ביום 11.11.1918, השבוע לפני 100 שנים, שקטו התותחים. הסכם שביתת הנשק בין הצדדים הלוחמים נחתם בשעה 5 לפנות בוקר עם כניעת הצבא הגרמני, והוא נכנס לתוקפו בשעה 11. ברחבי קהיליית העמים הבריטיים ובכל בתי הקברות הצבאיים הבריטיים בעולם מתקיים בכל שנה ביום 11.11 בשעה 11 טקס זיכרון לנופלים באותה מלחמה. השנה התקיימו טקסים מרכזיים בלונדון ובפריס לציון 100 שנים לסיום המלחמה, בהשתתפות מנהיגים מכל העולם.
אין כיום אשליות לגבי סיום אותה מלחמה. כשפרצה, האירופים יצאו אליה בהתלהבות, משוכנעים שהיא צודקת ובלתי-נמנעת לאור התנהגותם המחפירה של "ההם". הם האמינו - לא משנה מאיזה צד - שהיא תסתיים בניצחון מהיר, בתוך חודשים. כשהסתיימה - לאחר ארבע שנים, 17 מיליון הרוגים וחורבן כלכלי - הם קראו לה "המלחמה הגדולה". המלחמה הטוטאלית והטכנולוגיה הצבאית החדשה הביאו להרג המוני, בעיקר בגלל השימוש בארטילריה, ולא רק בשדה הקרב אלא גם הרג של אזרחים (כמחצית מההרוגים), ולחורבן כלכלי חסר-תקדים. ביום קרב אחד על נהר הסום היו לצבא הבריטי יותר מ-57 אלף נפגעים. כ-65 מיליון חיילים היו מגוייסים בכל הצבאות שלקחו חלק במלחמה זו; כ-37 מיליון מהם נפגעו בה - קרוב ל-60%. רוב הקרבות במה שקרוי "החזית המערבית" התרחשו על אדמת צרפת (ראו בהמשך מפה של אזורי הקרבות העיקריים). המצבה הצרפתית בעיר ורדן מציינת 150 אלף חיילים צרפתים שנהרגו שם ושמקום קבורתם לא נודע.
כוחות הברית חשבו שהמלחמה הסתיימה בניצחון, בהסכם שביתת נשק, ושאולי הגיע סוף לעידן המלחמות. בדיעבד, תנאי הסיום שלה והנקמנות של המנצחים יצרו את המצע עליו התפתחו לאומנות, פשיזם, ושנאה עזה והחלה הספירה לאחור לקראת המערכה השנייה, האכזרית וההרסנית יותר ממנה. אז האם יש באמת הפרדה בין מלחמת העולם הראשונה למלחמת העולם השנייה? אפשר לראות את הכל כטירוף מערכות שנמשך כמעט חצי מאה, גרם למותם של כמעט מאה מיליון בני אדם והביא להרס נורא ולאובדן דורות שלמים של צעירים. בבריה"מ גרמו האבדות הנוראות של מלחמת העולם השנייה לכך שממחזורי בתי ספר נותרו רק 10% בחיים. רק מאז שהסתיימה המלחמה השנייה, ורק לאחר שארה"ב ניצלה את עוצמתה הכלכלית האדירה כדי לשקם את אירופה (ואת יפן) - נוצר תהליך החלמה. ובמקביל נוצר מעבר הדרגתי מחברות לאומיות לעולם של חברה רב-לאומית - האיחוד האירופי. גבולות שנפתחו, שיתוף פעולה כלכלי הולך וגובר ובנייה הדרגתית של מוסדות על-לאומיים כמעט שהפכו את אירופה לארץ ללא גבולות. זה היה התהליך עד שתופעות חברתיות שליליות שהתפתחו בגלל הגלובליזציה וההגירה לאירופה גרמו כמעט במפתיע להתעוררות מחדש של שנאת זרים, להתכנסות רפלקסיבית במסגרות לאומיות ולהתעצמות כוחות פוליטיים לאומניים. גם אם ניתן להבין את מקור הבעיות - התהליכים מאיימים לבטל את הישגי המחצית השנייה של המאה העשרים ולגרור את העולם בחזרה למציאות של סכסוכים לאומיים.
במלאת 100 שנים לסיום המלחמה כולנו מבכים את מיליוני הנופלים, ומזכירים לעצמנו את המחיר הנורא של האשלייה שמלחמות יכולות ליצור עולם חדש, צודק יותר, טוב יותר, בטוח יותר. זהו בהחלט לקח גם לנו בישראל. בהמשך הבאתי את מילות השיר "בשדות פלנדריה" שכתב הרופא החטיבתי (והמשורר) הקנדי ג'והן מקריי לחברו שנהרג בקרב. מקריי עצמו לא שרד את המלחמה, ושירו זכה לפירסום בינלאומי מיידי (הקראה של השיר ע"י לאונרד כהן - כאן). ולסיום, התמונה של ראש ממשלת צרפת עמנואל מקרון וקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל מחובקים השבוע בטקס הזכרון בפריס היא אולי סמל לתקווה לעולם טוב יותר, ליכולת להתפייס.
In Flanders fields the poppies blow
Between the crosses, row on row,
That mark our place; and in the sky
The larks, still bravely singing, fly
Scarce heard amid the guns below.
We are the Dead. Short days ago
We lived, felt dawn, saw sunset glow,
Loved and were loved, and now we lie
In Flanders fields.
Take up our quarrel with the foe:
To you from failing hands we throw
The torch; be yours to hold it high.
If ye break faith with us who die
We shall not sleep, though poppies grow
In Flanders fields.
2 תגובות:
הלוואי.
הבלוג נותן סקירה ממצה וטובה ביותר על את שעברה האנושות בשתי המלחמות הקשות הללו (הראשונה והשניה). בצד האופטימיות שעולה עם כינון המוסדות הבינלאומיים והחיבוק בין אנגלה ומקרון, התעצמות שנאת הזרים ועליית הימין הפאשיסטי במספר מדינות, מעלה ספיקות כבדים באשר לשאלה עד כמה, אם בכלל, העולם אמנם כואב עד כדי הפנמה מלאה, את שחווה במאה העשרים. עד כמה שנאה מתעצמת וציניות בצידה, לא יכולה לגרור, בקלות יחסית, את האנושות לאסונות כדוגמאת אלו. למי יש את הרצון והיכולת למנוע מגמות כאלו שסופן מי ישורן?!
יגאל טמיר
הוסף רשומת תגובה