המפקח על הבנקים נעתר לדרישה לשנות את נוסחת חישוב עמלת סילוק מוקדם

ההודעה

בידיעה שפורסמה ביום 10.7.2012 בעיתון "דה-מרקר" נמסר כי המפקח על הבנקים נעתר לדרישת ועדת הכלכלה של הכנסת והבטיח לשנות את נוסחת החישוב של עמלת הפירעון המוקדם של הלוואות משכנתא צמודות-מדד:

"המפקח על הבנקים דודו זקן התחייב היום במסגרת דיון בוועדת הכלכלה בכנסת לתקן את אופן חישוב עמלת הפירעון המוקדם של משכנתאות. המפקח הסכים עם הטענה לגבי הצורך בעדכון שיטת חישוב עמלת הפירעון המוקדם כך שפרמיית הסיכון של הלווה לא תיכלל בה - שכן עם פריעת המשכנתא מרכיב הסיכון מתפוגג - ובכך יימנע המצב שבו עבור לקוחות שמשלמים ריבית גבוהה היות והם מסווגים כבעלי סיכון גבוה עמלת הפירעון המוקדם תהיה גבוהה יותר."

בידיעה נמסר גם כי:

"היו"ר שאמה-הכהן סיכם את הדיון ואמר כי הוועדה מברכת את ההחלטה, עליה הודיע המפקח, על שינוי שיטת החישוב בצו עמלת הפירעון המוקדם, כך שלא תיקח בחשבון את היכולת האישית של כל לקוח. היו"ר הוסיף כי "הוועדה קוראת לפיקוח על הבנקים לבחון לבצע שינוי נוסף, כך שהבנקים יחוייבו להציע ללקוחות שתי אופציות, אחת עם עמלת פירעון מוקדם ואחת בלי. כך נביא לרמת שקיפות גבוהה יותר ולהעלאת התחרותיות". עוד ביקש היו"ר שאמה-הכהן מהמפקח לקבל נתונים על סך העלויות שמשלמים הלקוחות בגין עמלת הפירעון המוקדם."

יש לברך את כל הנוגעים בדבר - יו"ר ועדת הכלכלה, המפקח על הבנקים, דר' דני בן שחר, עו"ד אורה בלום וצוות הקליניקה לדיור, קהילה ומשפט של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב - על ההישג החשוב. כל אחד תרם את חלקו לביטול עיוות מרגיז ומפלה שקיים בנוסחת החישוב הנוכחית, שקבע בשעתו המפקח על הבנקים. 

משהו על תרומת בלוג זה לשינוי הנוסחא

רשימה ראשונה על נושא העיוות שקיים בנוסחת החישוב של עמלת פירעון מוקדם ("עמלת היוון") הוצגה בבלוג זה כבר לפני למעלה משנה, בתאריך 21.4.2011 (ראה: "פרמיית סיכון ועמלת סילוק מוקדם: מה לא בסדר בנוסחת החישוב של עמלת סילוק מוקדם?"). הרשימה הציגה את השתלשלות האירועים שהביאו בסוף שנות ה-80' לקביעת העמלה. המסר של רשימה זו היה שבנוסחת החישוב טמון עיוות, שכן ההתייחסות לריבית הספציפית שנקבעה ללווה בעת חישוב עמלת סילוק מוקדם משמעותה שהעמלה היא דיפרנציאלית ללווה. לפי הנוסחא, סכום העמלה שבו יחוייב הלווה מושפע מפרמיית הסיכון של הלווה (או, לחילופין, מתוספת ריבית שהושתה עליו בשל חולשתו בניהול משא ומתן מול הבנק). זו לא הייתה מטרת קובעי העמלה מלכתחילה: העמלה באה כדי לקזז את רווחי ההון שייווצרו ללווה במקרה של ירידת שיעורי הריבית, ואין שום נימוק שיכול להצדיק אפלייה בין לווים.

כשכתבתי רשימה זו, קיוויתי שהיא תובא לידיעת המפקח על הבנקים ותעורר אותו לפעול: המפקח היה בזמנו ברשימת התפוצה של בלוג זה. אבל הדבר לא קרה.

התגובה הראשונה לרשימה התקבלה מהקליניקה לדיור, קהילה ומשפט בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב. הוזמנתי לפגישה עם צוות סטודנטים שהחליטו לפעול לביטול העמלה או לפחות לשינוי נוסחתה. דר' דני בן שחר מהטכניון התנדב להוביל את הצוות לפעולה ציבורית.

ב-29.5.2012 דיווח העיתון "דה-מרקר" כי לבנק ישראל הוגשה בקשה ע"י הצוות, לביטול עמלת פירעון מוקדם (ראו כאן). פירסמתי למחרת רשימה נוספת בבלוג זה (ראו: "על הדרישה לביטול עמלת סילוק מוקדם", 30.5.2012), שמטרתה לתמוך ביוזמה הציבורית. נותר לי רק לקוות שהמפקח על הבנקים ישלים את העבודה הדרושה לביטול העיוות.

נותרה כעת שאלה: היוזמה המקורית לא הסתפקה בשינוי הנוסחא, אלא שמה לה למטרה ביטול מלא של עמלת הסילוק המוקדם ("עמלת היוון") - האם ראוי לחתור לביטול גורף של העמלה?

האם יש לחתור לביטול מוחלט של עמלת הסילוק המוקדם?

עמלת הסילוק המוקדם (ליתר דיוק: רכיב דמי ההיוון שבעמלה) היא תופעה מקורית ישראלית: היא אינה קיימת במתכונת זו במדינות אחרות. היא נולדה על רקע הירידה הדרמטית של שיעור הריבית בעקבות הנהגת המדיניות הכלכלית החדשה של 1986 והרצון להגן על הבנקים מפני תוצאות הרסניות של מיחזור המוני. הדבר מעלה שאלה: מאחר שהמציאות הסוערת של סוף שנות ה-80' כבר אינה קיימת, והנזק הפוטנציאלי לבנקים במקרה של סילוק מוקדם כבר הפך לשולי - מה הטעם בקביעה רגולטורית של עמלה זו? מדוע לא להיות ככל העמים ולבטל אותה?

זאת, ועוד: יש לזכור שקיום עמלת סילוק מוקדם גורם לציבור לשנות שלא בטובתו את בחירת תמהיל ההלוואה שהוא נוטל. לווים הטועים בהבנת מנגנון החישוב של העמלה חושבים שהם ישלמו קנס על פירעון מוקדם של הלוואות בריבית קבועה, בעוד שהם פטורים מקנס זה במקרה של הלוואה בריבית משתנה. הם אינם מבינים שמנגנון הפיצוי מופעל רק כאשר חלה ירידה של הריבית במשק. עובדה זו כשלעצמה היא עילה מספקת לשקול לבטל לחלוטין את העמלה.

אין צורך לבטל את העמלה באמצעות חוק - מספיק לבטל את נוסחת החישוב שקבע המפקח על הבנקים בזמנו, כדי לאותת למערכת שקביעת סעיף עמלת סילוק מוקדם בחוזה ההלוואה היא לחלוטין עניין שבין הלווה והבנק. אם הבנקים ירצו - הם יוכלו תמיד להציע ללווה שתי חלופות: הלוואה עם עמלה בגין סילוק מוקדם, והלוואה מקבילה ללא עמלת סילוק מוקדם. הבנקים יעריכו את עלות האופציה לסילוק מוקדם שהם נותנים ללווה במקרה השני ויקבעו מחיר דיפרנציאלי לשתי ההלוואות. הלווה יבחר בהלוואה הנראית לו עדיפה.

יש סיבות טובות שלא לבטל את העמלה באופן גורף, בחקיקה. העמלה אינה ביטוי לשרירות ליבם של הבנקים, אלא יש לה תפקיד כלכלי אמיתי: הזכות למיחזור משכנתא היא למעשה אופציה הניתנת ללווה לנצל ירידה של שיעורי הריבית בשוק להוזלת המשכנתא; ללא עמלת סילוק מוקדם, כל ירידת ריבית תביא לגל מיחזורים, כפי שקורה בארה"ב. אבל אין ארוחות חינם: הבנקים יצטרכו לגלם את הנזק הצפוי להם מהמיחזור ע"י הגדלת שיעור הריבית בהלוואה. לכן ביטול גורף של עמלת סילוק מוקדם ייקר את המשכנתאות לכולם. ראוי, לכן, שלא לכפות על המערכת ביטול גורף של עמלת סילוק מוקדם - פשוט לבטל את נוסחת החישוב.