על רקע חילוקי דעות פוליטיים, מה שהיה סביר ודמוקרטי, אלא על רקע מאבק על חלוקת הנטל.

בעוד שמדינת ישראל מחפשת את דרכה במבוך השאלות הקיומיות שלה - זהות לאומית, קידום פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני, שאלות של דת ומדינה, מדיניות חברתית, מדיניות חוץ, מדיניות כלכלית, פיתוח המרכז מול הפריפריה, ועוד - חלקים מהציבור מחליטים שלא להשתתף במשאל הגדול לפתרון הבעיות, ובמקום זאת "לעשות לביתם": לתמוך בגוף פוליטי אד-הוק שחרת על דגלו לקדם אינטרס מצומצם כלשהו. כך, למשל, יש בישראל מפלגות של עולים מרוסיה, גימלאים, "ירוקים", ואולי אפשר להוסיף גם את המפלגות החרדיות. את זכות ההשתתפות בקביעת גורל האומה המצביעים ממירים בניסיון להשגת הישגים מיגזריים, לרוב חומריים.

הצבעה למפלגות אלו היא ויתור על ההשתתפות בהכרעה על שאלות היסוד - מישהו אחר יעשה את זה - וניצול השיטה הפוליטית להשגת זכויות לבעלי אינטרסים. זוהי פגיעה באיכות הדמוקרטיה, שכן מעטים שמצביעים למפלגת אינטרס כופים על הרבים, שמצביעים לפי נטיות פוליטיות, חלוקה שונה של הנטל הכלכלי. מי שמצביע למפלגות אלו מעיד על עצמו שהוא מתנער מחובתו הדמוקרטית להשתתף בקביעת הדרך הלאומית כדי לזכות בפטור מתשלום מס כלשהו או לקבל סיוע מיגזרי. הוא מנצל, בציניות, את השיטה הדמוקרטית, לסחיטה פוליטית של הטבות למיעוט אליו הוא שייך.

יותר מכך: בעולם של תיקו בין הגושים העיקריים, מפלגת אינטרס יכולה לא רק להנחיל למצביעיה הטבות מפליגות, אלא גם להוות לשון מאזניים בהצבעות העיקריות של הכנסת, ובכיוונים בלתי צפויים. מאחר שמצען של מפלגות אינטרס אלו ממוקד בעיקר באינטרס לשמו הוקמו - עולה השאלה מה תהיה עמדתן בנושאים שאינם בליבת המצע. היום זה עולים מרוסיה - מחר זה יכול להיות רופאים, משפחות שכולות, סטודנטים, חיילים משוחררים, חסרי-דיור, בעלי כלי רכב דו-גלגלי, נשים ואפילו בעלי כלבים. המערכת הדמוקרטית תצא משיווי משקל: כיצד תתקבל הכרעה על מבנה הקואליציה והרכבה? על חקיקה סוציאלית? על תחבורה בשבת?

פרט להתרעה מתמדת על הנזק הצפוי לדמוקרטיה מפירוק קהל הבוחרים לקבוצות אינטרסים חד-ממדיות, ולחינוך הנוער לדמוקרטיה, אמצעי אפשרי להקטנת הנזק מפיצול כזה של ההצבעה הוא קביעה של אחוז חסימה גבוה, לדוגמא 5%, כדי שלפחות קולותיהם של רוב המצביעים עבור אינטרס ספציפי לא יילקחו בחשבון במניין הקולות.