יום ראשון, 8 בינואר 2017

ההבדל בין אשראי לרכישת דיור לאשראי לרכישת רכב

חלפו רק מעט יותר משני עשורים מאז שהנוהג לרכוש דירות בסיוע הלוואות בנקאיות הפך - לא ביום אחד - לנחלת רבים. אני יודע שחלק מכם (הצעירים) יגיבו בהפתעה, אבל עד שהתכנית הכלכלית לייצוב המשק (1986) אפשרה לישראל להפריט את שוק ההון בסדרה של רפורמות - הלוואות המשכנתא היו כמעט כולן מכספי המדינה, והן ניתנו כמעט בלעדית לחסרי-דיור שהוגדרו כזכאים לסיוע במסגרת 'תכניות הסיוע של משרד השיכון'. בניגוד לכך, רכישת דירות בהתבסס על הלוואות בנקאיות היא כיום נוהג מקובל, שאינו תוצאה של כורח אלא של בחירה. זהו שינוי תרבותי. המבוגרים שבינינו יכולים לאשר זאת: משקי בית פונים כיום לבנקים לא רק לרכישת דירה ראשונה אלא גם כדי לשדרג את נכסי המגורים שלהם ואפילו כדי לרכוש דירות לצורך השקעה.
בשנים האחרונות ההישענות של משקי בית על אשראי בנקאי התרחבה, וכיום מתפשט הנוהג לרכוש רכב פרטי בעזרת אשראי. האם אשראי הוא אשראי, בלי קשר לשימושו? האם אין הבדל כלכלי בין אשראי לרכישת דיור לאשראי לרכישת רכב?
מהי חשיבותו של החיסכון הפרטי?
המבוגרים שבינינו גדלו בעולם תרבותי שבו להסתפקות במועט היה ערך חיובי, אפילו חינוכי. בעולם הערכים ההוא, לחסוך - היה מעשה נכון, אחראי, רציונלי. לצרוך מעבר להכנסתך - לעומת זאת - היה מעשה לא-אחראי, לא-רציונלי, אולי אפילו לא-מוסרי.
לא מדובר כאן בתפיסה מוסרית/דתית המקדשת התנזרות או שוללת הנאה חומרית. הסתפקות במועט, כשלעצמה, לא הייתה ערך אלא ציווי שנגזר מראייה מסוימת של המציאות. סוג של אסטרטגיה שמטרתה לשפר את כושר שרידותו של הפרט: לחסוך, כדי לצבור רזרבות. מהו בעצם חיסכון? חיסכון הוא ויתור על משהו היום בתמורה למשהו שנקבל מחר. חיסכון הוא העדפה של העתיד על ההווה. זוהי דחייה של סיפוקים - לא הימנעות כוללת. אבל מדוע? מדוע המחר עדיף על היום?
נתחיל את התשובה מעולם חסר-סיכון. תארו לעצמכם שאנו חיים בעולם שבו אין הפתעות - הכל ידוע לנו מראש. גם בעולם כזה מספר ישנן סיבות לחיסכון: ייתכן שאנו נהנים מתקופה של שפע ואנו צופים שהיא תחלוף (חלום פרעה על שבע הפרות השמנות והפתרון הכלכלי שהציע לו יוסף); כך לדוגמא אנו חוסכים וצוברים עתודות במהלך שנות עבודתנו כדי לממן את חיינו בתקופה שלאחר הפרישה ממעגל העבודה. אבל יש גם סיבות נוספות: ייתכן שאנחנו חוסכים למטרה מסוימת (מימון לימודים גבוהים, נסיעה לטיול גדול בחו"ל, חתונה לילד, או הורשה לצאצאינו), וייתכן שאנו חוסכים כדי לצבור רכוש וליצור לעצמנו בעתיד הכנסה מרכוש (רכוש פיננסי, דירה להשכרה וכו').
לעומת זאת, אם אנו חיים בעולם לא-ודאי, שבו יכולים להתרחש גם אירועים בלתי-צפויים - יש לנו מניע חשוב נוסף לחיסכון: צבירת רזרבות שיגנו עלינו במקרה של פגיעה בהכנסה או של גידול בלתי-צפוי של ההוצאות (הוצאות רפואיות, לדוגמא). כאן החיסכון אינו מיועד למימון מטרה ספציפית, אלא הוא יותר הגנתי, כלומר בעל אופי ביטוחי.
האם רכישת דיור בעזרת חוב היא התנהגות לא-אחראית?
הנורמה של בעלות על דירות מגורים למטרת שימוש עצמי אינה תופעה עתיקה בתרבות המערב: היא התפתחה רק במאה הקודמת, ובעיקר במחצית השנייה שלה. התפתחות זו נשענה על התפתחותה המקבילה של הבנקאות האפותיקאית - מוסדות פיננסיים שהציעו למשקי הבית אשראי לרכישת דיור (הלוואות משכנתא). לכן, בתוך כחצי מאה עלה שיעור משקי הבית בארה"ב המתגוררים בדירה בבעלותם מכ-40% לכ-70%. התוצאה היא שמשקי בית נוהגים בכל העולם לממן את רכישת נכס הדיור בעזרת אשראי בנקאי מתאים (כלומר: אשראי לטווח ארוך, הכרוך בתשלומים חודשיים קבועים).
מדוע בעצם אנשים נוטלים הלוואות כה גדולות למימון רכישת דיור? הם יכלו הרי, לחילופין, לדחות את מועד הרכישה ולהמשיך לחסוך עוד כמה שנים כדי להסתמך יותר על הון עצמי ופחות על אשראי? במקום זאת הם הקדימו את מועד הרכישה, ונקלעו לסיכון פיננסי (האם הם יצליחו לעמוד בתשלומי המשכנתא?) ולהוצאות מימון (שיעור הריבית על חוב המשכנתא גבוה בד"כ מזה שהם יכולים לקבל על השקעותיהם הפיננסיות).
התשובה היא שהשיקולים המדריכים אותם הם שיקולי השקעה. הם יכלו אמנם לדחות את מועד הרכישה ולחסוך לעצמם סיכון פיננסי והוצאות מימון, אבל הם בחרו להקדים את מועד הקנייה. הנימוקים המקובלים לבחירה זו הם ההעדפה להתגורר בנכס משלהם, וההערכה שלהם שהקדמת מועד הרכישה משתלמת להם מבחינה כלכלית: התשואה על הדירה הנרכשת (עליית מחירה + החיסכון בתשלום שכר-דירה) תהיה גבוהה משיעור הריבית על חוב המשכנתא שנטלו לצורך הרכישה.
אם נחשוב על כך, רכישת דירה בעזרת חוב אינה שונה מחיסכון לקראת רכישת דירה: זהו רק היפוך סדר, שבו אנו חוסכים לדירה בדיעבד, לאחר רכישתה. האפשרות שלנו לבחור באופציה זו היא תולדה של השתכללות שוקי ההון בכלל ושל שוק המשכנתאות בפרט: אנחנו חופשיים כיום לבחור באיזה שלב בחיינו לרכוש דירה, וחופש הבחירה הזה נתון לחלקים גדולים של האוכלוסייה. ההתפתחות המהירה של שוק ההון, של מוצרים פיננסיים חדשניים (סוגי משכנתאות), של מערכות המיחשוב של הבנקים ושל המערכות לניהול סיכונים פיננסיים גרמו להוזלת האשראי ולשיפור נגישותו מנקודת המבט של משקי הבית.
ומה עם אשראי לרכב?
הצלחתה המרשימה של מערכת האשראי לדיור לאפשר למשקי בית צעירים נגישות לשוק ההון לצורך רכישת דיור היוותה מודל לחיקוי לשוקי אשראי קרובים - אשראי צרכני. חלק משוק זה מממן אמנם השקעות של משקי בית  - השכלה גבוהה, השבחת נכס הדיור, או השקעה עסקית - אבל בהדרגה הרעיון של מינוף פיננסי הועתק גם לשוק הרכב הפרטי. זה נראה אמנם רק כשינוי תרבותי: המבוגרים שבינינו זוכרים אולי שהרעיון של קניית רכב פרטי בעזרת חוב נראה פעם משונה ואולי אפילו בלתי-אחראי, ואילו כיום יבואני הרכב מציעים ללקוחות רכישת רכב חדש אף ללא כל הון עצמי. אלא שכדאי להבין שלא מדובר רק בשינוי תרבותי - יש כאן גם שינוי במישור אחר לגמרי.
מהי המשמעות של נטילת חוב למימון השקעה? המשמעות היא שלהשקעה יהיו פירות, ולכן תיווצר למשק הבית תוספת הכנסה (או חיסכון בתשלומי שכר-דירה) שממנה אפשר יהיה לשרת את החוב (תשלומי ריבית וקרן). השיקול שמנחה את משק הבית לממן השקעה בעזרת חוב הוא כלכלי טהור: כדאי לנקוט בצעד זה שכן שיעורי התשואה הצפויים על ההשקעה גבוהים מהריבית על החוב. לעומת זאת, מה קורה כשמדובר באשראי למימון רכישת רכב חדש?  כאן לא מדובר בהשקעה שיש לה פירות כספיים, ולכן לא מדובר במעגל של תוספת הכנסה מול שירותי חוב, וממילא אין כאן שום חישוב של כדאיות כלכלית הנובעת מהפרשי תשואה.
אז מה כן יש בתופעה של רכישת רכב בעזרת חוב? יש כאן היפוך של הפרדיגמה של ויתור היום לטובת צרכי המחר: יש כאן ויתור על רמת החיים מחר לטובת רמת החיים היום. משקי בית שמממנים רכישת רכב בעזרת אשראי ייאלצו לשלם מחר תמורת הנאה שהפיקו היום. אז יש אמנם כאלו שממתינים למות הגביר במשפחתם ומנסים להקדים סיפוקים, אבל לגבי כל היתר זהו עולם תרבותי חדש: לא עוד דאגה למחר, לא לקיחת אחריות, לא היערכות לקראת סיכונים אפשריים, אלא להיפך - אכול ושתה היום על חשבון המחר. מאחר שהמחר אינו ידוע - יש בשינוי התנהגות זה אולי אמירה כוללנית יותר: חוסר תכנון פיננסי, הימנעות מתכנון פנסיוני אחראי, ואפילו סיכון החוסן הפיננסי של בני הדור הבא.
וכל זה קורה דווקא בעולם שאובייקטיבית עובר ממציאות של יציבות תעסוקתית סבירה שהייתה נחלתנו בעבר למציאות של שינויים טכנולוגיים וכלכליים תכופים שמאיימים על היציבות התעסוקתית. כי למה היינו מצפים לאור השילוב של גלובליזציה ואוטומציה (רובוטיקה) שמאיים על היציבות התעסוקתית של הצעירים שבינינו? אני מניח שהיינו מצפים להתנהגות הפוכה - להגדלת שיעורי החיסכון, להגברת הזהירות הפיננסית, כי העולם של פנסיה תקציבית ודומיה כבר כמעט ואינו קיים לגבי הצעירים.
מה יכול להיות המחיר?
התוצאה האפשרית של התנהגות זו עלולה להיות צבירה נמוכה מידי של הון עצמי אצל משקי הבית. לא מדובר רק בהגדלה של גודל החוב, אלא גם בהגדלת תשלומי הריבית שכמוה כהקטנה של ההכנסה הפנויה לשאר היעדים ובהגדלה של נטל שירותי החוב השוטפים. ראו לדוגמא את המציאות האמריקנית שנחשפה במשבר הפיננסי האחרון: עשרות מיליוני משקי בית שמתנהלים עם שכבה דקה מידי של הון עצמי, ושרמת החיים הגבוהה שהם מנהלים בנויה במידה רבה על נטילת אשראי. זוהי תוצאה של תהליך ארוך של סטגנציה כלכלית אצל רוב משקי הבית האמריקנים, שהוסוותה ע"י שיפור מתמיד ברמת החיים שאינו נובע מפיריון אלא מהגדלת החוב הלאומי. תרבות חיים זו מועדת לפורענות, שכן משקי הבית חשופים מידי למחזורי עסקים (שינויי תעסוקה לא-גדולים גוררים אצלם התמוטטות כלכלית בגלל אי-היכולת להמשיך ולשרת את החוב). התוצאה היא חוסר יציבות פיננסית מערכתית, סוג של מגדל קלפים או אולי מוקש שמגביר את עוצמת הנזק במקרה של מיתון כלכלי מחזורי. ברור גם שמצב זה של שבירות יוצר איום על היציבות החברתית-פוליטית.
היבוא האדיר של רכב פרטי לישראל בשנים האחרונות - מעבר לכך שהוא רק מחמיר את בעיית הגודש בכבישים ולכן אינו פותר בעיה תחבורתית אלא מחמיר אותה - נשען יותר ויותר על אשראי נוח. הנוחות למשקי הבית נובעת גם אולי מהריבית הנמוכה במשק. אבל אם נזכור שרוב ההלוואות לרכישת רכב הן בריבית משתנה על בסיס ה-"פריים" - עליית הריבית עלולה לגרום לחלק ממשקי הבית להכבדת הנטל השוטף. אבל יותר מכך מדובר בהגדלת הצריכה הפרטית (או 'רמת החיים') ע"י יצירת חוב. שאלו את עצמכם: מה בעצם עומד מאחורי התנהגות זו של משקי הבית?

16 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

לא ברור ההבדל בין רכישת דירה באשראי, לרכישת מכונית באשראי.אתה מסביר שרכישת שירה באשראי היא "חיסכון הפוך".במקום לחיות באוהל 20 שנה, ולחסוך עד שיהיה מספיק כסף לרכוש דירה, אני קונה היום, ומשלם כל חודש, כלומר חוסך את המחיר שעלתה לי הדירה. היתרון הוא שבינתים אני גר בדירה ולא באוהל. המחיר של חלופת החיסכון ההפוך הוא ההפרש בין עלות הריבית שאני משלם עבור ההלוואה שלקחתי, לריבית שאני מקבל על החיסכון בתקופת חיי באוהל. ואותו הדבר כאשר אני משווה את האפשרות לקחת הלוואה היום, ולנהוג במכונית משלי, או לחסוך ולהיתקע בינתיים באוטובוסים.
לכאורה, יש הבדל שכאשר אין לי דירה משלי, אני מבזבז על שכירות, ולא באמת גר באוהל. או, במלים אחרות, הדירה "מפיקה" תמורה שוטפת. אבל גם למכונית יש "תפוקה". (ואפילו אם התפוקה היא הנאה).יש לדירה תשואה (השכרתה), אבל זה איננו הבדל עקרוני. ראשית, מי אומר שהדירה שאני גר בה בשכירות זהה לדירה שאני רוכש? ובכלל, אם הדירה הנרכשת היא "להשקעה", אז זאת בכלל הלוואה עסקית, והיא דומה לכל הלוואה עסקית אחרת. לעומת זאת, אם בינתיים, עד שאחסוך מספיק כסף לרכב אני שוכר מכונית, אז זה לא כמו שכירת דירה?
דומני שההבדל הוא פסיכולוגי. דירה נתפסת כמצרך הכרחי, ומכונית היא סוג של "מותרות".
ח.ל.

אנונימי אמר/ה...

אם הפריים יעלה ב 3% אז בהלוואה של רכב, שהיא נניח ל 5 שנים, ההחזר החודשי יעלה רק ב 7.5% אבל בהלוואה של דירה, למשל ל 30 שנה, ההחזר החודשי יעלה ב 45%

Daniel Zoran אמר/ה...

בנוסף, רכב כמעט אף פעם לא מעלה מערכו בחלוף הזמן - למעשה רכב מאבד מערכו בערך 10% בשנה, ויותר בשנים הראשונות. כלומר מדובר בעיסקה ממונפת בה מפסידים באופן משמעותי. בדירה זה לא ככה.

אנונימי אמר/ה...

http://www.themarker.com/dynamo/1.3228517

אחת המטרות בהורדת הריבית הינה לעודד את הצריכה. לו רק היו מייצרים את כלי הרכב בישראל ...
ואולי... למעלה מחמישים אחוזים מהתמורה מכלי הרכב זורמת למדינה, לכן במובן מסוים כלי הרכב מיוצרים בישראל ע"י המגזר הציבורי...

Doron Nachmany אמר/ה...

לאור השאלות שעלו בעקבות הרשימה - כמה תשובות:
1. רכישת דירה בעזרת הלוואת משכנתא יוצרת לכם נטל תשלומים שמורכבים כ"א מריבית שוטפת על החוב בתוספת החזר של הקרן. הריבית על החוב - זה מה שאתם משלמים למלווה תמורת העובדה שהשקעתם בדירה. אם מחירי הדירות, בתוספת ההכנסה שלכם מדמי השכירות (בפועל או זקופים), עולים בקצב מהיר יותר מהריבית על ההלוואה - הרווחתם על ההשקעה. התשלום השוטף ע"ח הקרן - זהו החיסכון שלכם.
2. ההבחנה ברשימה הזו בין אשראי לרכישת דיור לבין אשראי לרכישת רכב באה רק לציין שלמרות שמבחינה בנקאית מדובר במוצרים (כמעט) זהים - מבחינה כלכלית מדובר בשני מהלכים שונים לחלוטין: רכישת דירה היא השקעה, שכן היא יוצרת למשק הבית זרם הכנסות עתידי (ולא חייבים להתגורר בדירה כדי לחולל את ההכנסה); רכישת רכב (פרטי) באשראי אינה השקעה, אלא הגדלת צריכה היום על חשבון העתיד. זו אמירה חשבונאית-כלכלית - אין באמירות אלו הבחנה של 'מותרות', שהיא שיפוט ערכי של צריכה. זהו ניסיון להתריע על כך שטשטוש ההבחנה הכלכלית עלול לגרום לכך שמשקי הבית ייכנסו מבלי-משים לחובות שיקשו עליהם להתנהל בעתיד
3. תשלום דמי שכירות (בהשוואה למגורים בדירה משלכם) אינו בזבוז. כבר נכתב ברשימה אחרת בבלוג זה שההחלטה על רכישת דירה היא החלטה כלכלית על השקעה, עם שיקולים מקובלים של עלות-תשואה-סיכון, והיא אינה קשורה לצורך להתגורר. אפשר להתגורר מבלי לרכוש דירה (ואין בכך 'בזבוז') ואפשר לרכוש דירות שלא לצורך מגורים.
4. מדוע משכנתא היא חיסכון הפוך? זה איננו קשור לשאלה אם מתגוררים באוהל. זה קשור לכך שקונים דירה בהקפה, ואח"כ משלמים עבורה. נראה שלא הסברתי את עצמי היטב ואקדיש לכך את הרשימה הבאה

Fillon Stéphanne אמר/ה...
תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.
Demetrios Daniel אמר/ה...
תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.
Catherine Cole אמר/ה...
תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.
Mr Derek Douglas אמר/ה...
תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.
Demetrios Daniel אמר/ה...
תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.
Greg Owen אמר/ה...
תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.
Raymond Million אמר/ה...
תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.
Raymond Million אמר/ה...
תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.
Dr Ibobo אמר/ה...
תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.
Elena Nino אמר/ה...
תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.
george אמר/ה...
תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.