רשימת אורח: מהי העלות של התוכנית הכלכלית של הנשיא ביידן? - אבנר סידי*

 לאחר שהדמוקרטים חזרו לשלטון בארה"ב, מעניין לברר מהי המדיניות הכלכלית של ביידן: אם קיים כיוון ברור למדיניות זו, ומהו מחירה הצפוי.

האם קיים כיוון ברור ועקבי למדיניות הכלכלית?

המצע, כפי שהוצג לאחר שביידן מיצב את מועמדותו לנשיאות מטעם המפלגה, פורסם באוגוסט 2020 וכלל 110 עמודים העוסקים במכלול תחומים, לרבות התחום הכלכלי (ראו קישור כאן).  ברני סנדרס עצמו, בראיון לרשת NPR, ומומחי כלכלה אחרים, העריכו את המסמך המשותף של ביידן-סאנדרס שהופץ כבר בחודש יולי כמושפע מאד מהכיוון הסוציאליסטי במפלגה, זה המובל על-ידי סנדרס, וכינו אותו "פרוגרסיבי". למעשה, ביידן אימץ את המצע הפרוגרסיבי של סנדרס כדי לזכות בתמיכת המצביעים השייכים לזרם הסוציאליסטי של המפלגה, לאחר שבמהלך הבחירות המוקדמות והעימותים בין מועמדי המפלגה הדמוקרטית הוא הציג את עצמו כנציג הזרם המרכזי במפלגה ונלחם בעקרונות ה"סוציאליסטיים" של סנדרס. באוקטובר 2019 דרש סנדרס להנהיג רפורמות מיבניות ונרחבות בכלכלה, וביידן התנגד לכך. הם התעמתו בוויכוח ביניהם במרץ 2020 (ראו כאן וכאן), אבל עם פרסום המצע לאחר מספר חודשים, ביולי 2020, ביידן כבר יישר קו עם עקרונותיו של סאנדרס (ראו כאן). כלומר, ביידן שינה את עמדתו בפעם הראשונה בין מרץ ליולי 2020.  זה היה הזיגזוג הראשון שלו.

הזיגזוג השני של ביידן נוגע לכוונתו לקצץ מיסים. הוא אמנם הצהיר שיעלה מיסים על חברות ועל עשירים המשתכרים למעלה מ-400 אלף דולר בשנה, אולם תכנית המיסוי שלו היא גרנדיוזית (2-3 טריליון דולר לעשור הקרוב), כנגזר מהצורך לממן את התוכניות הכלכליות הפרוגרסיביות של האגף הסוציאליסטי, והיא תחייב לפגוע גם במעמד הבינוני המשתכר מעל 80 אלף דולר תוך ביטול הקלות המס שנוצרו בתקופתו של  טראמפ, לרבות פגיעה קשה בצבירה לפנסיה (ראו כאן וכאן).

הזיגזוג השלישי של ביידן מקרב אותו דווקא לדרכו של יריבו הרפובליקאי: הוא אימץ את רעיונותיו של טראמפ לעודד קניית תוצרת אמריקאית ולצמצם את המסחר הבינלאומי וההסתמכות על שווקי-חוץ (ראו כאן וכאן).

מהי העלות הצפויה של מדיניות כלכלית זו?

לפי מאמר שפירסם ה-BBC, תוכניתו החברתית-כלכלית של ביידן - הכוללת ביטוח רפואי, התמודדות עם בעיות האקלים ועוד - כמעט ומכפילה את ההוצאות הצפויות של הממשל האמריקאי לעשור הקרוב, מ-50 ל-90 טריליון דולר. התוכנית לביטוח רפואי מוסיפה כשלעצמה 17.5 טריליון דולר, ו"התכנית הירוקה" ("Green New Deal") - עוד 16.3 טריליון דולר. לפי חישובי סנדרס עצמו, התוכנית לביטוח רפואי תחייב כשלעצמה הטלת מיסים נוספים על בעלי הכנסות של מעל 30 אלף דולר – כלומר גם על המעמד הנמוך. סנדרס כבר הודה בטעות שנכנסה בחישובים המוקדמים והעלה את ההערכות לגבי תוספת הוצאות הביטוח הרפואי אל למעלה מ-30 טריליון דולר, וגם הערכה זו התקבלה בביקורת מצד מומחים של הוועדה לתקצוב פדרלי אחראי (The Committee for a Responsible Federal Budget) ומצד חבריו למפלגה הדמוקרטית. סנדרס מאמין שתוכניתו תחסוך חלק מההוצאות הנוכחיות בנושא בריאות, אבל לא הצליח לנקוב בתג מחיר ברור על החיסכון (ראו ניתוח של ה-BBC כאן ואת הגרף הבא).

ננסה להלן לאמוד את מחיר התוכניות של ביידן וסנדרס בכל אחד מהתחומים:

תכנית הבריאות  Medicare for All - כאמור, הנהגת תוכנית הביטוח הרפואי מוסיפה 17.5 טריליון דולר לתקציב ההוצאות למשך העשור הקרוב. סנדרס נשאל בשעתו כיצד הוא מתכנן לממן תוספת הוצאה זו, והסביר שרוב המימון צפוי להתקבל ממיסוי מעסיקים ומועסקים. כל מועסק המשתכר מעל 29,000 דולר יידרש לשלם תוספת מס של 4%. תוספת העלות של 17.5 טריליון היא כאמור הערכה של סנדרס עצמו הנסמכת על מחקר של אוניברסיטת ייל (ראו כאן), אבל קבוצת מחקר של ועדת מימון פדרלית (ראו כאן) מעריכה שעלות המימון של סעיף זה תהיה גבוהה משמעותית. גם מי שהיה מועמד מתחרה לנשיאות, בוטיג'ג' (Buttigieg), ביקר את הערכותיו של סנדרס שהתכווצו במהלך הזמן מ-40 ל-30 ולבסוף ל-17.5 טריליון דולר.

"התוכנית הירוקה" ("Green New Deal") להפחתת פליטת הפחמן - ההערכות בהמשך פורסמו על-ידי ה-IMF, BBC MARKETPLACE ו-BLOOMBERG. ראשית, ברור ש"התוכנית הירוקה" איננה תוכנית זולה או פשוטה כלל ועיקר, ויש לשקול את המחיר לטווח קצר ולטווח ארוך. למעשה, קשה להעריך את עלותה של התוכנית. בניגוד להערכתם של סנדרס ושותפתו ליוזמת החקיקה - חברת הקונגרס אוקסיו-קורטז - הערכות שמרניות של העלות (למשל, לפי BLOOMBERG) נעות בטווח 50-100 טריליון דולר.  למעשה, כבר יריביו הדמוקרטים של סנדרס תקפו אותו בזמנו על המחיר הלא-ריאלי של תוכניתו הכלכלית-חברתית וטענו שהחשבון שלו "פשוט אינו מתחבר" (ראו כאן, כאן וכאן).

ושוב, נשאלת השאלה כיצד אפשר לממן – אליבא דסנדרס – את 16.3 טריליון הדולר הדרושים. התשובה מובילה שוב לגביית מיסים נוספים (2.3 טריליון דולר). הבעייה היא שאין בחישוב זה הערכה כמה מקומות עבודה "ייעלמו" בגלל "המדיניות הירוקה" (למשל משרות של כורי פחם או כורי פצלי-שמן). לפי סנדרס תידרש תוספת מס של 2 טריליון דולר על חברות, ועוד 2.3 טריליון על הציבור הרחב. ניתן יהיה, לדעתו, לממן מיסים אלה מיצירת מקומות עבודה נוספים ל-20 מיליון מועסקים, אבל מומחים רבים מפקפקים בכך (ראו כאן וכאן ובגרף הבא).

מרכיבים נוספים של התוכנית: חובות סטודנטים (1.6 טריליון דולר), שינוי תוכניות חינוך (2.2  טריליון דולר) -  סנדרס מציע לגייס רק חלק מהסכום (2.2 טריליון), במיסוי שייגבה מחברות ומשוק המניות, אלא ששוב יש לו ויכוח עם מומחים שחושבים שיוכל לגייס בדרך זו רק רבע מהסכום הנדרש. גם לגבי שאר המרכיבים – דיור, Universal child care ,social security ועוד -  קיימת ביקורת על הערכותיו.

לסיכום, ישנם מומחים בלתי-תלויים הרואים את ההוצאות הכרוכות במצע הכלכלי-חברתי שאומץ על-ידי הנשיא ביידן (והנקרא  Bidenomics) כבלתי מתקבלות על הדעת מבחינת המחיר לחברה ולכלכלה. העיתון וול סטריט ג'ורנל (WSJ) מעריך שמדיניות כלכלית זו תפחית את ההכנסה השנתית הממוצעת של משק בית אמריקני ב-6,500 דולר (ראו כאן).

* פרופ' (אמריטוס) סידי הוא רופא שבילה תקופות ארוכות בארה"ב