האדם מחפש משמעות

כמו כולם, גם אני עוקב אחר החדשות הכלכליות. מה שמטריד אותי, אולי יותר מרוב הציבור, הוא השימוש העצום בנתונים שוטפים המתפרסמים בתכיפות גבוהה, והניסיון חסר התוחלת לפרש את המידע הכלכלי. אני נזכר לכן באמירה שקראתי:  Information is cheap; meaning is expensive

אנחנו מחפשים משמעות באירועי היומיום

מטיבנו, אנחנו מחפשים משמעות באירועים המתרחשים סביבנו: למה זה קרה? מה זה אומר? מהי החוקיות של התרחשות האירוע? ובעיקר: מהו הלקח מכך? הדבר אמור כאן, כמובן, באירועים כלכליים.

כולנו עושים זאת. אבל בעוד שלגבי הציבור הרחב מדובר בסוג של תחביב - מין רעב מתמיד למשמעות -  יש בינינו כאלו שחשים שזהו תפקידם לעשות זאת: כלכלנים, פרשנים, אנשי תקשורת, פוליטיקאים. אז כלכלנים ופרשנים עושים זאת כי הם מרגישים שזוהי שליחותם המקצועית;  פוליטיקאים עושים זאת  כי הם חשים שהציבור הפועה מחפש רועה וזוהי הזדמנות עבורם למלא את המשבצת ולהציב עצמם כמנהיגי הדור; אנשי תקשורת עושים זאת כי הם מקבלים שכר על כך - שכר בתמורה למלל.

וכך, ברגע שהמדד של חודש מסויים עולה/יורד ב-X אחוזים, מחירי הדירות עולים ב-Y אחוזים, התוצר הלאומי צומח לאט/מהר, שערי המניות זזים, שער החליפין נע - מייד נוצר לחץ פסיכולוגי בציבור להבין "מה קורה". חייבים להבין מייד מה קורה, כי הרי יש כתובת על הקיר! אז אצל הציבור הרחב מקור הלחץ הוא במין מנגנון נפשי פסימי של בניית חששות מפני איום, של סירוב להישאר בחושך; אצל כל השאר מקור הלחץ הוא בתחושה שהם חייבים לספק תשובה. הם קיבלו צלצול!

בערב, מול המסך, המתכונת היא קבועה: מגיש החדשות משדר תחילה את הידיעה. נניח:  "מניות הטכנולוגיה ירדו היום ב-2.7 אחוזים!". לפעמים העורך כבר מוסיף צבע לידיעה, משיקולים של מכירת דקות פירסום: "זוהי הירידה החריפה ביותר ביום אחד מאז 17 ביוני 2010!". המצלמה עוברת לפרשן הכלכלי של הערוץ (עניבה יפה!), שמנסה לייצר יש מאין, להפוך את הידיעה הדלוחה הזו למזון לנפש: "בכירים בשוק ההון טוענים שהירידה משקפת את העצבנות הרבה בשווקים נוכח אי-הוודאות לגבי השאלה אם המשרד להגנת העורף ימשיך להתקיים כמשרד עצמאי או שהוא יבוטל ותפקידיו ישולבו באגף ייעודי במשרד הביטחון". זאת, ועוד: אפשר בהזדמנות חגיגית זו לשתף את ציבור הצופים בעומק ההבנה הכלכלית-אסטרטגית של הפרשן הכלכלי. לכן הוא מכריז: "בהנהלת משרד האוצר טוענים שהזעזועים בשוקי המניות אינם מקריים, אלא הם משקפים את אי היציבות של המשקיעים המוסדיים על רקע השמועות העקשניות שבנק ישראל מתכוון להעלות את הריבית בתחילת החודש הבא". ולבסוף, משיקולי דיווח מאוזן אנחנו מתבשרים כי: "מבנק ישראל נמסר שהם עוקבים מקרוב אחר ההתרחשויות, ושאם תימשכנה הירידות של שערי המניות - יהיה מקום לשקול בחיוב הורדה נוספת של הריבית". ידענו! לא סתם התכנסנו מול המסך - הדרמה כבר בעיצומה! יש קונספירציה!

במהדורת חצות לסיכום חדשות היום מתארחים באולפן  כלכלן מפורסם ובכיר פוליטי ("תודה שהסכמתם לבוא במיוחד לאולפננו"). הכלכלן כבר עולה לגובה 40,000 רגל ומסביר את ההקשר ההיסטורי של מפולת מניות ומחזורי עסקים והשפעתה האפשרית  של המפולת שהחלה אחה"צ על התוואי העתידי של הכלכלה והמשק. "עפים" כבר רמזים ראשונים (מפתיעים!) על הצורך לשקול קיצוצים בביטחון ("בורות השומן"!). הבכיר הפוליטי מסביר את ההקשר המובן מאליו של "המפולת" המתרחשת למדיניותה הכושלת של הממשלה הנוכחית, שמנווטת את המשק אלי פי פחת, ורומז על מגעים שכבר החלו בין מפלגות האופוזיציה וחלק ממפלגות הקואליציה לגבי ממשלת ליכוד לאומי/ממשלה אלטרנטיבית/הקדמת הבחירות.

למחרת אנחנו מצליחים להבין מהדיווחים המהוסים ששערי מניות הטכנולוגיה כבר עולים. המשבר חלף. אבל לפחות אנחנו בינתיים לא ביזבזנו זמן - העברנו ערב דרמטי ומרתק בנוכחות אנשים מעוררי השראה.

הבעיה: לא תמיד יש משמעות

אנחנו מוצפים אינפורמציה. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ובנק ישראל "מגהצים" את הכלכלה ללא ליאות ומשדרים לאחור נתונים. זהו תפקידם. וכך אנו מקבלים מסרים כלכליים ללא הרף. הבעיה היא שלא לכל ידיעה יש משמעות: יש הרבה "רעש לבן" - תנועות אקראיות של המשתנים הכלכליים, ללא מגמה. החיפוש האחראי אחר משמעות הוא חשוב: מישהו צריך לעקוב אחר ההתפתחויות, להבחין בשינויי מגמה, לפענח את השינויים, לעדכן תחזיות כלכליות במידת הצורך, לשקול צעדי מדיניות. אבל לשם כך דרושה סבלנות: להכיר בכך שישנן הרבה תנודות אקראיות של המשתנים הכלכליים, להבין שדרושה פרספקטיבה של זמן כדי להבחין בשינויי מגמה, להפנים שהמשמעות האמיתית של האירועים מאחרת תמיד להבליח מבעד לערפל, ולקבל שהפעלת צעדי מדיניות היא כבר פרשה אחרת: היא מחייבת מהלך-תיאום פוליטי ארוך ומסובך.

ההסברים המיידיים הם Fast Food. הם חסרי ערך ממשי, ויש להם נזק פוטנציאלי. הנימוקים שאנחנו שומעים לגבי "מה גרם להתפתחות היום אחה"צ" אינם בהכרח נכונים. הם "גוייסו" בלחץ הזמן לספק אותם למהדורת הערב. מחר הם כבר לא יהיו איתנו. הם שבשבת. הצלחתם נובעת רק מכך שהם "עושים שכל": מעוררים רושם שמדובר בהסברים מבוססים, כשאפילו התופעה שהם באים להסביר אינה מובחנת כראוי.

אז למה בכל זאת אנחנו מקשיבים לכל הידיעות הכלכליות והפרשנויות?

כל מה שנכתב עד כאן הוא טריוויאלי. אז מדוע בכל זאת אנחנו נשאבים לתוך ריטואל הסרק של ניסיון חסר-תוחלת להבנת המתרחש? אולי כי איננו מצליחים להתגבר על הדחף לייחס מייד משמעות לכל התרחשות. אבל בהתנהגותנו זו איננו תורמים באמת לפתרון קונסטרוקטיבי: אנחנו יוצרים לחץ בלתי סביר לאספקת תשובות. הביקוש הנואש שלנו למשמעות גורם ליצירת היצע מטעה. אנחנו מעוררים תגובות חסרות ערך אמיתי: שאלות טפשיות גוררות תשובות טפשיות. אם נשאל הרבה פעמים "מה קרה?", ו-"מה זה אומר?"  - אנחנו מזמינים "תעשייה" של תשובות חסרות ערך ו"להטוטי נתונים" המתחפשים לנתונים. הצורה של אלו היא בד"כ: "זהו הגידול המהיר ביותר ברביע אחד מאז 2009", "במצטבר עלו המחירים ב-23.6 אחוזים מאז ספטמבר האחרון", "המשק הישראלי הוא במקום השישי בעולם מבחינת קצב הגידול של האשראי לטקסטיל בשמונה החודשים האחרונים", ועוד נתונים מאירי עיניים שיעשו לנו את הערב.

אז תפסיקו לשאול כ"כ הרבה שאלות. הרעש הוא בעיקר רעש. מה שאתם שומעים אלו בעיקר רעשים של מערכת העיכול הכלכלית. אם תלחצו על "המומחים" אפשר בקלות להגביר את הווליום של הרעש הזה, וזה לא יהיה לטובתכם. השאלות מסוג "למה?" והרעב לשמוע הסברים - רק מזמינים שיטות לא מקצועיות של פיענוח ונסיגה מהמעט שהמקצוע יודע לומר, למרכולתם השופעת של רופאי האליל. מה שכדאי להבין הוא שהכלכלנים מתקשים רוב הזמן לפענח את המציאות שבתוכה אנו חיים - היא מסובכת ומורכבת. ההתרחשויות משיגות את קצב ההתפתחות של התיאוריה הכלכלית. אבל חלילה אם נתייאש מהכלכלנים  ונקשיב ל'ספקי תוכן' שאינם בעלי מקצוע.

תרגיל מסכם לקורא

אז לדעתכם, האם מחירי הדיור ימשיכו לעלות בשמונה החודשים הבאים? לרוב הכלכלנים אין תשובה לשאלה זו. אבל אם תתעקשו - יש הרבה אחרים ש"יודעים" את התשובה. תמצאו אותם תדיר מתנבאים בתקשורת. אם תקשיבו להם - זה על אחריותכם.