יום שלישי, 24 בפברואר 2015

לפני שהמבקר מפרסם את הדוח המיוחד על משבר הדיור

מהתקשורת עולה זעקה מתמשכת: ישראל נמצאת בעיצומו של משבר דיור. הדיון ב"משבר הדיור", זה שהחל לפי הדעה הרווחת ב-2008, מתחמם והולך על רקע מערכת הבחירות. כבר נמצאו "אשמים" (יש כרגע אפילו עודף אשמים…), ועכשיו כולנו מחכים בהתרגשות לפירסום דוח מיוחד של מבקר המדינה בנושא "משבר הדיור". רוצים לראות דם!!

אז לפני שכולנו נשקע למרתון הדיונים על מימצאי הדוח ועל "משבר הדיור", נשתתף בטקס המוני של הטלת רפש, זריקת האשמות ושקיעה משותפת בייאוש - כמה מילים מתגוננות. מין חיסון לקראת קרנבל ההאשמות שעומד לפרוץ כאן מחר.

  1. אין שום משבר דיור ברמה הלאומית. קצב התחלות הבנייה של דירות כיום הוא מואץ יחסית לעבר, ונראה שהוא תואם את הגידול של צרכי האוכלוסיה (אין דרך מדויקת למדוד זאת - רק אומדן גס).
  2. עליית מחירי הדירות בשנים האחרונות נובעת מגידול מהיר של הביקוש לרכישת דיור, שחלק משמעותי ממנו הוא כנראה ביקוש מצד משקיעים שמונע ע"י הריבית הנמוכה.
  3. אין בהשקעה בדיור מצד משקי בית מבוססים שום בעייה מוסרית, אבל יש בזה תהליך של דחיקה החוצה של צעירים על רקע מחירי הדירות המאמירים, לטובת רכישת דירות לצורך השקעה (והשכרה) בידי משקי בית אמידים. התהליך הזה צריך להטריד רק את מי שנמצא לרוע מזלו בצד החשוך של הירח (אינו יכול לאפשר לעצמו לרכוש דירה לאור המחירים הגבוהים), או את מי שהשקפת עולמו אינה מקבלת גידול של אי-השיוויון הכלכלי. לגבי כל היתר לא מדובר במשבר אלא בהזדמנות: נצלו את הריבית הנמוכה (היא לא תמיד תהיה איתנו) וקנו לעצמכם דירות להשקעה כדי להגן על החיסכון הפנסיוני שלכם.
  4. ראיתי חישובים שהתפרסמו לגבי כמה הפסידו חסרי הדיור מהתייקרות הדירות: מיליארדים! נזק לכל החיים! מדובר כאן בספירה מוזרה. אז בואו נעשה חשבון פשטני על גב קופסת-סיגריות: יש בישראל כ-2 מיליון דירות; נניח שמחיר דירה ממוצעת הוא 1 מיליון ש"ח; המחיר הממוצע של דירות עלה בשבע השנים האחרונות ב-80%; המסקנה היא שערך השוק של מלאי הדיור הלאומי עלה בתקופה זו בכ-900 מיליארד ש"ח!! כולנו התעשרנו, ועוד מתלוננים על משבר דיור. האמת היא, כמובן, ששני החישובים מגוחכים: לא ברור (תיאורטית ואמפירית) אם ערך מלאי הדירות צריך בכלל להיחשב כעושר של הציבור (אולי נקדיש לכך רשימה בעתיד), ועדיף לעסוק בשיקולים אמיתיים ולא בקונצים.
  5. בחסות אווירת "המשבר" מושמעות בציבור דרישות נחרצות. הן - ולא "המשבר" - מסכנות אותנו. פתרונות כמו האצת קצב הבנייה ע"י קיצור (או אף עקיפה של) תהליכי התכנון והרישוי - הם הסכנה. תכניות סיבסוד אקראיות למעטים ("מע"מ אפס" ורעיונות דומים)  - הן הסכנה. לגיטימציה של הטיעון הכמעט-ילדותי שלכול הדור הצעיר מגיע דיור על-חשבון הציבור - היא הבעיה. עירבוב בין בעיות דיור אמיתיות של שכבות מוחלשות לבין הדרישות המפונקות של בני מעמד הביניים - הוא הבעיה. למעשה, כל אזור הפתרונות המוצעים ע"י האינטרסנטים השונים והפוליטיקאים (המריחים עכשיו דם) הוא אזור הזוי: לא תהיינה דירות זולות בישראל למעט אם יקרה כאן אסון לאומי. ולא ניתן לרכוש דירות בזול אלא אחד על חשבון האחר. ואם נבין זאת - נירגע ונשקול אם באמת אנו רוצים שאחד (אולי אתם) ישלם עבור הדירה של האחר (אולי אני). כי ממשלה לא יכולה לספק דירות - היא יכולה רק להעביר מאחד לשני ע"י מערכת מיסוי ותמיכות.
  6. אם אתם מאמינים שהמצב שנוצר בהדרגה בישראל אינו צודק מבחינה חברתית, ושראוי היה שנצמצם את עצמנו כדי שהדור הצעיר יוכל להגיע יותר בקלות לבעלות עצמאית על דירות - הפתרון הוא שינוי של סדר העדיפויות החברתי. אפשר לנקוט בצעדי מדיניות שיביאו לתוצאה זו, ולהפסיק להתייחס למצב הנוכחי כאל "משבר" שנקלענו לתוכו עקב ניהול לאומי כושל או בגלל רוע לב של פקידים. אין מה לחפש אשמים: רוצים דיור לצעירים? דירשו זאת במפורש מהמנהיגים. לא רוצים? לא צריך. אפשר גם לחיות במציאות הנוכחית (כל עוד הדור הצעיר נשאר בארץ), וזה בוודאי יותר נוח מנקודת מבטם של מאות אלפי משקי הבית המבוגרים.


3 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

בשולי הדברים המאד מאד נכונים:
לא ברור מדוע אתה מבחין בין הצעירים למבוגרים. אין הבדל ביניהם. המצרך "דיור" הוא יקר בארץ בהשוואה למדינות אחרות. נקודה. מעבר לזה, האם מוצדק או לא לסבסד אותו (כדבריך, על חשבון בריאות, חינוך וכו') - זאת שאלה אחרת. לדעתי, עדיף להוציא את הכסף על מטרות אחרות (עוד חמקנים? הגדלת ההשקעה במפעל ההתנחלויות?).
דוקא המחיר הגבוה של מצרך זה, שאספקתו כרוכה במחירים סביבתיים כבדים עד בלתי נסבלים, יש לו תפקיד חשוב בבלימת הרס השטחים הפתוחים. טיפול בנורמה שכמה שיותר גדול זה יותר טוב (כשמדובר בדירה) זה הפיתרון האולטימטיבי. הערמת קשיים - מיסויים, ביורוקרטיים - על השקעה בדירות, מאד יעזור!
חיים

אנונימי אמר/ה...

בתור נציגת הדור הצעיר אני חושבת שהדברים לא מדוייקים. אני מסכימה שאנחנו לא חייבים דירה והיינו שמחים לא לרכוש אחת ולהמשיך להתגורר בשכירות שמאפשרת מגורים לטווח ארוך ומגינה על השוכר. אבל אין.
אז אין דיור במחיר שמאפשר לזוג צעיר שלא להסתבך כלכלית עם משכנתא. אין לנו יכולת להתגורר בשכירות לאורך זמן מבלי לפגוע ביציבות הכלכלית תעסוקתית שלנו.
אז מה נעשה?
אני כן חושבת שהשינוי כאן הוא לא רק במחירי הדירות. הם רק הסימפטום לאי שיוון מתגבר ושחיקתה של רשת הביטחון הכלכלית של הדור שלי. מהפנסיות ועד לביטחון סוציאלי. וזהו המשבר האמיתי.

הדס

אנונימי אמר/ה...

שתי בעיות יסוד גלומות בתופעה אותה מציף מבקר המדינה:
1. העמקת הפער החברתי על כל השלכותיו החל מהיעדר שוויון (שעלול להתרגם בין היתר לירידה של טובים וכלה בחוסר יציבות פוליטית.
2. יכולת הנהול של מדינה: הרי כבר כמה שנים יש, ברמה זו או אחרת, רצון לפתור את הדיור, כמו גם את החנוך והבריאות. אלא שחסר נהול ו/או מנהיגות שמסוגלת להוביל תכנון ויישום כוללים לטווח ארוך. כלומר, גם אם יש מי שחושב שבהמשך נסיקת מחירי הדיור אין איום מהותי הרי שמבחינת היכולת לפתור תחומי משבר אחרים גם אין אופק לתקווה מי יודע מה.