אנחנו נמצאים בעיצומו של גל חדש של COVID-19, גל המוכתב על-ידי הווריאנט אומיקרון. הנה גרף מעודכן לאתמול (29.12) על מספר ההדבקות בבריטניה. זה נותן לנו מושג על מה שצפוי אצלנו: גל-שיא של הדבקות, שיגיע לשיאו כנראה לקראת אמצע חודש ינואר. הדרמה אצלנו, אם כן, רק מתחילה.
שנתיים לתוך משבר הקורונה, ניכרת עייפות באופן שאנחנו מתמודדים עם המגפה. נכון שכולנו כבר חווינו מצוקה נפשית (חלקנו גם פגיעה כלכלית) בגין ההתמודדות המתמשכת עם השפעות הקורונה על חיינו, אבל האדישות שאופפת אותנו איננה תשובה סבירה לאתגר שבפנינו. הסיפור המרגיע שאנחנו מספרים לעצמנו, שווריאנט האומיקרון הוא פחות קטלני מווריאנט הדלתא - נשען (עדיין) על רגליים סטטיסטיות רזות. האיום של בעיית הספיקה של מערכת האשפוז איננו זניח. אין לנו עדיין שום מושג לגבי ההשפעות ארוכות-הטווח של הווריאנט החדש (Long COVID). האיום הכלכלי של עצירת חלק משמעותי מפעילות המשק הוא מוחשי. ולבסוף, צריך לזכור שהדבקה המונית היא גם הזדמנות להיווצרותן של מוטציות חדשות, קטלניות יותר. לכן אין ברירה: חייבים להתמודד בנחישות עם הגל הנוכחי וסכנותיו גם אם התעייפנו ואנחנו ממהרים להסתמך על כמה נתונים מרגיעים.
הזלזול בווריאנט האומיקרון גורם לתחושת ביטחון בציבור. האיום איננו נתפס כמוחשי מספיק כדי לגרום לשותפות גורל, להתלכדות מול הסכנה, לנכונות לציית להוראות גורמי המקצוע. הפעם, איננו מוחאים כפיים לצוותי הרפואה. במקום זאת אנו מתבוססים בוויכוחים אינסופיים, בקרב ממכר של כולם-בכולם שבו אנו מצטטים בלהט נתונים ומושגים רפואיים שאיננו באמת מבינים. נכון אמנם שיש עדיין ערפל-קרב סביב ווריאנט האומיקרון ונזקיו, אבל זו אינה סיבה להתמרד כנגד גורמי המקצוע, לאמץ טענות רפואיות של מתנגדי המימסד הרפואי כאילו מדובר בקונספירציה לאומית שמובילה ד"ר שרון אלרעי-פרייס, ולהאשים את גורמי המקצוע ואת המנהיגים הפוליטיים בהאשמות איומות. לא קל להיות מקבל הכרעות: ישנם סימני שאלה מקצועיים, ישנן בעיות אובייקטיביות, ישנן הכרעות קשות, יש מחירים כבדים לכל החלטה, ובדיעבד גם תסתברנה כנראה טעויות בשיקול הדעת. הכול בסדר, אלה החיים ולא קיים עולם של 'אפס טעויות' מחוץ לסיסמאות.
צריך להתכונן לגל משמעותי. מספר המאומתים היומי יעלה כנראה ל-20 אלף ויותר - פי שניים ויותר מהמספר בשיא הקודם - כבר בתוך שבוע-שבועיים. זה יגרום ללחץ על המערכת הרפואית וייתכן גם שמערכת הבדיקות לא תצליח לעמוד בלחץ. זה יגרום לשיתוק זמני של חלקים מהמשק ולנזק כלכלי. זה יגרום לנזק חברתי: חלק מאיתנו ייפגעו יותר מאחרים, והיה מקום להפעיל מייד מנגנוני פיצוי לנפגעים כלכלית. גל התחלואה יגרום גם לעומס כבד ומיותר על המערכת הפוליטית, בעיקר אם כולנו נעסוק בהתלהבות בהפעלת לחצים על הדרג הפוליטי ובהטחת האשמות מתמדת במקום בתמיכה בעוסקים במלאכה ובהתגייסות ציבורית למען הסקטורים הנפגעים.
מה ניתן לעשות? ראשית: להתחסן. חלקים ניכרים מהציבור יידבקו כנראה בנגיף (לרבות מחוסנים), ותפקידו העיקרי של החיסון הוא לצמצם את הנזק הרפואי למאומתים. תחשבו בהקשר זה על תפקידו של ביטוח: לא מונע סיכון אלא רק מגדר את הנזקים האפשריים מאירוע שלילי. שנית: שמירה על היגיינה אישית - מסכות, נטילת ידיים, שמירה על מרחק. שלישית: לגזור על עצמנו צמצום-מרצון של המפגשים עם אחרים, לא בגלל הגבלות חיצוניות או פיקוח אלא כדי לצמצם את ממדי הגל. תחשבו עוד פעם על הימנעות ממסיבות, הצגות, מפגשים, נסיעות לחו"ל. רביעית: עיזבו אתכם מההפגנות וההצהרות הלוהטות בזכות חופש האזרח ועקרונות הדמוקרטיה. אתם לא באמת כאלה אידיאליסטים, וממילא אתם חיים במדינת אפרטהייד ובחברה יהודית שבה למדינה יש זכות לקיים כפייה דתית על חילונים. אז עם כל זה אתם חיים בשלום ומכל העקרונות הדמוקרטיים דווקא זכויות הלא-מחוסנים חשובות לכם?
