האינדיקטורים הכלכליים השוטפים לגבי ארה"ב נותנים מקום לתקווה שעיקר המשבר הכלכלי כבר מאחורינו. השאלות המעניינות יותר במצב הנוכחי הן לגבי תוואי היציאה מהשפל: מהירה, איטית או אפילו עם משבר נוסף. על רקע הנתונים החיוביים אפשר להסתכל בשני גרפים שהתפרסמו לגבי עומק המשבר בשוק העבודה.
להלן הגרף הראשון: הוא מתייחס לתקופה של 35 שנים, משנת 1975 ועד 2010, וניתן לראות בו את התפתחות מספר המובטלים ה"קשים" בארה"ב – אנשים שהיו מובטלים במשך חצי שנה ומעלה ברציפות. למרות שמבחינת שיעורי האבטלה הרגילים המשבר הנוכחי מגיע לממדים פחות בולטים מזה שבעקבות משבר האנרגיה של שנות ה-70', שיעור האבטלה הקשה גבוה יותר.
ניתן לראות שבמהלך התקופה עברה כלכלת ארה"ב חמישה מחזורי שפל, שאנו חווים כעת את האחרון שבהם. עוצמת המשבר הנוכחי בשוק העבודה מתבטאת בכך שלמעט משבר האנרגיה של סוף שנות ה-70' מספר המובטלים הללו לא עלה על 2 מיליון. בינואר 2010 מספרם הגיע ל- 6.3 מיליון.
הגרף השני לקוח מהאתר Innocentbystanders.net והוא מספק תמונה מעניינת לגבי מידת ההצלחה של תכנית החילוץ של הנשיא לשכך את עוצמת המשבר הפיננסי ולמנוע גלישה של המשק לאבטלה עמוקה.
העקומות הכחולות בגרף זה שורטטו ע"י יועציו של הנשיא בעת השקת תכנית החילוץ, בתחילת 2009. הקו העליון הוא התחזית לגבי שיעורי האבטלה ללא הפעלת תכנית החילוץ. לפי תחזית זו המשק היה אמור לסבול תהליך כואב של גידול באבטלה עד כדי 9% מכוח העבודה, ותהליך ההבראה צריך היה להתחיל רק ברביע השלישי של 2010. לעומתו, הקו התחתון הוא תחזית התפתחותו של שיעור האבטלה בהינתן תכנית החילוץ. כפי שאנו רואים, תכנית החילוץ הייתה אמורה לחסוך הרבה נזק למשק האמריקני: בניסיונה לעודד ביקוש היא הייתה אמורה לקצר בכשנה את משך הזמן עד לתחילת ההתאוששות בשוק העבודה (המיפנה היה צריך להתרחש כבר ברביע השלישי של 2009) ולהקטין את שיא האבטלה באחוז אחד, ל- 8%.
המציאות קשה יותר, יותר אפילו מהתרחיש שחזו הכלכלנים לולא הופעלה התכנית. נתונים בפועל לגבי סוף 2009 (ראו גרף) מורים אמנם על אפשרות שההרעה בשוק העבודה כבר נבלמה, אבל שיעור האבטלה עלה ל- 10% - יותר מהתרחיש לגבי אי-נקיטת הצעדים. והתפנית (אם אמנם כבר הגענו אליה) כנראה החלה, אבל מאוחר משקיוו המתכננים. הבעיה היא כמובן לגבי ההמשך: עד כמה באמת נבלמם התהליך של גידול באבטלה, ובאיזו מהירות תתרחש ירידת האבטלה.
תגובה 1:
אחת הבעיות - לדעתי הגדולות - של כלכלנים היא ההשוואה בין מציאות לבחן תחזית. בשיטה זו - בה תומכים כל האנליסטים - מצבה של חברה שהפסידה 100 מילין $ טוב יותר מזה של חברה שהרוויחה 1 מיליון $ וזה יכול להתקיים אם תחזית האנליסטים היתה שהחברה הראשונה תפסיד 200 מיליו והשניה תרוויח 2 מיליון!
הכלכלנים שוכחים שיש גם שוק ראלי, והוא העיקר.מצבו של השוק הראלי הוא גרוע! האבטלה ממשיכה לעלות, כח הקניה קטן, האופטימיות של משק הבית (לא של כלכלנים!) דועכת, וכו.
אני צופה שהמשבר העיקרי עוד לפנינו, כפי שאגב קרה במשבר של 1929. אז ב-1930 היתה התאוששות, והמשבר הגדול היה ב-1931.
איני טוען כי ניתן להסיק מכך לגבי היום כי השוק, ובמיוחד הגלובליזציה השתנו לבלי הכר. אך כדאי לזכור
אקי
הוסף רשומת תגובה