רפורמת החלב - תגובה ותשובה

 

ביום ו' האחרון העליתי לבלוג רשימת-אורח של פרופ' אביה ספיבק וד"ר מאיר אמיר שעניינה ביקורת על הרפורמה בשוק החלב שמציע משרד האוצר כחלק מחוק ההסדרים של 2026 (ראו: "רפורמת החלב שמציע משרד האוצר עלולה להביא לחורבן הענף", כאן). באחת התגובות שקיבלתי טען אחד הקוראים שהרשימה היא  למעשה דעה 'מטעם', שכן הכותבים שיתפו שהם כתבו חוות-דעת מוזמנת מקצועית עבור מועצת החלב. הוא טען שאין במאמר התייחסות למחירי החלב ומוצריו (בעיקר הגבינות הקשות) בישראל לעומת אירופה (ודאי שלא התייחסות מספקת) או למחיר המובטח ביחס למחירים דומים באירופה. מעבר לעצם התשובה לקורא, היו גם לי מחשבות על רקע המאמר, וחשבתי לפרסמן ברשימה נפרדת (ולא בתגובות לרשימה הקודמת) לאור האפשרות שקוראים שכבר קראו את הרשימה לא ישובו לחפש תגובות לנאמר, וחבל.

לגופם של דברים:

הרשימה שפורסמה בבלוג היא תמצית (בעריכה שונה מעט) של חוות-דעת מקצועית שכתבו המחברים עבור מועצת החלב. לכן, זהו מוצר שמייצג עמדה של צד אחד בוויכוח בין מועצת החלב לבין משרד האוצר - לא מחקר כלכלי חסר-פניות. מדוע הוא בכל-זאת מופיע בבלוג? כי מדובר בעמדה מקצועית של שני כלכלנים מנוסים בוויכוח כלכלי אקטואלי, ובהעדר דיון מקצועי אחר בתקשורת (המאמר של מירב ארלוזורוב ב'דה-מרקר' התפרסם רק היום (15.2), שבוע לאחר שתמצית עמדתם של הכותבים הופיעה בעיתון 'הארץ'. ראו מאמרה של מירב ארלוזורוב כאן).

כבוגר החוג לכלכלה, הרפלקס הנרכש שלי לכל הצעת רעיון של תכנון מרכזי הוא התנגדות: 'תכנון על-ידי השוק' עדיף כמעט תמיד על התערבות ממשלתית מכוונת, שלא לדבר על יומרה לתכנון מרכזי של השוק כולו כפי שקיים בשוק החלב. ה'כמעט' (לעיל) מתייחס למצבים של קיום השפעות חיצוניות, כשלי-שוק וייצור 'מוצרים ציבוריים', מצבים שבהם פעולת השוק החופשי עלולה להיות שגויה והתערבות ממשלתית יכולה לתקן את הסטייה ולהשיא את התועלת הציבורית. לכן, אם כלכלנים מקצועיים כמו ספיבק ואמיר מתנגדים להפרטה מלאה של שוק כלשהו - עלינו לשאול את עצמנו מהם הנימוקים לעמדה כזו.

במקרה של ענף החלב ישנן כמה נורות אדומות מהבהבות בחתירה לשוק תחרותי. האחת - הדרך מהיצרן (רפתן) לצרכן מחולקת לשלושה מקטעים (נתעלם כאן ממנגנון הכשרות של הרבנות): הייצור, עיבוד מוצרי החלב, והשיווק. כיום, כל המקטעים הללו אינם באמת תחרותיים: היצרנים (רפתנים) מאוגדים תחת מועצת החלב, ויצרני המזון ורשתות השיווק מהווים קבוצות ריכוז בגלל מיעוט שחקנים. מיעוט שחקנים מאפשר לכל מקטע להכתיב תנאים שיבטיחו לו רווח מוגדל לעומת מצב תחרותי על-ידי הכתבת מחיר לספקים שלו ו/או לקונים שלו. במצב כזה, אפשר לראות את מועצת החלב כחזית אחידה של הרפתנים שתפקידה להתגונן מפני לחץ מוגזם של קונים (יצרני מוצרי המזון) שיש להם כוח-שוק מוגזם בזכות ריכוזיות (ע"ע מונופסון). במצב כזה, אילו רצתה ההנהגה הכלכלית לגרום להפרטה של שוק החלב ומוצריו ובכך לייעל את השוק ולצמצם רווחי-יתר שפוגעים בצרכנים - היא הייתה צריכה לנקוט ברפורמה כוללת של הענף: לא רק לטפל במקטע של הרפתנים אלא גם להילחם בריכוזיות בשני המקטעים האחרים ובעיקר לפתוח את שוק מוצרי החלב ליבוא חופשי. הפרטה של מקטע אחד בלבד מהשלושה, כפי שמוצע בתוכנית משרד האוצר, אינה מבטיחה שמחירי החלב ומוצריו שמשלם הצרכן אמנם יפחתו: ייתכן שהגורמים הפועלים בשני המקטעים האחרים ינצלו את הפחתת רווחי הרפתנים להגדלת רווחיהם-הם.

נורה מהבהבת שנייה היא שהמהלך המוצע הוא דרסטי, ועלול להוביל לקריסת ענף החלב. לא מדובר במהלך עדין, ניסויי, הדרגתי (רב-שלבי), פרוס על-פני זמן, שיש בו מנגנון פנימי שיאפשר לקברניטים לתקן מסלול ולקזז טעויות-הערכה (ככל שהן תופענה) בשנים הקרובות: מדובר במהלך ברוטלי, מהלך של קטיעה, מהלך שיפגע באלפי יצרנים במחי-חוק. ומדובר בפגיעה שעלולה להיות אנושה לרפתנים. מה טעם ראה משרד האוצר להניף מאכלת כשגם הדיאגנוזה וגם הפרוגנוזה אינן חד-משמעיות? מהיכן בכלל צמחה התוכנית הזו, שלא זכתה כנראה לעבודת-מטה מעמיקה ולהכנה פוליטית סבירה שהייתה משתפת גם את אנשי משרד החקלאות ורותמת גם רפתנים וגם מומחים לנושא? "ווס ברענט"? התשובה, כך אני חושש, איננה במישור הכלכלי-מקצועי אלא במישור הפוליטי, הממוקד לא בשיפור משקי אלא בהינדוס תודעה על רקע הבחירות הקרבות. זהו עוד מחטף, שסיכוייו לעבור בשלום את תהליכי האישור של הכנסת ולהתגבר על העתירות הצפויות בבג"צ מוטלים בספק, ואולי בכלל כוונתו היא רק לנבוח.