יום שישי, 27 בינואר 2023

על גילוי הדעת של הכלכלנים

 

לפני מספר ימים פורסם גילוי דעת על הנזק הצפוי לכלכלת ישראל כתוצאה מיישום הרפורמות המתוכננות במערכת המשפט. על גילוי הדעת חתומים 271 אנשי סגל בתחומי הכלכלה והניהול (ראו כאן). החותמים מביעים דאגה עמוקה לנוכח מהלכי הממשלה שצפויים לפגוע בעצמאות מערכת המשפט והשירות הציבורי, שלהערכתם יגרמו לנזק חסר-תקדים לכלכלה הישראלית.

ממה חוששים הכלכלנים? הם מביעים חשש ש"הפגיעה בעצמאות הרשות השופטת תגביר מאוד את הסבירות לפגיעה בדירוג האשראי של ממשלת ישראל, ובגיוסי ההון של חברות ישראליות", שפגיעה זו "תוביל לירידה בהיקף ההשקעות, וזו תפגע בראש ובראשונה בענף ההייטק הישראלי, קטר הצמיחה של המשק... והאפשרות שחברות הייטק יעתיקו את מרכזיהן אל מחוץ לגבולות המדינה." היא עלולה "להוביל לתופעה של ״בריחת מוחות״ – הגירה בעלת השלכות על חוסנה הכלכלי של מדינת ישראל". הכלכלנים מביעים, לפיכך, "חשש כבד שהחלשת מערכת המשפט תוביל לפגיעה ארוכת-טווח בתוואי הצמיחה של המשק ובאיכות החיים של תושבי ישראל".

כיצד אמור להתרחש התהליך הזה, של פגיעה בכלכלה ישראלית? הדגש הוא צעד פורמלי של פגיעה בדירוג האשראי של ישראל: הכרזה של אחת מחברות הדירוג הבינלאומיות על הפחתת דירוג האשראי. צעד כזה יתבסס כנראה – כך אנו למדים מגילוי הדעת – על "מחקרים המראים שללא מגבלות אפקטיביות על כוחם של מוסדות השלטון גוברת החקיקה הפרסונלית והמנגנון הבירוקרטי נחלש והופך לבלתי מקצועי". ואמנם, "הורדת דירוג האשראי המפתיעה של אגרות החוב הממשלתיות של פולין בינואר 2016 על ידי סוכנות הדירוגS&P   נומקה בפגיעה בעצמאות בית המשפט החוקתי ובשידור הציבורי".

הפחתת דירוג האשראי צפויה להשפיע מיידית על תנועות ההון הבינלאומיות של ישראל. המשק הישראלי המשגשג ובעל דירוג האשראי הגבוה נהנה בעשורים האחרונים מהשקעות אדירות, ותנועות-הון אלו הן שעומדות מאחורי השקל החזק. המגמה עלולה להתהפך: קרנות השקעה בינלאומיות עלולות לפעול לצמצום חשיפתן לסיכוני המשק הישראלי על-ידי צמצום השקעותיהן בישראל; חברות ההייטק הבינלאומיות עלולות לשקול להעביר חלק מפעילותן מישראל לחו"ל; משקיעים פרטיים (לרבות חוסכים ישראלים) המחזיקים כספם בישראל עלולים להעביר חלק מכספם לחו"ל, משיקולי פיזור-סיכונים. כל המהלכים הללו חייבים לעבור דרך שוק מט"ח. הם יביאו לתנועות הון אל מחוץ למשק.

לפיכך, למרות שגילוי הדעת של הכלכלנים עוסק בעיקר בהשפעות ארוכות-הטווח של מדיניות הממשלה – השקעות, צמיחה, תעסוקה, "בריחת מוחות" – ייתכן שהדרמה תתרחש כבר בטווח הקצר והרבה יותר קרוב לכולנו: בשוק מט"ח. זה יקרה בטווח הקצר – כי אף אחד איננו צריך להמתין שחברת דירוג בינלאומית תודיע פורמלית על הפחתת הדירוג של ישראל: משקיעים זהירים יכולים להעריך את הסיכונים ולפעול עוד לפני שהחלטה כזו תתקבל, כיון שהחלטה כזו עלולה לפגוע בהם אם התוצאה המיידית שלה תהיה ירידת ערכו הבינלאומי של השקל (ולכן של השקעותיהם); היא תהיה קרוב יותר לכולנו – כי אם תחלנה תנועות הון כאלו הן תגרומנה לפיחות השקל ולהתייקרות מיידית של היבוא. הבנק המרכזי ינסה אולי בתחילה למנוע תנודות חדות בשער החליפין של השקל על-ידי התערבות מווסתת מוגבלת (מכירת מט"ח מהרזרבות), אבל הוא לא יוכל למנוע פיחות אם השטף של הסקטור הפרטי יתגבר.

אם התרחיש לעיל יתממש (כלומר אם אמנם 271 הכלכלנים יתויגו כ"שמאלנים" ויוקעו כמחוללי פאניקה) – ישראל תחווה התייקרות של היבוא בגלל פיחות השקל, וזו תגלוש מיידית למדד המחירים לצרכן. זה ירחיב את האירוע לאי-שקט בשוק העבודה. זה כנראה יגביר את ההאשמות ההדדיות בין תומכי הממשלה לבין כל היתר - ההסתדרות, המעסיקים והדרג המקצועי בשירות הממשלתי. וכל זאת עוד לפני שתתפתחנה התופעות ארוכות-הטווח מפניהן הזהירו חותמי גילוי הדעת. אני הייתי מציע לממשלה, לכן, להתייחס לחותמים על גילוי הדעת כאל מנהלי סיכונים לויאליים – לא כמחוללי פאניקה בוגדניים.

אז היכן נמצאת הגבעה שעליה כדאי להתמקם כדי לצפות בנוחות בדרמה המתרחשת? היא נמצאת כנראה מעל שוק מט"ח. אני מעריך שאת המשקפות כדאי לכוון לשער החליפין של השקל, ולעקוב.

יום חמישי, 19 בינואר 2023

"זכור את עמלק!"

 

ברשתות החברתיות אני נתקל בניסיונות של מתנגדי יוזמת החקיקה שמקודמת על-ידי ממשלת נתניהו להסביר לתומכי ה"רפורמה" שבניגוד לכותרת - זו איננה באמת רפורמה: היא לא באה להציע תיקונים לליקויים ידועים ומוסכמים במערכת היחסים שבין הרשות המחוקקת לבין הרשות השופטת, והיא איננה עוסקת כלל בטובת האזרח; כל-כולה התנפלות מגמתית על המערכת המשפטית כדי להשתיק אותה ולהגביר את העוצמה השלטונית שבידי הרשות המבצעת, ואגב כך פתיחת אפשרות למורשעים ולנאשמים לתפוס בהגה השלטון. במהלך זה - כך מסבירים מתנגדי ה"רפורמה" - איננו מסכנים רק את שלטון החוק בישראל ומחלישים את הדמוקרטיה, אלא גם מסכנים למעשה את המשך קיומה של מדינת ישראל: משוחררת מעכבות משפטיות, ממשלה ימנית-קיצונית עלולה לנקוט במהלכים מדיניים שיביאו את ישראל לידי עימות אזורי מסוכן ומיותר. 

המאמץ לשכנע את התומכים ביוזמת החקיקה המשפטית של נתניהו ולוין לשנות את דעתם בהסתמך על נימוקים רציונליים נראה לי חסר-סיכוי. תומכי ה"רפורמה" רואים בה לא רק מהלך שבא לתקן "קילקולים", אלא גם מנוף להשתלטות מוחלטת על סדר היום הלאומי בשם "הרוב" שלכאורה העניק לנציגיו בכנסת ייפוי כוח מלא בכל נושא ונושא, וגם הזדמנות להיפרע ממה שמכונה בשיח הציבורי "האליטות". כך, אינני נתקל ברשתות בדיון ענייני או בוויכוח מנומק בין המחנות - רק בתגובות לא-מכבדות, רק בשנאה. התגובה השכיחה לטענות של מתנגדי החקיקה המשפטית היא לעג, שמחה לאיד ("תפנימו שהפסדתם…"), הפצת אמיתות אלטרנטיביות, קללות ועלבונות, ואפילו האשמה של מתנגדי יוזמת החקיקה בבגידה בציונות ובמדינת ישראל. זה איננו שיח אלא מלחמת אזרחים מילולית: לא הקשבה לצד השני, לא ניסיון לקיים ויכוח מנומק - העיקר להגיב, "להנחית", וכמה שיותר בנוסח מעליב ומשפיל. במקביל, חברי "גוש נתניהו" נוקטים בתרגילים פרלמנטריים שמטרתם להתגבר על האופוזיציה הפרלמנטרית ולשנות את המציאות החוקתית במהירות האפשרית. אני סבור שמיותר להמשיך את הוויכוח, שכן אין למעשה סיכוי לשנות עמדות ודעות בדרך של שכנוע. נותר רק להיאבק, ולא במסגרות הפוליטיות, כדי למנוע את הרעה: הדברים יוכרעו בהתאם לעוצמת תגובותיו של הציבור הרחב.

יש בכל זאת מסר אחד, אחרון, שהייתי רוצה להעביר למחנה התומך ביוזמת נתניהו-לוין. הסיבוב האחרון של הבחירות הוכרע אמנם לטובת גוש הימין, והממשלה הקואליציונית שהוקמה היא חוקית, כמו גם החלטותיה. אבל זוהי רק מערכה אחת של המשחק - לא המשחק כולו. המשחק יימשך, כולנו נישאר כאן בארץ, ולכולנו יש זיכרון טוב. ואנחנו נזכור את המערכה החוקתית הניטשת לא בגלל נושאי הוויכוח בינינו אלא בגלל שהניסיון להכריע בנושאים אלו מתבצע באמצעים שאינם לגיטימיים. זה לגמרי לגיטימי להתווכח בינינו על גורל השטחים ועל האפשרות והדרך להשגת הסכם מדיני עם הפלסטינים - הקיפאון המדיני של העשורים האחרונים הוא עדות לחוסר היכולת שלנו להגיע להכרעה פוליטית כזו בינינו. זה לגמרי לגיטימי להיאבק על תקציבי התמיכה הממשלתית באוכלוסייה החרדית - המצב הנוכחי שבו חלק ניכר מהאוכלוסייה החרדית נעדר מבחירה משירות הביטחון ומשוק העבודה הוא תוצאה של היותן של המפלגות החרדיות לשון מאזניים פוליטית והצלחתן לתרגם עובדה זו להישגים מגזריים.  זה לגיטימי לגמרי להתווכח בינינו על הפעלת תחבורה ציבורית בשבת ועל הזכות לנישואין אזרחיים - הסטטוס-קוו בנושאי דת בישראל והמעמד הבכיר שניתן לרבנות האורתודוקסית הם תוצאה של היותו של המחנה הדתי לשון-מאזניים פוליטית והצלחתו להשיג בתמורה הטבות לזרם דתי יחיד. כל אלו הם כישלונות לאומיים מנקודת מבטי, אבל הישגים פוליטיים לגיטימיים שכן הם הושגו במשא-ומתן קואליציוני ובמסגרת חוקי המשחק הקיימים. אבל יש משהו שאיננו יכול להיות לגיטימי: ניצול הניצחון הפוליטי בבחירות לכנסת לשינוי חד-צדדי של כללי המשחק הפוליטי; ניצול הרוב הקואליציוני שהושג בבחירות האחרונות ליצירת מציאות חוקתית חדשה שפועלת לטובת הרוב הנוכחי בכנסת. זוהי פגיעות מובנית ידועה של השיטה הדמוקרטית שהיא מאפשרת לרוב פרלמנטרי לשנות את הכללים, אבל האופציה הזו חייבת להיות לא לגיטימית: לא יכול להיות שלמנצח בבחירות שהתקיימו לפי חוקי משחק מסוימים תהיה אפשרות לשנות כרצונו את חוקי המשחק מרגע שהוא אוחז ברוב פרלמנטרי. לא יכול להיות שמטרת המפלגות בתהליך הבחירות איננה רק להשיג רוב קואליציוני כדי להוביל את המדינה בהתאם להשקפותיהן אלא לשנות את חוקי המשחק הדמוקרטיים: ההצבעה בדמוקרטיה איננה נסובה על חוקים אלא על בחירת מטרות ודרכים בכפוף לחוקים. הכנסת הנכנסת איננה אמורה לבטל את השיטה בעזרתה נבחרה או לשנות אותה כדי ליטול לעצמה סמכויות או חופש פעולה שלא היו לה קודם לכן, גם אם אין (עדיין) בישראל חוקה. זה איננו אינטרס של צד זה או אחר - קואליציות נוהגות להתחלף.

המהלך שבא לשנות את חוקי המשחק נובע בראש ובראשונה ממאמציו של נתניהו לבטל את תהליך משפטו, למרות שהוא עצמו נהג להכחיש כוונה זו לאורך השנים. חברו אליו גופים אופורטוניסטיים שהצטרפו למלחמתו זו במערכות המשפט כדי ליטול לעצמם זכויות שלא יכלו להשיג ללא שינוי המשטר החוקתי: החרדים, שחפצים לבטל את יכולתו של בג"צ לבלום מהלכים של הממשלה ובכך למנוע מהם הישגים חומריים ודתיים, והציונות הדתית, שחותרת להשלים את סיפוח שטחי יהודה ושומרון למדינת ישראל ומודעת למחסום שמציב בג"צ. אין לשני גופים אלו (ולא למצביעיהם) עניין אמיתי במשפטו של נתניהו - הם רק מנצלים את מצבו ומשתמשים בו כמכשיר להשגת מטרותיהם. אלא שיש בחבירה זו של המפלגות החרדיות והציונות הדתית לנתניהו אמירה בוטה שעלינו להפנים: הם מביעים בחבירתם זו את חוסר העניין שלהם בשלטון החוק ובחוסנה הדמוקרטי של ישראל. מדינת ישראל - יהודית ודמוקרטית - חשובה להם רק אם היא משרתת את האינטרסים הספציפיים שלהם. מעבר לכך - הם מוכנים להקריב אותה.

כולנו רואים אותם, את אלו שנותנים את ידם למהלך לשינוי המשטר ולסיכון עתידה של המדינה ושל אופייה, את אלה ששותקים כשמכונת ההרס מתקרבת למערכת המשפטית כי הובטחו להם הטבות בתמורה לשתיקתם. הם מוכיחים במעשיהם שאינם שותפים אמיתיים לשאיפה הציונית להקים פה חברת-מופת ודמוקרטיה ליברלית: מצידם - שהדמוקרטיה תיהרס. הם מוכיחים במעשיהם שאינם שותפים אמיתיים למאמץ שלנו להבטיח את ביטחונה ושגשוגה של ישראל: מצידם - שישראל תאבד את תמיכת העולם הדמוקרטי ואולי גם תיקלע למלחמה אזורית חסרת-סיכוי ובלבד שתוגשם הבטחת הקב"ה לאברהם אבינו. הם מוכיחים במעשיהם שאינם שותפים אמיתיים לשאיפה שלנו לבצר את שלטון החוק ולטהר את השחיתות: מצידם - שהשחיתות תאכל בכל פה ובלבד שנתניהו יוכל להמשיך לעמוד בראש המדינה.

עלינו לזכור אותם בשל מעשיהם - הם הפכו את עצמם במהלך זה לאויבי המדינה: החרדים, הציונות הדתית, והמחנה אכול-השנאה המצטופף סביב נתניהו כדי לבטל את משפטו ומאשים אותנו בבגידה במדינה. כולנו רואים אותם, כולנו נזכור אותם. אין לנו שום כוונה להיכנע, לוותר או לסגת: מבחינתנו זוהי מלחמה על הבית, ממש כמו מלחמת העצמאות. אנו נילחם בכל כוחנו, לא נתפשר ולא נוותר, ונזכור אתכם תמיד. יהיה מחיר למעשיכם, מחיר לשתיקתכם. איננו אחים עוד, ולא שותפים לחלום. חישבו היטב, אתם העמלקים שמאפשרים לנאשם אחד להרוס את מנגנוני הדמוקרטיה ולסכן את עתיד כולנו, שבשם הקואליציה המושחתת, הקנאית ואכולת-השנאה הזו ממהרים לקרוע את האריג הציוני. 

יום ראשון, 1 בינואר 2023

"עלה בידו" - מה הלאה?

 

הממשלה שהוקמה בשבוע שעבר היא תוצאה של ברית בין שלושה מרכיבים ("גוש נתניהו") הנבדלים זה מזה במטרותיהם: המפלגות החרדיות, סיעות הציונות הדתית, והליכוד. המפלגות החרדיות ממוקדות ביעד סקטוריאלי-כלכלי: הגדלת המשאבים המוקצים לאוכלוסייה החרדית על-חשבון שאר הסקטורים. מטרת סיעות הציונות הדתית היא "שלמות הארץ": הבטחת השליטה של המדינה היהודית בכל שטחי יהודה ושומרון. המרכיב השלישי - הליכוד - אינו גוש בעל אג'נדה חברתית או מדינית מפורשת, והוא מצופף שורותיו מאחורי נתניהו גם אולי מתוך אמונה שהלה הוא מנהיג בעל חזון מדיני לאומי-ימני מובהק ובעל שיעור קומה נדיר, אבל בעיקר - מפני שהוא מייצג את כמיהת הציבור הליכודי לבוא חשבון עם 'האליטות הישנות'. 

המשותף למרכיבי הגוש אינו אידיאולוגיה אלא זיהוי אויב משותף: מערכת אכיפת החוק. המפלגות החרדיות רואות במערכת אכיפת החוק אויב בגלל שבג"צ מסתמן כמחסום ליוזמות קיימות של חקיקה דתית או מגזרית. סיעות הציונות הדתית רואות במערכת אכיפת החוק אויב בגלל שבג"צ מסתמן כמחסום ליוזמות חקיקה קיימות שמטרתן להבטיח את היכולת להשלים את ההשתלטות הישראלית על שטחי יהודה ושומרון. מטרה משותפת נוספת של שני מרכיבים אלה היא הסגת הדגל הליברלי-דמוקרטי של מדינת ישראל לטובת הדגל הדתי, והשלטת דרך החיים האורתודוקסית והממסד האורתודוקסי על סדר היום היהודי של המדינה. בניגוד לשני אלו, הליכוד הוא שותף חדש למערכה נגד מערכת אכיפת החוק: הוא רואה בה אויב רק בגלל תהליך משפטו של נתניהו, המאיים על המשך שלטונו. לכן, הקואליציה שהוקמה אינה רק החלפת ממשל: היא מתכוונת לבצע מהפך שלטוני בישראל שעיקרו סירוס הרשות השופטת כדי להבטיח שמערכת האכיפה לא תוכל עוד להוות מכשול בדרך להשגת היעדים של השותפים השונים. החרבת הדמוקרטיה הישראלית איננה מטרה כשלעצמה עבור הממשלה, אלא אמצעי להשגת המטרות האחרות. לכשתושג, האיזון העדין והבעייתי של "מדינה יהודית ודמוקרטית" אמור להשתנות לטובת "יהודית".

אין כרגע לממשלה החדשה אופוזיציה ממשית. מפלגות האופוזיציה הן ברובן פרטיות-פרסונליות, חסרות עמוד שידרה אידיאולוגי, חסרות יכולת להתאחד בגלל מלחמות אגו, וחסרות מנהיגים בעלי שיעור קומה ציבורי או כריזמה סוחפת. הציבור הערבי, המהווה כחמישית מהאוכלוסייה, לא השכיל להשיג ייצוג נאות של האינטרסים המגזריים שלו דרך המפלגות העיקריות, המעורבות, ומאידך גיסא לא הצליח להצמיח מפלגות מגזריות אפקטיביות. לכן, היכולת להיבנות ממערך פוליטי אופוזיציוני שיתמודד עם פוטנציאל ההרס המאיים של הממשלה החדשה - היא קלושה. לא שם צריך לחפש מזור.

התגובה של האופוזיציה היהודית להפסד בבחירות האחרונות ולעלייתה של ממשלת "ימין על מלא" היא בשלב זה תגובה רגשית: אכזבה, האשמה עצמית בניהול כושל של הגוש, עלבון ("אכלו לי, שתו לי"), ייאוש, והבעת שנאה למצביעי הקואליציה ולנבחריה. גם אם אפשר להבין את זרם התגובות הרגשיות ואת העויינות, אלו תגובות אימפוטנטיות: הן אינן חורגות מתגובה ילדותית ואינן יכולות להוות תחליף לראייה מפוכחת של המציאות ולהסקת מסקנות אופרטיביות לגבי העתיד, שלא לדבר על היערכות לפעולה. מישהו כאן מתקשה להבין שמלחמת האזרחים הישראלית החלה למעשה, לאחר שהוכרזה בתעמולת הבחירות של הסבבים האחרונים. השנאה המילולית ששטפה אותנו מקודם כבר מיתרגמת מאז השבעת הכנסת להתקפה עלינו ועל המדינה שהייתה כאן עד היום. בהינתן המגמות הדמוגרפיות ארוכות-הטווח קשה לקוות למהפך דמוקרטי בעתיד הנראה לעין. אין טעם להמשיך לחלום על גנרל זה או אחר שיצטרף לפוליטיקה ויושיע את האופוזיציה או על שינוי טקטי בניהול מערכת הבחירות שישנה את שיווי המשקל הפוליטי. זהו כבר העתיד, והוא מחייב אותנו להתפכח מאשליות.

תוחלת החיים של הממשלה החדשה מעורפלת. לא ברור עד כמה הדבק המחזיק אותה יספיק כדי להתמודד עם קרבות האינטרסים הצפויים בין מרכיביה, בעיקר לכשיסתבר שהשמיכה הקואליציונית קצרה מכדי לספק את כל המאוויים. פרט למלחמות פנימיות נכונו לממשלה החדשה גם קשיים מבחוץ: קבלת פנים בינלאומית עוינת, סיכון מוגבר של התלקחות ביטחונית ביהודה ושומרון, והאטה כלכלית עולמית. לכן, סביר שלא כל סעיפי ההסכמים הקואליציוניים יקוימו. אבל יש מהלך אחד שכנראה כן יתבצע: התקפה קטלנית על מערכת אכיפת החוק. זהו כנראה היעד היחיד שמשותף לכל מרכיבי הקואליציה והסיבה האמיתית להקמת הממשלה הקיצונית הזו. ההתקפה כבר מתוכננת לפרטיה, ובהסכמים הקואליציוניים שנחתמו היא קיבלה עדיפות על פני מהלכים אחרים.

החל מהבוקר (1.1.2023) צפויה מציאות חדשה לדרג הבכיר של עובדי הציבור (civil service). תחת הסיסמה השקרית "משילות!" הם יחוו התקפה חזיתית מצד הדרג הפוליטי. מטרת ההתקפה היא שעבוד הדרג המקצועי לדרג הפוליטי והשתקתו: הסרת כל התנגדות (קיימת או פוטנציאלית) של הדרג המקצועי למהלכים פוליטיים. אין מדובר רק בגופי אכיפת החוק (משטרה, פרקליטות, בתי המשפט והיועצים המשפטיים): מדובר בדרג הניהולי הבכיר של המיניסטריונים, השלטון המקומי, החברות הממשלתיות, גופי הביקורת, החשבויות, וכו'. תהליך הפוליטיזציה שכבר ראינו בעבר בגופי התקשורת יחזור על עצמו בכל הגופים הציבוריים, כשהמטרה הכללית היא למנוע את קיומם של בלמים ואיזונים שחשובים כל-כך לתפקודה של דמוקרטיה. אנשים "משלנו" יישתלו בכל משרה אפשרית. במונח השאול מהגדרותיו של הרמטכ"ל היוצא, הדרג הפוליטי יהיה יותר קטלני. שטח המריבה צפוי להתרחב: ככל שיצטברו נתונים בעייתיים לגבי המדיניות הכלכלית וניהול המשק - יסומנו גם משרד האוצר ובנק ישראל כאויב, וכמוהם גם מוסדות ההשכלה הגבוהה; ככל שהמצב הביטחוני יסתבך - תסומן גם צמרת צה"ל כחסרת-אונים וכתבוסתנית; וככל שתצטברנה עדויות על בעיות בתפקוד הממשלה - יגבר הלחץ לצמצום מידת החופש של כלי התקשורת ולהפעלת צנזורה. תסתכלו על ההתפתחות ברוסיה מאז פרוץ המלחמה באוקראינה. תסתכלו על סין מאז פרוץ מגפת הקורונה.

אין מקום למורך, לוויתור ולנסיגה מעקרונות שהנחו אותנו עד כה. מדינת ישראל לא תצליח לשגשג ללא שיושג הסדר מדיני שיאפשר היפרדות מהפלסטינים: מדיניות הממשלה החדשה תהפוך את ישראל למדינת אפרטהייד מבודדת וליעד מקובל של איבה בינלאומית, וזה לא בגלל ש"העולם כולו נגדנו". המשק הישראלי לא יוכל להמשיך לצמוח בטווח הארוך כפי שהצליח בעבר בלא שהמגזר החרדי ישתלב יותר בשוק העבודה. התביעה של נציגי הציבור החרדי לשיפור מיידי של מצבו הכלכלי על-חשבון שאר האוכלוסייה תגרום לפגיעה קשה ואולי אף מוצדקת בלכידות החברתית ובנכונות של האוכלוסייה הלא-חרדית להמשיך לשאת לבדה בנטל הביטחוני והכלכלי. החלשת גופי אכיפת החוק לצורך הפסקת משפטו של נתניהו תביא לאנדרלמוסיה ולכאוס כללי שיתנקמו בכלל האוכלוסייה ככל שנושא זכויות האזרח ירד מסדר היום. המהלכים המתוכננים להגברת כוחו של הממסד הדתי האורתודוקסי יחמירו את הכפייה הדתית בישראל וירחיבו את הקרע שבין ישראל לקהילות היהודיות בעולם. החלשת הדמוקרטיה הישראלית תחליש את ישראל מבפנים ותפגע ביכולתה להתמודד בהצלחה עם בעיות אמיתיות: חולשתה של הדמוקרטיה היא גם מקור כוחה ויכולתה להשתנות.

המענה לאיום שמציבה הממשלה החדשה על עתידה של ישראל צריך להיות אפקטיבי. הוא איננו יכול להסתכם בכתיבת פוסטים זועמים ברשתות החברתיות ולא בהפגנות בצמתים או על גבי הגשרים: המטרה איננה שינוי דעתו של הציבור האחר בדרך של פולמוס. ממילא הדו-שיח ברשתות (להבדיל מקללות ונאצות) איננו חוצה את קו ההפרדה שבין המחנות אלא מתקיים בתוך המחנות כך שהוא דו-שיח של חרשים. ההפגנות הפוליטיות (בעיקר נגד שחיתות) של השנים האחרונות אינן מביעות עוצמה פוליטית והן מתקיימות בהיעדרותו הברורה והסמלית של הדור הצעיר. מדוע זה קורה? אולי זהו פער בין-דורי בתפיסת האחריות של הפרט לגורל הפרויקט הציוני, הבדל בין דור מגויס לבין דור שאיננו מגויס. קשה לי להאמין שבני הדור הצעיר בישראל מאמינים באמת שבזכות הדרכונים האירופים שברשותם או באמצעות רילוקיישן הם יכולים להבטיח לעצמם אלטרנטיבה של חיים באירופה, היבשת ששחטה במאה שעברה כמעט את כל יהודיה וגירשה את היתר. אם למדנו משהו מתגובות הנגד בעולם לתהליך הגלובליזציה זה שכל העולם שונא זרים. הרצל צדק: אין באמת פתרון אחר לעם היהודי. חבל רק שהפרויקט שיזם נפל לידי הקנאים.

ממשלת "ימין על מלא" איננה רעיון מדיני או חברתי אמיתי אלא מכשיר שתכליתו לחלץ את נתניהו ממשפטו: שום קואליציה אחרת לא הייתה מאפשרת לו להתחמק ממשפטו. בתמורה, הוא "מוכר" לשותפיו מהציונות הדתית את התקווה של השתלטות על מלוא שטחי ארץ ישראל, ולשותפיו החרדים - את החלום להמשיך קיום פרזיטי לדור נוסף. ממשלה זו מהווה - לפי הכתוב בהסכמים הקואליציוניים עליהם שותפיה חתומים - איום על קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. מה שדרוש הוא, לכן, התנגדות דמוקרטית המונית לפעולות החקיקה המתוכננות כדי לנסות לשבש אותן במסגרת החוק - לא רק הזדעזעות מילולית מכל מהלך ומהלך של הממשלה החדשה.

מעבר להתנגדות פעילה במסגרת החוק, דרושה חשיבה מחדש על אופייה של המדינה הציונית ועל האפשרויות לקיים מדינה כזו. יש לנקוט עמדה בלתי מתפשרת בכל אחת משאלות היסוד: היפרדות מהפלסטינים, שמירה על דמוקרטיה מתפקדת ולא מסורסת (ואולי אף אימוץ חוקה), ביצור שלטון החוק, והפרדה מלאה של הדת מהמדינה. מהלכים אלו לא יהיו אפשריים אם נמשיך לחשוב במונחים של הגעה לפשרות עם הציבור החרדי או עם ציבור הציונות הדתית: עדיף לקבל על עצמנו את הצורך בהיפרדות, את הצורך ביצירת אוטונומיה ליברלית-דמוקרטית-חילונית שתדאג לאינטרסים שלה כחברה ולא תנסה עוד להתפשר עם קבוצות אוכלוסייה שאין על מה להתפשר איתן.