מאיפה לכם הידיעה לגבי העתיד?

 

בכל פעם שאני מדבר עם אנשים על החלטות כלכליות לגביהן הם מתלבטים אני מתרשם מחדש מכך שרוב האנשים מחזיקים בדעות מגובשות לגבי מה שצפוי בעתיד. הם אמנם מתלבטים איזו החלטה לקבל, אבל אין להם ספקות לגבי המציאות הצפויה: הם סבורים שהם יודעים מה יקרה. ולא מדובר באנשים דעתניים במיוחד או בבעלי מקצוע המבססים את הערכותיהם על מודלים סטטיסטיים - זוהי תופעה רווחת, ידיעת העתיד. מסתבר שאני מוקף נביאים פעילים.

מדובר כמובן במידע כלכלי קריטי. ההחלטה אם לרכוש דירה להשקעה תלויה בהערכה שלכם מה יקרה למחירי הדירות בשנים הקרובות. ההחלטה אם כדאי ליטול הלוואת משכנתא בריבית קבועה או בריבית משתנה תלויה בהערכה שלכם אם הריבית במשק תישאר נמוכה בשנים הקרובות (ואז כדאי ליטול הלוואה בריבית משתנה) או תעלה (ואז עדיף ליטול הלוואה בריבית קבועה). השאלה באיזה מנהל השקעות כדאי לבחור לצורך ניהול העושר תלויה לכאורה בהבנה שלכם מיהו מנהל ההשקעות המוצלח יותר.

זהו מצב מביך עבורי: איך זה שאני, שכותב בלוג על משכנתאות וכלכלה כבר 12 שנים (וגם עוסק בייעוץ פיננסי!), הנני היחיד בסביבה שלי ששרוי בחשכה ואיננו יודע מה יקרה בעתיד? מניין יש לכולם דעה כל-כך מוצקה על מה שיקרה בעתיד? מה החמצתי? בעלת האוב כותבת בלוג?

לא קשה לגלות את מקור הידע הזה: חקירה קצרה מגלה שהמקור של כולם הוא העבר. ברצותם לחזות את העתיד (קדימה) הם מסתכלים אל העבר (אחורה). כך, לדוגמה, אני נוכח שוב ושוב שרוכשי דירות להשקעה מחזיקים בתפיסה שמחירי דירות תמיד עולים (הם עלו בעבר). לווים משוכנעים ששיעור הריבית יישאר נמוך גם בשנים הקרובות, ולכן בכך שבחרו במסלול ריבית משתנה הם למעשה הצליחו להוזיל את עלות ההלוואה שלהם. וכולם מאמינים שהצליחו לבחור את מנהלי ההשקעות המוצלחים ביותר לניהול נכסיהם על-ידי כך שבחנו את הצלחות העבר שלהם (משרד האוצר אפילו מפרסם באתר שלו נתונים השוואתיים על תשואות שהשיגו מנהלי השקעות). 

זה לא סתם שימוש במודל המפורסם של קהלת ("מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ"), אלא שדרוג ברור שלו (לרמת נגזרת!): אפילו המגמה שהייתה - היא שתהיה. לכן אם מחירי הדירות עלו בעשור האחרון - הם לבטח ימשיכו לעלות גם בעשור הקרוב. לא מדובר כאן רק בהסתמכות על מודל חיזוי נאיבי (אילו קצב הצמיחה שלי משנות נעורי היה נמשך כשהיה - היה כיום גובהי מעל 4 מטר!), אלא בהרבה מעבר לכך. אם תחשבו על כך, דפוס החשיבה הזה פירושו שאנו מתעלמים מקיומה המאיים של אי-הוודאות: אנו מאמינים שאם רק נחזיק בדעה לגבי העתיד - נדע אותו. זוהי אסטרטגיה מוזרה של "באנו חושך לגרש": לפיה, כל מה שנחוץ כדי להתגבר על אי-הוודאות הוא להתעלם ממנה, לאחוז בדעה (כלשהי) לגבי העתיד. אלא שזוהי אשליה: אי-הוודאות היא חלק מהמציאות. צריך להתמודד איתה. זה אולי חלק מהנזק שנגרם מכך שגורשנו מגן עדן.

התוצאה היא שרובנו יוצאים לדרך ומנווטים את הטיול של היום עם המפה של אתמול. למרות שרוב האנשים מבינים את העיקרון שהמחר עוד לא נכתב ("ברור", הם אומרים) - הם מתקשים להפנים אותו ובעיקר ליישם אותו כשהם עומדים בפני החלטות כלכליות. וכך, מצוידים בהערכה נאיבית כלשהי לגבי העתיד יש להם מנגנון נפשי של הכחשה, של סירוב ליישם את התובנה שאנו חיים בעולם של אי-ודאות. הם אפילו מסתמכים על התפיסה ש"כולם חושבים כך". אני נוכח שזה מנגנון נפשי (שנחוץ כנראה לעצם האומץ לקבל החלטה) כי כשאני מסביר לאנשים שהם מקבלים החלטה בהסתמך על הערכות נקודתיות לגבי העתיד ובהתעלם מסיכונים שמקורם באי-הוודאות - אני נתקל לרוב בהתנגדות עיקשת ובניסיון "להוכיח" לי שההערכה הנקודתית שאימצו לגבי העתיד חייבת להיות נכונה, שאין אפשרות אחרת.

אז זה בסדר שיש לכם הערכה נקודתית לגבי העתיד: כל מי שמקבל החלטה כלכלית חייב לאמץ הערכה כזו. אבל בין נקיטת צעד כלכלי (שיש בו תמיד סיכון) לבין עצימת עיניים לגבי הסיכון יש מרחק רב: כשאתם עומדים לקבל החלטה אל תצאו מהנחה שהעתיד גלוי בפניכם - נסו לדמיין את האפשרות שהדברים יתגלגלו בכיוון שונה לחלוטין ממה שאתם מאמינים. מה יקרה לכם אז? ומה תעשו אז?

אם הבנתם - נכנסתם לעולם של ניהול סיכונים. בעולם זה, מה שאתם חושבים שיקרה הוא רק אנקדוטה, סיפור רקע. מה שחשוב הוא מה שעלול לקרות אם המציאות תתפתח בדרך שונה משחשבתם. זה אומר שתהליך קבלת ההחלטות שלכם חייב לכלול שני מרכיבים: את ההערכה לגבי העתיד, שעליה מתבססת ההחלטה שלכם, ואת החשיבה על אפשרות שהערכה זו שלכם לא תתממש.