עולם המשכנתאות: ינואר 2024

העולם האקדמי כיום באוניברסיטאות המובילות בארה"ב מלמד ומבטא ניגודיות מחשבתית – מצד אחד, כיוון מחשבה ליברלי עם מדיניות ליברלית-הומנית, אבל מצד שני מדיניות המתנגדת לישראל והיהודים התומכים בה. יש לציין – הפיכת ישראל והתומכים בה ל"מוקצים מחמת מיאוס" או "לא לגיטימיים" עם "סתימת פיות" ו"תיוג" (LABELLING) שלהם, הפכו בשני העשורים האחרונים לדרכי פעולה ואמצעים "מקובלים בשתיקה", הננקטים תדיר באקדמיה: כמו בסינון ופיטורי או דחיית חברי צוות בכיר – למשל פרופ' אלן דרשוביץ מאוניברסיטת הרווארד, וגם כמו בחוסר הגנה על זכות ההבעה והדיבור של הסטודנטים היהודים והישראלים. כדי להבין כיצד הגיע העולם האקדמי למצב זה יש להבין את האידיאולוגיה המנחה אותו, ואת חבירתו לכוחות שונים בתרבות, בפוליטיקה ובממשל, בכלכלה ובחברה האמריקאית.

על האידיאולוגיה

ראשית יש להבין את האידיאולוגיה השלטת כיום באקדמיה. כיוון דרך או האידאולוגיה של האקדמיה האמריקאית היא כיום תוצר של תהליכים לכאורה מנוגדים – ערבוב "לא רציונלי" כביכול של ליברליזם הומני מצד אחד, ושל תיוג עם סתימת פיות מצד שני. כיוון הדרך המוזר היה בצמידות לצמיחת האגף השמאלי של המפלגה הדמוקרטית, שהלך והתחזק מאז תקופת כהונתו הראשונה של הנשיא אובמה ב-2008, כשהוא נתמך באידאולוגיה שצמחה באקדמיה של אוניברסיטאות וקולג'ים בצפון-מזרח ובמערב ארה"ב, שביטאה רעיונות של ליברליזם והומניות בשלל נושאים ובעיות חברתיות-אתניות-דתיות-מגדריות. בתוך הרעיונות הללו בלטו שני נושאים עיקריים: ראשית - חופש הביטוי והבחירה החופשית כפי שהם מתבטאים בתיקון הראשון לחוקה (אפילו במחיר של שריפת הדגל, מחאה בזמן שירת ההמנון, תמיכה בארגון החרם BDS, תמיכה במהומות או אלימות על רקע גזעי, בהפצת פורנו, וגם בקריאות ל"רצח-עם"), ושנית, אבל לא פחות חשוב - הגנה על מיעוטים-סובלים-ונדכאים (שיכולים להיות שחורים, נשים, נון-בינאריים או הומולסביים, מוסלמים, פליטי עולם שלישי "נשלט" בכלל, ומהגרים בלתי-חוקיים בפרט - אבל לאו דווקא יהודים, כיוון שהם נחשבים כחלק מ"הלבנים המדכאים").

1) ראשית, בנושא חופש הביטוי: התיקון הראשון לחוקה היה הראשון מתוך עשרת התיקונים הראשונים, הידועים יחדיו בתור מגילת הזכויות, אשר מבססים את ההגנה במשפט האמריקאי על חירויות הפרט, ומגבילים את יכולתו של השלטון להתעמר באזרחיו. כל עשרת התיקונים הראשונים הרחיבו את ההגנה על זכויות הפרט והאזרח, כמו גם התייחסו לעניינים שונים הקשורים לגבולות סמכויותיו של השלטון הפדרלי. זה היה ביטוי לכוון מחשבה שנקרא "אנטי-פדרלי". מגילת זכויות זו נוצרה כיוון שחוקת ארצות הברית הבטיחה במקור את זכויות המדינות באיגוד הפדרלי, אך לא אמרה כמעט דבר על זכויות הפרט. תושבי מדינות רבות לא ראו זאת בעין יפה, ודרשו את הוספתה של "מגילת זכויות" אל החוקה המקורית כתנאי לאישור החוקה. בעקבות זאת, בתוך שנתיים מיצירת החוקה (1789-1791), נוסחו ואושרו עשרה תיקונים לחוקה, הידועים כ"מגילת הזכויות". מגילת הזכויות התייחסה במקור לא למדינות אלא לשלטון הפדרלי, ורק בהמשך תחולתה הורחבה למדינות עצמן עם התיקון ה-14, שנחקק ב-1868. התיקון הראשון מבטיח את חופש הדיבור, חופש הפולחן הדתי, חופש העיתונות, וחופש ההתכנסות, ואוסר על הקונגרס לחוקק כל חוק "המבסס דת" יחידה כלשהי כדת המדינה.[0]

הליברליות החדשה והקיצונית הזו הדוגלת בשחרור מוחלט מכל הכבלים הישנים – נקראת היום בשם הכולל והמוזר WOKISM. במקורו המונח WOKE היה בשימוש כשם תואר מקורו באנגלית עממית אפרו-אמריקאית ומבטא "עירנות" או "התעוררות" כנגד אפליה וחוסר סובלנות על רקע גזעי. [1] השימוש בביטוי STAY WOKE החל לאחר 1930 וכוון תחילה להתעוררות השחורים האפרו-אמריקאים לכל עוולות החברתיים פוליטיים שנכפו עליהם ע"י החברה האמריקאית. לאחר 2010 מונח זה מתרחב גם לאי שוויון חברתי ומגדרי [sexism) [2). ומאז יש שימוש רחב במילה ע"י ארגוני שמאל בארה"ב לכלול התאגדות על רקע פוליטי וגם אתני-דתי-חברתי [identity politics) [3) הכולל גם אי צדק-חברתי (social justice) כמו עליונות-לבנה, והצלקת אשר נושאת האומה האמריקאית בנושא עבדות השחורים [4]. במובן הרחב ביותר המונח אומץ ע"י האגף הליברלי-פרוגרסיבי בפוליטיקה האמריקאית כדי לדרוש "שילומים" [slavery reparations.[5 לפיצוי צאצאי העבדים המשוחררים וכן ליצירת התיאוריה של [CRT = critical race theory"[6 שלפיה הגזע מקורו לא רק מתוך הבדלים פיזיים ביולוגיים אלא גם סוציאליים, ולכן הגזענות טבועה (סיסטמטית) בחוק ובמוסדות האמריקאיים.

לאחר 2019 קמה ריאקציה נגדית לסוג כזה של ליברליזם קיצוני, ושימוש במונח זה (ווקיזם) הפך לגנאי במובן של אקטיביזם ליברלי מוגזם של קבוצות פרוגרסיביות-חברתיות, כמו אלו הדוגלות בהעצמת דיכוי השחורים (BLM), או בהתנגדות לחוסר צדק חברתי-פוליטי (ANTIFA). תנועת "אנטיפה" נוצרה תחת רעיון של מלחמה בפשיזם (אנטי-פשיזם), אבל השתמשה בלא מעט אלימות מילולית ופיזית. במהלך העימות הטלוויזיוני בין המועמדים לנשיאות, גם כשנשאל על ההתייחסות שלו לאלימות המופגנת על-ידי ארגונים ליברליים הקוראים לעצמם "אנטיפה", התחמק ביידן מתשובה וענה ש"אנטיפה" אינו ארגון או תנועה אלא "אידיאולוגיה, אמונה או דרך מחשבה", ולכן אי-אפשר לרסן אותה. אלה משחקי-מילים — מספיק לעיין במונח "אנטיפה" ב"וויקיפדיה" – כדי להבין מספר עובדות אשר ניתמכות בעשרות ציטוטים ומראי-מקום:[7]: אנטיפה היא לא רק אידיאולוגיה, אלא גם מקבץ מגוון של תת-תנועות וארגונים הקשורים ביניהם לא רק בתחום האידיאולוגי אלא גם בתחום המעשי של החלפת ציוד, מידע וקשרים אישיים או דיגיטליים, אפילו אם אין ביניהם היררכיה צבאית או רשת-פיקוד מובהקת. חלק (גם אם לא רוב) מפעולותיה של אנטיפה מערבות בצורה מפורשת אלימות מילולית, אלימות פיזית, התנכלות לאזרחים אחרים, נזק לרכוש, ועוד. חלק (גם אם לא רוב) מחבריה נחשבים על-ידי המשרד להגנת המולדת (DHS - Department of Homeland Security) וגם על-ידי ה- FBI לאנרכיסטים קיצוניים בשל פעולותיהם. [7]. השימוש באלימות תחת הרעיון הליברלי, התבטא בחוסר סובלנות לדעות (CANCEL CULTURE) שמרניות, "סתימת פיות" וכן שפיטת או תיוג האחר על רקע המוסר העצמי הליברלי (למשל קריאת כל השייך למחנה הנגדי בשם הגנאי המכוון לשמרנות וחזרה לעבר המדכא MAGA = Make America Great Again) . מצד שני, אין להתעלם מכך שהתיוג מהצד הנגדי של המפה הפוליטית בשימוש ע"י שמרנים-רפובליקנים הפך את המובן WOKISM למילת גנאי כנגד תומכי המפלגה הדמוקרטית. בסופו של דבר יש להבין – סתימת פיות ותיוג הפכו באופן כללי אמצעים הננקטים תדיר לא רק באקדמיה (ראה מקרה פרופ' דרשוביץ) אלא גם במדיה ורשתות חברתיות (כמו TWITTER, FACEBOOK). מארק צוקרברג שהקים את פייסבוק, הודה בעדות לפני הסנאט (אפריל 2018) שמנע הפצת מידע ברשת שלו אשר הגיע מגורמים שמרניים, בכניעה להכוונה (שלא התבססה על עובדות נכונות) של ה- FBI. אלון מאסק הצדיק והסביר את קניית טוויטר ב-2022 על רקע "סתימת פיות" וסינון משתמשים שהונהגו שם ע"י הבעלים הקודמים - ג'ק דורסי, אבל הפך במשך שנה בלבד את הרשת לפרוצה לחלוטין לכל "הפצת שנאה" ואנטישמיות לא מבוקרת.

2) שנית, התחברות כל הכוחות השייכים למיעוטים, סובלים או מדוכאים, עם הליברליזם האמריקאי החדש: התחברות זו גרמה לשילוב כוחות, מעין "שילוש לא-קדוש" בין מיעוטים (שחורים) + פעילי שמאל-קיצוני + חסרי ארץ, חסרי הכרה או נעדרי לגיטימיות (פלסטינים וגורמי טרור מוסלמים קיצוניים). שילוב כוחות זה נתמך ופרח באקדמיה האמריקאית. כאמור - היהודים, כיוון שהם נחשבים כחלק מ"הלבנים המדכאים", או "שליחי המעצמות הקולוניאליסטיות" – אינם נכללים בשילוב המופרע הזה של המדוכאים וגם חוסר הלגיטימיות או ההשתייכות למיעוטים המדוכאים, מונעת מהם כל זכות היסטורית על שטחי ארץ ישראל.

גם בחירת הצוות הבכיר או הנשיאות לתפקידן ע"י ה- BOARDS של אוניברסיטאות (PENN, MIT, HARVARD) שהן חלק משדרת אוניברסיטאות בעלת מסורת מאד מכובדת (ליגת הקיסוס או ה- Ivy League) – מבטאת ומיישמת "אפליה מתקנת" או תיקון פרוגרסיבי של עבר מדכא – על רקע מגדרי (בחירת נשים) ו/או גזעי (בחירת שחורה), ולאו דווקא על בסיס הישגים או איכות (MERIT) אקדמיים טהורים. הנשיאה בהרווארד למשל (CLAUDINE GAY) נבחרה ב-2023 על רקע הישגים אקדמיים נמוך במיוחד (11 פרסומים בלבד הנוגעים רובם ככולם באפליה גזעית ומגדרית, בניגוד ל-11 פרסומים כל שנה של הנשיא הקודם Lawrence Bacow שהיה לבן-זכר-וזקן). יש לציין שגם הוא, הנשיא הקודם לה, היה צריך להגן על "אפליה מתקנת" בתנאי הקבלה של סטודנטים להרווארד, שנדחתה או הופסקה ע"י פסיקה מחייבת של בימ"ש העליון. לא פלא שחבר הנאמנים נשאר תומך בנשיאות האלה (אפילו אם שתיים מהן נאלצו להתפטר) [8], כי הן נציגות מובהקות של ומבטאות את הכיוון האידיאולוגי ששולט באקדמיה כיום.

האידיאולוגיה חוברת לכוחות פוליטיים

שנית, יש להבין את חשיבות שילוב הכוחות או התחברות האינטרסים של האקדמיה עם ארבעת הכוחות החזקים בחברה האמריקאית, קרי: מדיה, פוליטיקאים, כספים, וממשל.

1) מדיה – המדיה הישנה רובה ככולה (רשתות הטלוויזיה הגדולות הנצפות ביותר CNN ABC, CBS, MSNBC, PBS ובקיצור- כולן חוץ מ-FOX), וכן כל המדיה החדשה של הרשתות חברתיות ( TWITTER, FACEBOOK, TIKTOK) – מזדהה עם ומעצימה את האידיאולוגיה החדשה ההומנית-ליברלית של האקדמיה. כאמור לעיל – סתימת פיות, הפצת שנאה ותיוג הפכו אמצעים הננקטים תדיר לא רק באקדמיה אלא גם במדיה ורשתות חברתיות (ראה התנהלות מארק צוקרברג עם פייסבוק, אלון מאסק וג'ק דורסי עם טוויטר).

2) מפלגה דמוקרטית – כבר הזכרתי את התחזקות האגף הליברלי-הקיצוני במפלגה הדמוקרטית בשני העשורים האחרונים. אגף זה דחף פוליטיקאים דמוקרטיים לתמוך בעמדות מנוגדות לאידיאולוגיה הבסיסית שלהם: לעיתים השמירה הקנאית על חופש הביטוי היתה במחיר של התנגשה בעקרונות אחרים של שמירת הדמוקרטיה – למשל, היה מצופה מהדמוקרטים לתמוך בהתערבות נרחבת יותר של הממשל בחיי האזרחים בתחום המשילות וחוק-וסדר מאשר הרפובליקנים, והם מתנגדים בהתאם לזכות המורחבת של הפרט להגנה עצמית. אולם הם נדחפו לתמוך בפרדוקס של "אכיפה בררנית" בנושא השמירה על "חוק וסדר" כשזה נוגע למיעוטים ונדכאים, כדי לשמור על זכות "ההבעה העצמית", לפי התיקון הראשון לחוקה. פרדוקס זה בלט במיוחד כשמדובר בהעדר תגובה להפרות חוזרות של הסדר הציבורי והפגנת איומים גלויים כלפי אישי ממשל מצד ארגונים או נבחרי ציבור הנמצאים בצד השמאלי של המפה הפוליטית (ANTIFA, BLM), אפילו כשזה נוגע לקבוצות אזרחים או ארגונים הדוגלים או נוקטים בדרך של אלימות (הכרוכה בביזה, הרס והצתות), כתחליף להפגנות שקטות. דוגמא נוספת לאותו ניגוד פנימי בין הזכות להגנה לעומת זכות הביטוי עם בלבול של מסרים – נוגעת לחוסר תמיכה בחוק וסדר, והמכוון לשינוי או הפסקת מימון המשטרה, כלומר הסרת התמיכה הממשלתית באותם הגורמים המופקדים על הסדר הציבורי.

בנוגע ליחס לישראל – גם הקהילה היהודית אשר באופן היסטורי המשיכה ברובה (65%) להצביע למפלגה הדמוקרטית, זנחה בשני העשורים האחרונים (מאז כהונתו של אובמה) את התמיכה הגורפת בישראל, שייצגה בעיניה מדיניות לא ליברלית, לא הומנית, פותחת פתח לאפליה, דיכוי מיעוטים, עד כדי אפרטהייד, בעיקר בנוגע לשטחים. דוגמאות קיצוניות לחיבור "לא-קדוש" אחר, אפשר למצוא תחילה בעובדה בעייתית זו – מנהיגים יהודיים פנו נגד ישראל ומדיניותה, כמו ברני סנדרס שהתנגד לחוק בסנאט נגד פעילות ה BDS מחרימת ישראל, יחד עם סנטורית יהודיה דיאן פיינסטיין– בטענה של "חופש הביטוי", בהתאם לתיקון הראשון לחוקה האמריקאית. [ 9 ,10 ] יותר מזה – התנגדותו הפומבית של סנדרס למדיניותה של ישראל התבטאה גם בשיתוף פעולה מלא עם האגף הקיצוני-הרדיקלי במפלגה הדמוקרטית המכונה "כח משימה" "THE SQUAD" (רביעיית AOC= א. קורטז, ר. טליב, א. עומר, ע. פרסלי) המביעה תכופות דעות אנטישמיות ואנטי ישראליות.[11, 12 , 13, 14] אין ספק שהיום לאחר טבח חמאס והופעת גל האנטישמיות, יהדות ארה"ב נמצאת בשוק תרבותי – אם על רקע זהותם הבנויה על קשר לישראל שעומדת היום בסכנה קיומית, ואם על רקע גילויי האנטישמיות הישירים בארה"ב שגדלו בצורה מפחידה (מעל 400%) בשנה האחרונה.

יתכן והסטייה או השינוי הזה בעמדה דמוקרטית בשאלה היהודית-ישראלית, וגם הבין גזעית מבטא את מה שברור לכל – פיצול המפלגה הדמוקרטית לשני פלגים: הפלג המרכזי המתון אשר מנסה לרסן פלג שמאלי קיצוני. שני הפלגים האלה חברו רק כדי לנצח בבחירות ולהביס את טראמפ, והאג'נדות שלהן שונות לחלוטין. הדוגמא הטובה ביותר לכך היא ההתנצחות הפנימית בין הדמוקרטים בענייני גזענות והפרדה גזעית, כפי שהתבטאה בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית, כאשר ביידן וסגניתו לעתיד הופיעו מתנגחים ומתנצחים בנושאי גזענות והפרדה גזעית [15] . אמירתו של ביידן למצביע פוטנציאלי שחור המצביעה על הרגשת בעלות או רצון להשתלטות של ראשי המפלגה הדמוקרטית על הצבעת השחורים: היתה "אם אינך מצביע לי — [16] you ain't Black (אינך באמת שחור)"!!

חשוב לציין – ביידן הדמוקרט אינו אידיאולוג אלא פרגמטיסט. גם תמיכתו בישראל אפילו אם היא נובעת מ"ציונות-פנימית" קשורה לצורך שלו לשפר את מעמדו במפלגה ובסקרים (ולהיעזר בכוח או המצביע היהודי שהוא מרכיב של המרכז של המפלגה הדמוקרטית), ובצורך לשפר את מעמדה הגלובלי-כלכלי של ארה"ב במזרח התיכון ובעולם בכלל (לא רק בתמיכה בישראל כנגד הציר האיראני-שיעי, אלא גם באוקראינה וטיוואן נגד רוסיה וסין). בהתקרב הבחירות ובהשתנות המצב הגלובלי – אין לצפות לתמיכה גורפת ממנו בישראל. ביידן עצמו "מתנדנד" לאורך השנים בין מרכז שמרני לשמאל רדיקלי, כדי להישאר במרכז התמונה הפוליטית במפלגה. דעותיו לאורך השנים משתנות לפי צורך לחבור עם המרכז המתון-שמרני או השמאל הקיצוני – בנושאים כלכליים (לחבור עם סאנדרס); בנושאי מימון המשטרה והרשות המבצעת (שוב, חיבור עם סנדרס); בנושא בית המשפט העליון (להגן על מינוי השופט קלרנס תומאס השמרן ולהכפיש את האשה טוענת נגדו אניטה היל) [17]; בנושאי ההפרדה הבין גזעית – הוא היה מוכן כבר אפילו לספוד ב-2003 למוביל ההפרדה הגזעית בעבר STORM THURMOND, וב-2013 שוב לספוד לראש ה- LOCAL CHAPTER הגזעני של ה-KKK [קו-קלוקס-קלאן] SENATOR ROBERT BYRD – אותם הספיד אישית ונאם במסגרת הלוויותיהם .[18, 19, 20]; וכאמור לעיל, ביידן עצמו נחשב או הואשם בגלוי כתומך בהפרדה הגזעית בעיני הליברלים של מפלגתו שלו (סגניתו לעתיד) [15].

3) כספים – תורמי כספים יהודיים (כמו קרן וקסנר, המיליארדר ACKMAN BILL – להרווארד) [21], ולא יהודיים (כמו Ross Stevens ל-PENN) תמכו במאות מיליוני דולרים לשנה באקדמיה האמריקאית על בסיס קידום הרעיון הליברלי-הומני.[22]. לעומת זאת מיליארדים של דולרים שנתרמו לאוניברסיטאות מובילות כולל "ליגת הקיסוס" היו על בסיס "לא-הומני" לחלוטין מטעם מדינות לא-ליברליות ולא-הומניות: קטר, סין, ערב הסעודית ומדינות המפרץ. [ראה גרף מצורף] [23]. נוסף לכך האוניברסיטאות הללו נהנות מהקלות מס מפליגות מטעם הממשל האמריקאי (המתבטאות במאות מיליוני דולרים לשנה) + סכומי עתק (עשרות אלפי דולרים לשנה) של שכר-לימוד TUITION אותם הן גובות בשמחה. ועוד – הממשל הדמוקרטי מעניק או מנסה להעניק (למרות התנגדות הרפובליקנים) מסיבות פוליטיות לחלוטין פטור או החזר משכר-לימוד לסטודנטים (ואיננו מציע להעניק זאת ללומדי מקצועות יצרניים ולא -אקדמיים).

4) הממשל – מדיניות הממשל הדמוקרטי תחת אובמה בשתי תקופות הנשיאות הדמוקרטית שלו (2008-2016) לגבי ישראל, האסלאם והמזרח התיכון היתה מאד ברורה ומקבילה לציר ההומני-ליברלי שהתפתח באותה תקופה באוניברסיטאות תחת ממשלו: ראשית, אסטרטגית אובמה בכניסתו לתפקיד שהתבטאה כבר באמצעות נאום קהיר ב-2009, באה כנראה בעקבות מחשבה מסודרת מראש וכוונות ליברליות-הומניסטיות. בנאומו המרשים ב-2009 של אובמה בקהיר בו פנה בנימה מפויסת ומתנצלת לעולם המוסלמי, הובעו כבר בברור מחשבות פיוס והתנצלות כשאמר:" I consider it part of my responsibility as president of the United States to fight against negative stereotypes of Islam wherever they appear.”. כמו כן, היה בו אזכור יחסית קטן אבל משמעותי לסכסוך הישראלי-פלסטיני (שישית מהנאום הוקדשה לכך) וכמובן התרכז בו בעיקר בבעיה "ההומנית" של הפלסטינים. כל זה הראה כבר על הרבה כוונות הומניות טובות ורצון התערבות מינימלית, שהיוו את הבסיס האידיאולוגי למדיניות ממשל אובמה [24].

לעומת זאת, הפילוסופיה היחידה בבסיס התמיכה של המפלגה הרפובליקנית בישראל היתה פילוסופיה דתית-אוונגליסטית. כמו כן, האסטרטגיה של ממשל טראמפ הייתה שונה לחלוטין, הייתה חסרת אידאולוגיה או מחשבה מסודרת, ורק כיוונה ופעלה "פרקטית" לקרב בעלי אינטרסים דומים לארה"ב ללוחמה בטרור, ולקידום הסכמי שלום שבבסיסם "תועלת" הדדית ומשותפת כלכלית-מדינית לכל הצדדים. הפרדוקס הוא שלמרות שהפילוסופיה עם האסטרטגיה ההומנית לא קיימת בבסיס תמיכת הרפובליקנים בישראל – דווקא המדיניות של הממשל הרפובליקני הביאה לתוצאות צפויות ובלתי צפויות במזרח התיכון, בזמן קצר יחסית של ארבע השנים של ממשל זה (2016-2020). כאמור, מחויבות של הממשל הרפובליקני מבחינה אידיאולוגית היתה ברמה של האמונה הדתית-משיחית אוונגליסטית (שמנבאת את חיסול ישראל!)[25] ולאו דווקא על בסיס הומני. לא פלא שעל בסיס זה הייתה התקרבות בין הממשל הישראלי לממשל הרפובליקני והתרחקות מהממשל הדמוקרטי. הבעיה בתהליך זה של התקרבות זו אל ממשל רפובליקני – זנחה ישראל את המפלגה הדמוקרטית, והמפלגה הדמוקרטית עם כל מצביעיה ומרכיביה האידיאולוגיים והתרבותיים, זנחה את ישראל.

ושוב כאמור – ממשל ביידן תמיד ניסה וממשיך לנסות ולהציג מדיניות הפוכה לזו של טראמפ, וכמובן במידה רבה מדיניות הומנית-ליברלית עוקבת אחר זו של ממשל אובמה. אולם כאמור לעיל יש לזכור – ביידן אינו אידיאולוג אלא פרגמטיסט, ויש רואים בו אופורטיוניסט, וקרוב לוודאי שתמיכתו במתן פטור מהחזר הלוואות שכר לימוד לסטודנטים באקדמיה נובע מסיבות של תועלתנות שאינן כלל על רקע אידיאולוגי, כדי לגייס לטובת תמיכה בממשלו את ציבור ה"צווארון הלבן" בוגר האקדמיה. יתכן שגם תמיכתו במיעוטים (כולל שחורים או ויהודים) נובעת כנראה מסיבות אלטרואיסטיות ולאו דווקא אקדמיות או אידיאולוגיות.

לסיכום, יש להבין את הדילמה או המלכוד של ראשי האוניברסיטאות על רקע עקרוני-אידיאולוגי, וגם על רקע מעשי-תועלתני [26]. ראשית, הרקע העקרוני – עם הופעת התנגשות מחשבתית, המתבטאת בשתי צורות:

א. עצם פירוש התיקון הראשון של החוקה – הפך בעולם האקדמיה לבעייתי, שנוי במחלוקת ומנוגד למרכיביו הפנימיים, שכן סביבו נסוב הוויכוח גם על חופש הדת מצד אחד (כולל הגנה על יהודים מפשעי שנאה), וגם מצד שני על חופש הביטוי (כולל קריאה ל"רצח עם").

ב. בעיני האקדמיה הליברלית – ההגנה על "מדוכאים" מתנגשת עם ומתעלה על הגנה על מיעוט דתי בעיקר אם הוא עצמו "מדכא"

שנית, הרקע המעשי – עם הופעת חששות ופחדים בשל בשל יישום או חוסר יישום של התקנון הקיים של האוניברסיטאות האמור להגן על הסטודנטים היהודים, שגם הם מתבטאים בשתי צורות:

א. חשש מהפסד כספי בגלל אי-יישום של מדיניות המוצהרת של המוסד האמורה להגן על סטודנטים – שיגרמו לאיבוד תורמים (כפי שאכן קרה [21-22] ), וכן לאיבוד הקלות מס מפליגות (כפי שנציגי השמרנים מקווים ומאיימים שיקרה).

ב. תשש מתביעות חוקיות /פחד מפגיעה פיזית או מנהלתית – הייעוץ המשפטי ה"לקוי" שניתן לכל אחת מהנשיאות בשימוע בקונגרס, היה להימנע מתשובה ברורה וחד-משמעית בזמן השימוע. ייעוץ זה ניתן במחשבה של מתן הגנה מצד אחד מתביעות משפטיות של אי קיום התקנון או התרת אנטישמיות [27], ומצד שני חשש אמיתי מפגיעות או התנפלות מילולית-פיזית מצד מהצוות האקדמי עצמו וגם הסטודנטים השייכים לזרם הליברלי-קיצוני המוביל כיום באוניברסיטאות.

* פרופ' (אמריטוס) סידי הוא רופא שבילה תקופות ארוכות בארה"ב

REFERENCES

0) https://en.wikipedia.org/wiki/First_Amendment_to_the_United_States_Constitution

עולם המשכנתאות

יום שישי, 26 בינואר 2024

רשימת אורח: העולם האקדמי והאוניברסיטאות בארה"ב כחלק מתהליכים בחברה האמריקאית, במסגרת החוקה ותיקוניה - אבנר סידי*

תוויות