מה המשמעות של העלאת הריבית ע"י בנק ישראל?

בנק ישראל הודיע היום (28.3) על העלאה של הריבית הבסיסית לחודש אפריל 2011. לפי לשון ההודעה, הבנק מעלה את הריבית בחצי נקודת אחוז, ל- 3.00%. מאחר שבלוג זה עוסק במשכנתאות, נתרכז בעיקר במשמעות של צעד זה ללווים. נעסוק לכן בשלוש שאלות: 1) עד כמה החלטה זו של הבנק המרכזי הייתה צפויה מראש, או לחילופין היא מעידה על שינוי מגמה; 2) מה משמעותה ללווה קיים שהלוואתו (או חלקה הגדול) במגזר השקלי הלא צמוד; 3) האם הלווה צריך לנקוט בצעדים לאור מה שאירע.

על החלטת הבנק המרכזי

מדד המחירים לצרכן עלה בחודש פברואר ב-0.3%. עלייה זו גבוהה ממה שהיה צפוי, והיא מאותתת על אפשרות שתהליך האינפלציה חורג כיום מהתוואי עליו התחייב הבנק המרכזי. בעוד שיעד האינפלציה שנקבע לבנק המרכזי הוא 1-3% - מדד המחירים לצרכן (בניכוי מחירי הדיור) עלה ב-12 החודשים האחרונים ב-3.5%.

הבעיה אינה נעצרת בסיכום הנתונים לאחור: הבנק המרכזי מתייחס גם לציפיות הציבור לגבי שיעור האינפלציה ב-12 החודשים הבאים. והנה, לפי תחזיות של החזאים הפרטיים צפוי קצב האינפלציה לעמוד השנה על 3.1% - מעט מעל הגבול העליון של יעד האינפלציה, ואילו הציפיות הנמדדות בשוק ההון (הן נמדדות כהפרשי התשואה בין אג”ח צמודת-מדד לאג”ח לא צמודה) עמדו בחודש מארס בממוצע על 3.7%. גם הערכת חטיבת המחקר של הבנק המרכזי היא שקצב האינפלציה הצפוי לשנה הקרובה חורג מיעד האינפלציה.

במצב כזה אין לבנק המרכזי ברירה: הוא חייב לנקוט באמצעים מוניטריים מרסנים. עד לרגע זה, הבנק המרכזי יכול היה "לעזור לחברים": לשמור על ריבית נמוכה כחלק מהמאמץ הכולל של המדיניות הכלכלית לעודד צמיחה ולסייע לסקטור הפרטי להתגבר על השלכות המשבר הפיננסי העולמי. כעת, מסתמנת פריצה בתחום הנתון לאחריותו הבלעדית: יציבות המחירים. אין מי שיפעל במקומו והוא אינו יכול לוותר בתחום זה למען יעדים שאינם אחריותו הבלעדית, כמו עידוד הצמיחה והתעסוקה.

כפי שכבר נכתב ברשימה קודמת בבלוג זה, הריבית בישראל כיום נמוכה מידי: הריבית הריאלית שקבע בנק ישראל בחודשים האחרונים היא שלילית, או בסביבת האפס, כשמתייחסים לתחזיות האינפלציה. ריבית זו אינה משקפת מצב יציב, אלא היא תולדה של המשבר הפיננסי העולמי שחייב את רוב המדינות להישען על מדיניות מוניטרית מרחיבה כדי להילחם בהאטה הכלכלית. כל עוד קיימים סימנים של רפיון – הבנק המרכזי ממשיך לשמור על רמה נמוכה של ריבית. אלא שכולם יודעים שמדיניות זו היא זמנית: בתרחיש האופטימי, זה של התאוששות כלכלית מאוזנת, הבנק המרכזי ינטוש בהדרגה את מדיניות הריבית הנמוכה ויעלה את הריבית לרמה ריאלית חיובית (שימו לב שהבנק המרכזי מקפיד לעדכן את הציבור מידי חודש בדבר כוונותיו לגבי תוואי הריבית לשנה הקרובה); בתרחיש בעייתי, שבו חלה האצה אינפלציונית - צפוי מראש שהבנק המרכזי יעלה את הריבית בקצב מהיר יותר. המשמעות היא שכולם יודעים (גם לווי המשכנתאות!!) שהריבית השקלית הנמוכה היא תופעה של הטווח הקצר, וששיעור הריבית יעלה בשנה הקרובה.

 

אם כך, עד כמה אנו מופתעים מההודעה היום? התוואי - היה ידוע מראש. רק הקצב מפתיע. אבל הוא אינו צריך להפתיע אותנו אם עקבנו בחודש האחרון אחרי הידיעות החיוביות על קצב ההתאוששות של המשק (שמאפשרות לבנק המרכזי לתקן כלפי מעלה את הריבית) והידיעות השליליות על האצת קצב האינפלציה (שמחייבות את הבנק המרכזי לפעול כך).

משמעות החלטת בנק ישראל ללווים קיימים

למעשה, התבשרנו על שני אירועים: האחד - האצת קצב האינפלציה; השני - העלאת הריבית. העובדה שקצב האינפלציה הואץ בחודשים האחרונים הוא בשורה טובה למי שחוב המשכנתא שלו אינו צמוד: ערך החוב שלו נשחק במונחי כוח קנייה (כמו גם במונחי מחירי דירות, שעלו). שיעור הריבית הריאלי שהוא שילם בפועל על חובו היה שלילי. ככל שנתח גדול יותר של הלוואת המשכנתא היה במגזר השקלי הלא-צמוד - כך הלווה הרוויח יותר מהאצת האינפלציה. ואין כאן הבדל אם מדובר בהלוואה בריבית על בסיס ה"פריים" או בריבית קבועה.

האם העובדה שהבנק המרכזי העלה היום את הריבית יוצרת ללווה בעייה? לפי מה שאנו למדים מההערכות הכלכליות המתפרסמות, ריבית של 3% היא כנראה עדיין ריבית ריאלית שלילית, לאור תחזית האינפלציה. גם הריבית המקובלת על משכנתא לא צמודה היא עדיין ריבית ריאלית סביב ה-0%. לכן גם החלטת הבנק המרכזי עדיין אינה הופכת את המסלול השקלי למסלול נחות יחסית להלוואה צמודת-מדד. יכול לכן הלווה להירגע: עליית המחירים כבר היטיבה עימו, והעלאת הריבית עדיין לא הרעה עימו.

לווה שנטל הלוואה לא צמודה בריבית קבועה - יכול אפילו להיות יותר מרוצה: אם אמנם המשק נכנס לתקופה שבה רמת הריבית תהיה גבוהה יותר, אזי העובדה שהוא "שריין" לעצמו שיעור ריבית קבוע ואינו חשוף לעליית הריבית היא יתרון שלו. הוא נהנה משני העולמות: חובו נשחק ריאלית, והוא יכול אולי להגיע למצב שהוא נהנה משיעור ריבית נמוך מריבית השוק.

למה כדאי להיערך?

אם האצה בלתי צפויה של קצב האינפלציה מיטיבה עם מי שנטל הלוואה לא צמודה - האם המסקנה היא שכדאי להישאר במגזר זה? האם זהו משחק של "מרוויחים בלבד"?

ראשית, הרווח (האינפלציוני) שנוצר ללווה מכך שחובו אינו צמוד הוא תופעה זמנית, שמאפיינת מעבר בין מצבים: במצב יציב ריבית השוק הנומינלית מתקנת את עצמה עבור האינפלציה וחוזרת להיות ברמה ריאלית קבועה. אין עוד רווח משחיקה אינפלציונית. הדבר נובע מכך שהצד השני לעיסקה - המפקידים והחוסכים - לא יסכימו לקבל תשואה ריאלית שלילית על כספם. לכן מדובר ברווח זמני, שמקורו בעיקר בהשפעותיה של מדיניות מוניטרית מרחיבה.

הבעיה החשובה היא שאם הריבית הנומינלית מגיבה להאצת קצב האינפלציה, אזי הדבר ישפיע גם על ריבית המשכנתא ולכן בהכרח על גובה התשלום החודשי של הלווה. אם כך, האצה בלתי צפויה של קצב האינפלציה מיטיבה עם הלווה במונחים של גובה החוב, אבל היא עלולה להאיץ את קצב התשלומים שלו.

עד כמה? חישובים פשוטים שתוכלו לבצע בעזרת מחשבונים שמספקים הבנקים באתרי האינטרנט יגלו לכם עד כמה אתם חשופים לשינויי ריבית. תצטרכו לזכור שקיימת אפשרות שקצב האינפלציה יואץ מעבר להערכות הנוכחיות של הבנק המרכזי, ואזי יחול שינוי חריף יותר של שיעור הריבית: אם מקודם יכולתם להניח ששיעור הריבית יעלה בתוך שנה בנקודת אחוז (כך, לפי הערכות שפירסם בעבר הבנק המרכזי) - כעת צריך לקחת בחשבון גידול משמעותי יותר.

ככל שאתם פגיעים יותר לשינויי ריבית (אם, לדוגמא, כל ההלוואה היא במסלול ריבית ה"פריים", או שמדובר בהלוואה בהיקף גדול שמטילה עליכם נטל חודשי כבד יחסית להכנסה) - כך תצטרכו יותר לשקול הסטה של חלק מההלוואה מהמסלול הלא-צמוד למסלול הצמוד. ייתכן שלא תרוויחו כך רווח אינפלציוני, אבל אולי תמנעו מעצמכם מצב של מצוקה תזרימית.