רשומות
עם החתימה על "ההסדרה" בגבול לבנון, המערכה הצבאית של צה"ל מול חיזבאללה נעצרה ואולי גם הסתיימה. המערכה מול החמאס ברצועת עזה נעצרה אף היא, אם כי לא פורמלית. בכך, המלחמה שהחלה ב-7 באוקטובר 2023 מתקרבת לסיומה. הדעות בציבור נחלקות: יש הסבורים שאסור לישראל לעצור בשלב הנוכחי וקוראים להמשיך את המלחמה עד שתושג הכרעה מוחלטת של החמאס וחיזבאללה. אחרים סבורים שישראל מיצתה את המהלכים הצבאיים וקוראים לחתימה על הסכמים שיבטיחו שקט בשתי החזיתות ושחרור החטופים שמוחזקים בידי החמאס. ישראל נמצאת על פרשת דרכים. מה תהיה ההכרעה שלה?
ב-14 החודשים האחרונים השתנה מצבה האסטרטגי של ישראל שינוי קיצוני. במערכה ארוכת-השנים של ישראל מול איראן בנתה האחרונה "טבעת אש" סביב ישראל, שתפקידה היה להוות איום אפקטיבי על ישראל לבל תתקוף את פרויקט הגרעין האיראני שאמור היה לבסס את השתלטותה של איראן כמעצמה אזורית. האיום אכן היה אפקטיבי: מערך הטילים שהקים החיזבאללה היה עצום, ובעל פוטנציאל לגרום להרס כבד לעורף האזרחי של ישראל ולתשתיות הלאומיות שלה. ההתקפה המפתיעה והרצחנית של החמאס על ישראל גרמה לה להתגבר על היסוסיה ולצאת לתמרון קרקעי נרחב ברצועת עזה שמטרתו חיסול היכולות הצבאיות של החמאס. התוצאה הייתה לא רק השמדה של יכולות צבאיות והרס תשתיות, אלא גם כיבוש הרצועה וגרימת הרס והרג נרחב במגזר האזרחי. העובדה שהחיזבאללה לא הצטרף להתקפה של ה-7 באוקטובר (ומצד שני פתח בירי מתמשך על צפונה של ישראל) איפשרה לישראל לפעול בשלבים ולתקוף אותו רק בחודש ספטמבר 2024. התקפה זו הוכחה כאפקטיבית: היא פגעה קשות בחיזבאללה מבלי שזה הצליח לממש את תכניותיו המקוריות לפגוע בעורף הישראלי. בשני סבבים של תקיפה איראנית בליסטית ישירה על ישראל (באפריל ובאוקטובר 2024) נחשפה עליונות מוחלטת של ישראל: יכולתה להתגונן מפני תקיפה בליסטית כמעט ללא שנגרם לה נזק משמעותי, ויכולתה להפשיט את איראן מיכולת התגוננות כנגד התקפה אווירית. התוצאה של מלחמה ארוכה זו היא שישראל פגעה אנושות בתדמיתה של איראן כמעצמה אזורית תוך פגיעה קשה בשלוחיה. חל שינוי אסטרטגי קיצוני. השאלה היא מה תהיה כעת בחירתה של ישראל.
הבחירה הסבירה היא לאמץ את היוזמה האמריקנית לקידום ברית הגנה אזורית בחסותה. ברית כזו עם מדינות האזור המתונות תאפשר לישראל לפתוח איתן קשרי חוץ ומסחר פורמליים. היא תאפשר לישראל (וגם תחייב אותה) לסגת מלבנון ומרצועת עזה. במסגרתה תידרש ישראל להכריז על תחילת המהלכים לסיום הסכסוך הפלסטיני-ישראלי ועל נכונותה לקבל פתרון של הקמת מדינה פלסטינית עצמאית. ברית כזו תבשר על יציאת האזור כולו למרחב של פריחה כלכלית. ואכן, הגיע הזמן שהמזרח התיכון יחדל להיות אי של נחשלות כלכלית, בערות וקנאות דתית ויחתור לרווחת כל תושביו. הפוטנציאל הכלכלי קיים.
ואם לא? אם בכל-זאת תגבר על ישראל הרוח הלאומנית, זו המקדשת את השליטה בכל שטחי ארץ ישראל והמובילה להתמשכות הסכסוך הלאומי הפלסטיני-ישראלי? מעבר לסכנה של הבידוד המדיני והנטל הצבאי הכבד קיימת הבעייה הכלכלית. עלותה הדמיונית של המלחמה האחרונה עלולה לגרום לשקיעתו של המשק הישראלי למשבר כלכלי עמוק. בידוד בינלאומי וניתוק (גם חלקי) משוקי ההון הבינלאומיים יחריפו את המשבר. התוצאה תהיה ירידה של ההשקעות הזרות במשק הישראלי, אובדן תוצר, היחלשות השקל, האצת האינפלציה ועלייה של הריבית. שקיעת המשק לשפל כלכלי יכולה להביא גם למאזן הגירה שלילי ולבריחת מוחות. המבוי הזה הוא סתום. כדאי להימנע מלהיכנס בתוכו, ועדיף מוקדם. האם הציבור הישראלי מסוגל לקבל הכרעה דמוקרטית סבירה?
