ההכרעה של ישראל: התרחיש הכלכלי

 

חידה

למעלה משנה לאחר שפרצה המלחמה, עולה שאלה מטרידה: כיצד קורה שלמרות המלחמה הארוכה והקשה - התפקוד הכלכלי של המשק הישראלי כמעט ולא נפגע? האומדן הרשמי שפורסם מעיד אמנם שהתוצר לא צמח ב-2024, אבל לטעמי הוא היה אמור בכלל לרדת, ובמידה משמעותית; היינו צריכים להיות שרויים כבר במשבר כלכלי. העלות הישירה של המלחמה היא אדירה, אם במונחי הוצאה צבאית ואם במונחי הוצאה אזרחית (תשלום למגוייסים, פיצויים למפונים, וכו'). הנזק הכלכלי העקיף גם הוא עצום - אובדן תוצר, משבר קיצוני בחלק מענפי המשק (ממוקד בענפים כמו תיירות, אירוח וכו'). והמשבר לא צפוי לחלוף ביום שבו תיפסק הלחימה - גם ההוצאות העתידיות של הממשלה צפויות להיות עצומות: תידרש עליית מדרגה ניכרת ופרמננטית של הוצאות הביטחון לאור הליקויים שנחשפו במלחמה (הגדלת הסד"כ, הצטיידות), ותידרשנה השקעות-עתק לשיקום הישובים בדרום ובצפון. על אלו צריך להוסיף את האיתותים המדאיגים שבישראל פועלת ממשלה לא-מתפקדת שנמנעת מלקבל החלטות מדיניות שיש בהן כדי לקצר את המלחמה ובמקביל מכחישה את ממדי הבעייה הכלכלית, את ירידת דירוג האשראי הבינלאומי של ישראל, את הפגיעה בתדמיתה של ישראל במדינות המערב על רקע הפגיעה הקשה באוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה, ואת הסימנים המדאיגים של הגירה שלילית ונטישה מתמשכת של חברות בינלאומיות את ישראל. איך, מול כל זה, השקל עדיין יציב-יחסית, האינפלציה עדיין כבושה ואיננו רואים גידול מהיר של שיעור האבטלה ושל בריחת הון מישראל? אין לי תשובה לשאלות אלו. אני חושש שמדובר בפיגור בהופעת הסימנים: מתחת לפני השטח (נתוני הסטטיסטיקה השוטפים) הרגועים נצברות בעיות שעוד תיחשפנה בעתיד.

האם אנו יודעים מהי עלותה של המלחמה?

מידי פעם מתפרסמות בתקשורת הערכות כלכליות על עלות המלחמה. הדיון הציבורי הזה הוא אמנם חשוב, אבל ראוי להיזהר בפרשנות שאנחנו מייחסים לנתונים הכמותיים: זהו ז'רגון מקצועי שבא לענות על צרכים מצומצמים, כאלו שמתמקדים בתחשיבים ספציפיים: מונחי תקציב הממשלה, מונחי חשבונאות לאומית, וכו'. הם אינם מציגים את עלותה המלאה של המלחמה. לדוגמה, מדידת עלות המלחמה במונחי תקציב מתייחסת רק למשתנים הכלולים בתקציב - גידול של ההוצאה הממשלתית (צבאית ואזרחית) וירידה של תקבולי המיסים - היא איננה מתייחסת להשפעות הכלכליות הרחבות: לאובדן התוצר, להשפעה השלילית של המלחמה על ההשקעות בענפי המשק, למאזן התשלומים, להשפעת הורדת הדירוג הבינלאומי של ישראל על גובה תשלומי הריבית של הסקטור העסקי, למאזן ההגירה, וכו'. גם המדידה הכלכלית הרחבה היא מוגבלת: היא איננה מבחינה בין תפוקה אמיתית לבין תשלומים לעובדים שאינם מועסקים (בעיקר בסקטור הציבורי), והיא איננה מתייחסת כלל למושגים של רווחה החורגים משעוני המדידה של החשבונאות הלאומית. לכן, ההערכות הכלכליות המתפרסמות בציבור עונות רק על שאלות ספציפיות: השפעת המלחמה על גירעון הממשלה ועל היקף החוב הציבורי, או השפעתה הצפוייה של המלחמה על תוואי הצמיחה של המשק. לכן, אין תשובה יחידה לשאלת עלותה של המלחמה - אמור לי מה בדיוק אתה רוצה למדוד ואנסח את תשובתי בהתאם. וכל זה עוד לפני שנזכיר לעצמנו שאנחנו לא עוסקים במדע מדויק, בפיזיקה בעולם חסר-חיכוך, ואין לנו באמת מידע כמותי מדויק על מה שצפוי: לצורך ביצוע אומדנים והערכות כלכליים יש צורך להסתמך על מודלים אקונומטריים של התנהגות שמנסים לנבא כיצד תגיב התפוקה לשינויי הביקוש, כיצד תגיב הצריכה הפרטית לשינויי ההכנסה, וכיצד יגיבו שער החליפין וקצב האינפלציה לזעזועים ריאליים שיקרו במשק. אז אמנם חשוב להעריך השפעות ומגמות, בעיקר לצורך תכנון וקבלת החלטות, אבל היכולת לאמוד ולחזות משתנים כמותיים היא מוגבלת, וזאת עוד לפני שנודה שאיננו יודעים כלל עד מתי תימשך המלחמה ובאיזו עצימות. אני מציע, לכן, להתמקד בתרחישים אפשריים ולא בתחזיות נקודתיות: יכולתנו להעריך מגמות עולה משמעותית על יכולתנו לנבא נקודתית את ערכם של המשתנים הכלכליים.

כיצד נראה התרחיש הכלכלי הנייטרלי של ישראל?

העלות התקציבית של המלחמה (לרבות ירידת תקבולי המיסים לאור המיתון הכלכלי) תביא לגירעון ממשלתי אדיר ב-2024 ואילך. הממשלה לא תוכל לממן את מלוא הוצאות המלחמה על-ידי הגדלה של החוב, שכן צעד כזה יאותת לשוקי ההון הבינלאומיים שהממשלה אינה מצליחה להתמודד עם האתגר הכלכלי והתוצאה הבלתי-נמנעת שלו תהיה הורדה נוספת של דירוג האשראי הבינלאומי של ישראל, בריחת הון, פיחות השקל והאצה של קצב האינפלציה. לכן לא תהיה לממשלה ברירה אלא לנסות לממן חלק מהוצאות המלחמה בדרך של העלאת שיעורי מיסוי. זה אומר שהגירעון הממשלתי יגדל, ובעקבותיו גם החוב במונחי תוצר. זה אומר שיחס החוב לתוצר, שירד ב-2022 לכ-60% - יגדל כנראה ב-10-15 נקודות אחוז בשנתיים הקרובות. זה אומר שפרמיית הסיכון ותשלומי הריבית של ישראל יעלו חדות, ועל ישראל יהיה להתאמץ כדי להתמודד עם האתגר מבלי לאבד שליטה ולהיקלע למשבר. במקביל, העלאת שיעורי המס תגרום לפגיעה בשימושים האזרחיים ובעיקר בצריכה הפרטית. זה הולך להיות מורכב וכואב.

האם העמידה בהצלחה באתגר היא אפשרית? זה תלוי ביכולתה של הממשלה לשכנע את הציבור בישראל ואת שוקי ההון הבינלאומיים: 1) שיש בידה תכנית כלכלית אפקטיבית שבכוחה לנווט את המשק לחוף מבטחים מבלי להסתכן בהתפרצותו של משבר; 2) שהיא פועלת בהתאם לתכנית זו שלה. לשם כך דרוש שלשחקנים הפרטיים יהיה אמון באיכות הניהול של המדיניות הכלכלית של ישראל, ולשם כך נדרשת שקיפות. זה לא יהיה פשוט לממשלה שטרחה עד כה להכחיש את עצם קיומן של הבעיות הכלכליות של ישראל (זכרו את התגובות המתקרבנות של הממשלה להודעה על הורדת הדירוג הבינלאומי של ישראל), שמסרבת בתקיפות לבצע קיצוצים בתקציבי ההוצאה הקואליציוניים, ושיש לה נטייה קבועה להאשים את התקשורת בעויינות ולהשתלט עליה כדי לשלוט במסריה.

מן הסתם, התרחיש הזה לא יתממש אם המלחמה תימשך עוד זמן רב, אם הממשלה תתעקש לשמור על גובה הכספים הקואליציוניים, אם בגלל חולשה פוליטית היא תחשוש מהעלאת שיעורי המיסוי ותאפשר במקום זאת לחוב הציבורי לגדול במהירות, ואם היא תנסה להסתיר את נתוני המשק מהציבור בדרך של תרגילי רמייה ו'קונצים' תקציביים (העברות סעיפים בין שנות-תקציב, גיוס מקורות מימון מזדמנים לביצוע שיפורים "קוסמטיים" של הנתונים, וכו'). שימו-לב בהקשר זה למהלך המוצע של מיסוי רווחים לא-מחולקים שאינו אלא תרגיל חשבונאי-תקציבי להקדמת הכנסות ממס שמטרתו לשפר את נתוני 2024 על-חשבון נתוני השנים הבאות.

כיצד נראית קריסה?

המשק הישראלי נמצא כיום בשיווי-משקל רופף: דחיפה לא זהירה שלו על-ידי הממשלה עלולה לגרום לו להתחיל להתדרדר במדרון. מרגע שתחל התדרדרות ייכנסו לפעולה כוחות כלכליים שיאיצו אותה. כך, הגדלה מוגזמת של הגירעון הממשלתי עלולה להביא לגידול מהיר מידי (לטעמם של שוקי ההון הבינלאומיים) של החוב במונחי תוצר ובעקבות כך להורדה נוספת של דירוג האשראי של ישראל, לירידה נוספת של ההשקעות בענפי המשק, להעמקת אובדן התוצר, לירידה בהיקף התעסוקה בסקטור הפרטי, לבריחת הון מישראל, לפיחות של השקל, ולהאצה של קצב האינפלציה. זהו תהליך שעלול "להזין את עצמו": בריחת הון היא תופעה מידבקת, פיחות השקל יכול לגרום להתגבשות ציפיות שיניעו המרה המונית, ואינפלציה מואצת היא מחלה שקשה להחלים ממנה. מאמצי החילוץ להם תידרש ממשלה עתידית כדי לייצב את המשק ולהבריאו קשים בהרבה מאלו שנדרשים כיום כדי להימנע מגלישה במורד החלקלק - ראו את הכישלון של ניהול המשבר בשנות ה-70', לאחר מלחמת יום-הכיפורים. העמידה באתגר תלויה באיכות המנהיגות הכלכלית של הממשלה ובאמון שהציבור הרחב (בארץ ובחו"ל) ייתן בה. מה שקריטי במצבנו הנוכחי הוא לדרוש מהממשלה לתפוס את ההגה הכלכלי, לקבל החלטות אמיצות (מימון המלחמה הוא מאמץ כביר) ולשמור על שקיפות לגבי מצב המשק - לא לברוח מהחלטות, להכחיש את חומרת הבעיות ולהאשים את התקשורת והעולם כולו בעויינות. ללא כל אלו - הקריסה הכלכלית תהיה בלתי נמנעת.

כיצד נראה התרחיש הכלכלי האופטימי של ישראל?

אם הממשלה תאמץ את היוזמה המדינית שמציעה ארה"ב, שעיקריה יצירת ברית אסטרטגית עם המדינות הערביות המתונות במזה"ת בחסות ארה"ב, נפתחת אופצייה כלכלית אחרת לישראל. השוני של תרחיש זה מקודמו הוא בשלושה דברים: 1) הקדמת הסיום של המלחמה הנוכחית ותחילת תהליך השיקום הכלכלי; 2) פתיחת שוקי מסחר חדשים לישראל במזה"ת במדינות הערביות; 3) שיפור בקשריה הכלכליים של ישראל עם מדינות האיחוד האירופי על רקע הפסקת המלחמה ונכונות לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

היתרון הכלכלי של הברית המזרח-תיכונית הוא שיש בכוחה להצעיד את ישראל לתהליך מואץ של שיקום ופריחה. מאחר שהנזק הכלכלי של המלחמה הוא ניכר ורובו עדיין סמוי מהעין, השיקום היה אמור להימשך תקופה ארוכה ולהיות כרוך במיתון כלכלי, באינפלציה ובפגיעה ברמת החיים. הצטרפות לברית תיצור לישראל הזדמנות היסטורית, בזכות פריצה לשווקים חדשים והרחבת היקפי הסחר. אירופה נמצאת במירוץ חימוש (הגנתי בעיקרו) נוכח האיום הרוסי, והמערב כולו (לרבות בנות הברית במזרח הרחוק) מתכונן לקראת האפשרות של עימות צבאי עם סין. זוהי הזדמנות לישראל להפוך לענק בתחום התעשייה הצבאית בהתבסס על ידע וטכנולוגיה ומוניטין. התייצבותה של ישראל כיצרן נשק למערב תביא להיווצרות "נס כלכלי" חדש: גידול מהיר של ההשקעות בענפי המשק, צמיחה מהירה (בעיקר של ענפים עתירי-ידע ובעלי ערך מוסף גבוה), סגירת הגירעון הממשלתי והקטנה של החוב הציבורי במונחי תוצר, ובמקביל - חזרה לתוואי היסטורי של שיפור השירותים הציבוריים (חינוך, בריאות, תחבורה וכו'). זה יקצר מאד את תהליך ההתאוששות של המשק בעקבות המלחמה, זה יכול לבלום (ואפילו להפוך) את בריחת המוחות מישראל ולחדש את העלייה לישראל, וזה יגייס את תעצומות הנפש של ישראל כפי שנחשפו מאז החלה המלחמה. כל זה יכול לקרות במזרח-תיכון שנטש את דרך המלחמה ושמתקדם במסלולי שיקום כלכלי ואזרחי של רצועת עזה בהתבסס על השקעות של מדינות המפרץ והמדינות המערביות. ההכרעה היא בידינו.