הבעייה הרפואית
למרות שמגיפת הקורונה הנוכחית (COVID-19) החלה כבר לפני כחודשיים, ולמרות שכל השעונים שהפעלנו כבר סופרים לעיני כולנו כל מיני נתונים (כמה אנשים נדבקו, כמה מונשמים, כמה כבר נרפאו, כמה מתו) - עדיין איננו יודעים איזה חלק מהאוכלוסייה הצליח ליצור חיסון טבעי ("חיסון עדר") נגד הנגיף. זוהי אינפורמציה קריטית, בניגוד למדדים שאנחנו סופרים בכזו חשיבות דרמטית מידי ערב: היא - ורק היא - תיתן לנו מושג מהו הנזק הפוטנציאלי מהמגיפה אם נפעל כך או אחרת; רק היא תספק לנו תשובה עד כמה מדיניות הסגר הנקוטה כיום היא חיונית. כי בעוד שמדיניות הריחוק החברתי והסגר נחוצה בטווח הקצר כדי להאט את קצב ההדבקה ("השטחה") ולהקטין את הסיכון של סתימת צוואר הבקבוק של טיפול בחולים קשים - הפתרון לטווח הארוך הוא רק פיתוח חיסון טבעי בדרך של הדבקה או פיתוח חיסון רפואי. עד שיהיה בידינו חיסון רפואי (שנה?), ככל שניווכח שחלק גדול יותר מהאוכלוסייה כבר הצליח לפתח חיסון טבעי כך נוכל לשחרר מהר יותר את היקף הסגר.
החדשות הטובות הן שבימים האחרונים נראה שקצב ההדבקה (בישראל, כמו ברוב העולם) הולך ויורד, וקיימים אומדנים שמדובר בחיסון טבעי ל-80% מהאוכלוסייה, כך שהאיום הפוטנציאלי כתוצאה מהסרת הסגר נמוך משחששנו. החדשות הפחות-טובות הן שבדיקות שיכולות לאמת השערה זו טרם החלו. מתבצעות אמנם בדיקות שוטפות של אנשים שנחשדים בחשיפה לווירוס (בדרך כלל לפי תסמינים), אבל בדיקות אלו יכולות להצביע רק אם אדם ספציפי חולה במחלה ו"לשלוף" אותו מסביבתו כדי שלא ידביק אחרים - לא להעיד על התפשטות המחלה (והחיסון הטבעי לה) בקרב כלל האוכלוסייה. הבדיקות הדרושות הן אחרות, מורכבות יותר: בדיקות סרולוגיות המוניות, סטטיסטיות, שנועדו לחשוף את מידת קיומו של חיסון טבעי בקרב האוכלוסייה הרחבה (או בקרב קבוצות אוכלוסייה מסויימות). למיטב הבנתי (אני רק כלכלן - דיסציפלינה שבה התשובה הכנה לרוב השאלות שמעניינות את הציבור היא: "אין לי מושג"), בדיקות אמינות כאלה אינן קיימות עדיין - הן נמצאות בתהליכי פיתוח. לכן, ללא הגברה דרמטית של קצב הבדיקות הרגילות אנחנו למעשה מנחשים את המצב: משחקים "בול-פגיעה" עם המציאות. אז יש אמנם מודלים שונים ואלגוריתמים שונים המספקים תחזיות ומשמשים את מקבלי ההחלטות, אבל הם מתבססים על שילוב של דגימות והנחות. זוהי התחמושת שיש בידינו כשאנו מתמודדים עם השאלה עד כמה חשוב להמשיך עם מדיניות הסגר. זה מפחיד, אבל יש דבר יותר מפחיד: אי-הידיעה מה יהיה הנזק הכלכלי שייגרם על-ידי המשך הסגר.
הבעייה הכלכלית
המשבר הכלכלי שייגרם בעטייה של מגיפת הקורונה הוא ודאי. השאלה היא רק לגבי אופיו (אלו ענפים ייפגעו), עומקו (מה יהיה גודל הנזק), ומשכו (תוך כמה רבעונים נוכל לחזור לפעילות כלכלית מלאה). ה'חבטה' המיידית שחווה המשק היא סוג של 'ניתוק זרם' של הביקוש וההיצע כאחד. חלקים מהמשק (הפרטי) מושבתים כיום, ויישארו כנראה מושבתים למשך פרק זמן נוסף. לא צפוייה חזרה לשיגרה בבת-אחת, כמו שחווינו בתום אירועים ביטחוניים: הסיכון הרפואי יימצא איתנו גם כשנתחיל את תהליך ההתאוששות, והוא יכתיב את התנהגותנו. חלק מהמשק הפרטי לא יתאושש בגלל המכה שכבר ספג בחודשיים האחרונים. חלק נוסף לא יתאושש (או לפחות לא יחזור לעצמו) כי חיינו החברתיים והכלכליים ישתנו (חישבו על ענפי התיירות, הבידור, הפנאי, הספורט, המסעדות וכו'). המכשול העיקרי להתאוששות המשק הפרטי יהיה חוסר-ודאות: עד כמה ובאיזה קצב יתאוששו ביקושים מסויימים? האם ההתאוששות תהיה רציפה, או שייתכן שיופיע גל נוסף של המגיפה וכניסה מחודשת לסגר כזה או אחר? מה יקרה לדפוסי הצריכה של הציבור? אי-ודאות והחשש שמתלווה אליה משתקים את חיוניותו של המגזר הפרטי ומעכבים את תהליך השיקום שלו.
קרן המטבע הבינלאומית פירסמה בימים האחרונים תחזית כלכלית מעודכנת למשק העולמי לאור מגיפת הקורונה, תחזית המנסה להצביע על המגמות לטווח הקצר והבינוני. צריך להתייחס בזהירות לתחזיות כאלו: מדובר בגוף שמרני (הוא יכול להרשות לעצמו - הוא איננו מתפרנס מרייטינג ואינו מייצר כותרות), מדובר בגוף אחראי המודע לנזק שיכול להיווצר אם תופצנה על-ידו דעות פסימיות יתר-על-המידה (כלומר: הוא איננו רק צופה את המגמה אלא גם משפיע עליה בדבריו), ומדובר בסה"כ בניסיון טכני לאמוד התפתחויות ותגובות להתרחשויות - לא בשום סוג של 'נבואה' או 'חזון' (את זה משאירים לכלכלנים פרטיים). תחת הסתייגויות אלו, נציין שגיאות כלכלית חסרת-תקדים (היא נמשכה כמעט 11 שנים ברציפות!) שהביאה את שיעור האבטלה בארה"ב לשפל של 67 שנים - הסתיימה בחודש שעבר במפתיע. לא מדובר בהיפוך-מגמה מחזורי, כזה שמתרחש מעצמו (גם אם בעיתוי שאיננו ידוע מראש) כאשר ה'מנועים' המחזוריים מגיעים למיצוי: זהו שינוי דרסטי שארע בשל 'חבטה' חיצונית שנגרמה על-ידי מגיפת הקורונה והתגובה הפוליטית אליה. לפי תחזית קרן המטבע הבינלאומית, הירידה בפעילות הכלכלית העולמית תהיה הגרועה ביותר מאז השפל הכלכלי (Great Depression) של שנות ה-30' של המאה הקודמת - שיא שהוחזק עד עתה על-ידי המיתון הכלכלי (Great Recession) שפרץ בעקבות המשבר הפיננסי של 2008 ושבו ירד התוצר העולמי בכ-1%. בעקבות משבר זה והתגובות הצפויות מצד מדינות יימחקו הישגים כלכליים חשובים של תהליך הגלובליזציה. לפי התחזית, כלכלת העולם עתידה להתכווץ ב-2020 ב-3% (בפברואר השנה, לפני פרוץ המשבר, צפתה קרן המטבע שכלכלת העולם תגדל ב-3.3%). המשק האמריקני ייפגע אף יותר - ירידה של 6% ב-2020. לפי התחזית שפירסם בנק ישראל לפני כשבוע, הפעילות הכלכלית של המשק הישראלי צפויה להתכווץ ב-5.3%.
יש כמה נקודות תורפה לתחזיות הללו, שמעלות את החשש מהאפשרות שהן אופטימיות מידי. האחת - למרות שנראה שהגל הנוכחי של מגיפת הקורונה עבר כבר את נקודת השיא, ייתכן שניתקל במופע חוזר שלו ובעקבותיו גם במהלכים חוזרים של סגר, ואז התחזית שהתפרסמה תתברר כאופטימית מידי. השנייה - אין לדעת בשלב זה את עוצמת המכה שספג הסקטור הפרטי (חלקים ממנו מורדמים ואינם מונשמים), עד כמה עסקים ייקלעו בקרוב לקשיים כלכליים ולפשיטות רגל, מהו פוטנציאל הנזק שתגרום קריסתם של עסקים מסויימים לעסקים אחרים ("אפקט הדומינו"), ועד כמה אי-הוודאות תגרום לסקטור הפרטי להסס לחזור לפעילות מלאה ובעיקר לגייס מחדש את העובדים. השלישית - פגיעה בתעסוקה ובתחושת הביטחון הכלכלי של משקי בית עלולה לגרום לירידת הצריכה הפרטית, שתשפיע גם היא על יכולת ההתאוששות של הסקטור הפרטי. ויש כמובן שאלות נוספות: מה תהיה השפעת ההאטה על ענף הבנייה ומחירי הדירות, ומהי יכולתו של בנק ישראל להפעיל כלים מוניטריים להמרצת התאוששותו של המשק כשבנקודת המוצא של המשבר שיעור הריבית כבר קרוב ל-0.
והערה אחרונה, למי שחושב שהבעייה כיום היא תשלומי הביטוח הלאומי לעצמאים הקטנים, תשלומי אבטלה לשכירים, דחיית תשלומי ארנונה או אפילו מחווה של ויתור על חלק משכרם של חברי הכנסת והשרים, וכו': אתם חושבים בקטן מידי. הנזק הכלכלי הצפוי למשק הוא אדיר, והטיפול הממשלתי הנדרש כדי לספוג אותו מבלי להחריב מערכות כלכליות ומבלי לפרק את הרקמה החברתית בישראל מחייב תוכנית כלכלית חדשה, ייעודית לשיקום המשק. אבל לא זה המקום לאפיין את מרכיביה של תוכנית הבראה.
