על התוצאות של אי-שיוויון בחלוקת ההכנסה

במאמר שפורסם בסוף השבוע האחרון בעיתון 'פיננשל טיימס' ע"י לורנס סאמרס (Summers), פרופסור לכלכלה באוניברסיטת הרווארד ומי שכיהן כשר האוצר של ארה"ב בממשל קלינטון, הוא מדגיש נקודה חשובה לגבי ההשפעה של התחלקות ההכנסה. המאמר (ראו כאן) נכתב  על רקע הדיון הציבורי הער במסקנותיו של תומס פיקטי (Piketty), הכלכלן הצרפתי שספרו 'הון במאה ה-21' תורגם באחרונה לאנגלית והפך מיד לרב-מכר. פיקטי הציג בספרו את המגמה הארוכה של התגברות אי-השוויון הכלכלי במשקים הקפיטליסטיים. הנקודה אותה מדגיש סאמרס היא שאי-השוויון בחלוקת ההכנסה אינו רק בעל השלכה על רמת החיים החומרית של משקי הבית אלא גם על שני נושאים קריטיים: בריאות, והיכולת לספק הזדמנות גם לבני הדור הבא. הבעיה, אומר סאמרס, היא שבעוד שתיקונים פרוגרסיביים של חוקי המס יכולים לצמצם את המגמה של גידול אי-השוויון הכלכלי - הם יתקשו יותר לשנות את השלכותיו הקשות של אי-שוויון זה.

כדי להמחיש את עוצמת הבעיה המחבר מזכיר מחקר שנעשה במכון ברוקינגס בנושא השפעת חלוקת ההכנסה על תוחלת החיים. לפי מחקר זה, שבוחן את השינוי שחל בתוחלת החיים של גילאי 55 בין ילידי 1920 לבין אנשים שנולדו בשנת 1940, ישנה השפעה ברורה של ההכנסה על התארכות תוחלת החיים: תוחלת החיים (בגיל 55) של בעלי ההכנסות הגבוהות התארכה תוך 20 שנה ב-6 שנים, של בעלי ההכנסות הבינוניות ב-4 שנים ושל בעלי ההכנסות הנמוכות בשנתיים בלבד. כדי להפיח דרמה במספרים אלו המחבר מסביר שלהערכת המומחים, מציאת תרופה כוללת למחלת הסרטן אמורה להאריך את תוחלת החיים של האוכלוסייה בפחות מארבע שנים. אגב: הבדלים אלו בתוחלת החיים בין קבוצות האוכלוסייה אינם נובעים מנגישות טובה יותר לשירותי רפואה, אלא בעיקר מהבדלים בהרגלי התזונה וברמת הלחץ הנפשי (Stress) בין שכבות האוכלוסייה.

בתחום השני - היכולת לספק הזדמנות שווה לבני הדור הבא - הכותב טוען שהפער בין שכבות האוכלוסייה הולך וגדל לאורך זמן. התוצאה היא התבדרות: רוב בני דור ההמשך של האוכלוסייה המבוססת  יגיעו ללימודים אקדמיים, והשיעור הולך וגדל לאורך השנים; רוב בני דור ההמשך של האוכלוסייה החלשה לא יגיעו ללימודים אקדמיים, והשיפור - אף שהוא קיים - איטי. המציאות הזו אינה נובעת דווקא מהבדלים באיכות בתי הספר, אלא מהעובדה שדור ההמשך של האוכלוסייה המבוססת זוכה להעשרה וטיפוח שאינם ניתנים לזה של האוכלוסייה החלשה. התוצאה היא שבני דור ההמשך של האוכלוסייה החלשה יוצאים לדרכם בחיים כשהם אינם מצוידים בכל מה שחברה דמוקרטית, ליברלית ומוסרית הייתה אמורה לספק להם.

פיקטי חשף לעולם את המגמה ארוכת-הטווח של גידול של מידת אי-השוויון. הוא מייחס זאת למציאות של נסיבות כלכליות: תשואה גבוהה להון שמאפשרת לו להצטבר, ובכך העשירים מתעשרים והעניים שוקעים בעוני. זו מציאות שתוצאתה יצירת שושלות של כסף, הצוברות הון ומעבירות אותו מדור לדור. סאמרס עוסק כאן דווקא בהשלכה החברתית: בכך שהתוצאה היא שהדור הצעיר אינו יוצא לדרכו בתנאים של שוויון הזדמנויות, ושהוא צפוי להפסיד את המשחק עוד לפני שריקת הפתיחה.