לקראת סוף שנת 2000, על רקע התרסקות מניות חברות הדוט.קום, החל הבנק הפדרלי בארה"ב בסידרת הפחתות של שיעור הריבית כדי למנוע ממשבר המניות לחלחל לסקטור היצרני. המהלך אמנם הצליח - המיתון הכלכלי שנוצר בעקבות משבר הדוט.קום היה קצר יחסית למחזורי עסקים קודמים - אבל ההמשך היה בלתי צפוי: המשק האמריקני עבר למציאות חדשה ומתמשכת של ריבית נמוכה. התשואה לפידיון על האג"ח הממשלתיות ל-3 חודשים צנחה בתוך שנה מ-6.2% (במונחים שנתיים) ל-1.6%, ובשנה שאחריה (2003) היא התייצבה ברמה של 1.0%. בשנים 2015-2009, בעקבות המשבר הפיננסי של 2008/9, התייצבה התשואה על קרוב ל-0%. זה היה עולם חדש ושונה לחלוטין, כפי שהכלכלנים גילו בהמשך.
ריבית נמוכה טובה למשקיעים, ולכן היא מעודדת תעסוקה וצמיחה כלכלית. זוהי הסיבה שהבנק הפדרלי הפחית את הריבית מלכתחילה. אבל ריבית נמוכה יוצרת בעייה לחוסכים: היא פוגעת ביכולתם להשיג תשואה סבירה על כספי החיסכון הנצבר שלהם. אם עד לשנת 2000 החוסכים יכלו לצפות לקבל תשואה ריאלית חיובית על כספים המושקעים באפיקים חסרי-סיכון (אג"ח ממשלתיות) - מציאות זו השתנתה: היכולת להשיג תשואה ריאלית חיובית על החסכונות מותנית מעתה בנטילת סיכון: "No Guts - No Glory".
הניסיון להשיג תשואה חיובית גרם לחוסכים לפנות לאפיקי השקעה שמבטיחים לכאורה תשואה גבוהה-יחסית. המועמדים הטבעיים הם שוק המניות, אג"ח פרטיות ושוק הנדל"ן, שכמו כל שוקי הנכסים (ראו גם חפצי אמנות, מתכות יקרות, מטבעות וירטואליים וכו') יכולים ליהנות מעליית מחירים מתמשכת בעולם של ריבית נמוכה. אלא שיש מילכוד ידוע בשוקי הנכסים: הם חשופים לסיכון של התפתחות "בועה" - עליית מחירים שיוצרת אינרציה וממריצה את עצמה (באמצעות ציפיות מסתגלות של המשקיעים שמעריכים שעליית המחירים הזו תימשך) עד כדי סיכון של פיצוץ והתרסקות. משקיע המשתתף בשוק כזה נהנה אמנם מרווחים (עליית שערים, עליית מחירים), אבל אלו הם רווחים "על הנייר": הוא יכול לממש אותם רק אם הוא יצליח למכור את הנכס לקונה הבא לפני שהבועה תתפוצץ. מדובר לכן בסוג של משחק "פירמידה" המוני שבו המשתתפים מהמרים על יכולתם לצאת מהשוק לפני שיתחולל המשבר. המבחן להצלחה הוא יכולתם של המשתתפים לתזמן את השוק - לנבא מתי יתחולל מיפנה ולפעול בהתאם. בגדול - אין להם יכולת כזו, וזהו הימור נטו.
משבר הקורונה הוא המחולל (Trigger) של המיפנה הנוכחי בכלכלה העולמית. הוא גרם לכיווץ מיידי של הפעילות הכלכלית, אבל מעבר להשפעה המיידית, זו שאנו כבר חשים סביבנו, אנחנו עתידים להיכנס לשלב ארוך של מיתון כלכלי כשהשווקים ינסו להתמודד עם המהלומה שקיבלו. מיתון זה מגיע אלינו אחרי תקופה ארוכה של גיאות כלכלית, שבה מחירי הנכסים תפחו משמעותית והגיעו לשיאים. חישבו על שוק המניות, שוק הדיור, וכו'. יש סיכוי סביר שנראה בשווקים אלו היפוך מגמה, גם בגלל הפגיעה הצפויה בהכנסות משקי הבית והשפעתה על הצריכה הפרטית וגם בגלל ששוקי הנכסים פועלים מטיבעם במחזורים של גאות ושפל. המיפנה בשווקים היה צריך כבר להתחיל, והוא מתבושש. ייתכן שהמשקיעים בשווקים אלו עדיין מופתעים משינוי המגמה וטרם הגיבו לו, ייתכן שלמרות שהם זיהו שינוי מגמה הם מתקשים לשנות אסטרטגיה לכזו המתאימה למציאות החדשה, וייתכן בכלל שהם מעריכים שמדובר בבעייה זמנית שתחלוף ביחד עם הקורונה. רק הזמן יאמר מי צדק.
אז מהם שיקולי ההשקעה שעלינו לעשות בנקודת זמן זו? נקודה ראשונה למחשבה היא שמדובר בתקופה של אי-ודאות מוגברת. זו איננה אמירה תיאורטית (זה תמיד נכון) או פילוסופית, אלא אזהרה: קחו בחשבון אפשרות של התרסקות בשוקי הנכסים. התפתחות כזו איננה בהכרח קודרת לכולם: היא מתאימה למהמרים, לנוטלי סיכונים מקצועיים, לאנשים שמחפשים הזדמנויות השקעה. הזדמנויות אלו בוודאי תופענה בזמן המיתון - נכסים שמחירם צלל יותר ממה שניתן להצדיק בראייה ארוכת-טווח, או הזדמנויות רכישה הנובעות ממצוקה של מוכרים. אבל סערה שיוצרת הזדמנויות למחפשי ספינות טרופות איננה סביבה שמתאימה לחוסכים שמרנים, לפנסיונרים, או למשקי בית שאין ביכולתם לספוג הפסד. לכן כשאנו באים לשקול את מעשינו כדאי להגדיר תחילה לעצמנו מי אנחנו - מהמרים המחפשים מציאות או חוסכים שמרנים - ורק אז לפעול. ותמיד לזכור שאסור להמר על כסף שאינכם יכולים להרשות לכם להפסיד אותו.
נקודה שנייה היא שאנו צפויים שהסביבה המסקרנת והמאתגרת של ריבית אפסית תימשך עוד תקופת-מה, בגלל הצורך של הממשלה לעודד את ההשקעות במשק כדי להבריאו. זה אומר שצריך לקחת בחשבון מציאות שבה לא נוכל לצפות לתשואה חיובית על החיסכון. למי שמתלבט לגבי תמהיל המשכנתא זה אומר שגוברת הכדאיות לנצל את סביבת הריבית הנמוכה הצפויה ולהעדיף מסלול של משכנתא בריבית משתנה. למי ששוקל כיום אם לרכוש דירה זה אומר שלא בטוח שזהו עיתוי אופטימלי לקבלת החלטה על רכישת דירה, בעיקר אם מדובר במינוף פיננסי של הרכישה (נטילת הלוואת משכנתא לצורך הרכישה): מחירי הדירות עלולים לרדת בתקופה הקרובה. למי שמנהל את חסכונותיו הפנסיוניים זה אומר שכדאי אולי להשלים עם מציאות זו של אפס תשואה ולהתרכז בהגנה על הקרן במקום בחיפוש דרכים להגדלת התשואה. המוטו צריך להיות "הישרדות" - לא "תשואה".
הנקודה השלישית נוגעת לחשש שמא המצב הפוליטי הרעוע בישראל יגרום כשלעצמו לנזקים לכלכלת ישראל, מעבר למה שייגרם בהכרח בגלל הקורונה. ישנם כמה סימנים מדאיגים באוויר: אי-היציבות הפוליטי שעשוי להימשך בשנה הקרובה (עם או בלי בחירות חוזרות); העובדה שאין באמת ממשלה שנוטלת אחריות על האירוע הכלכלי (מעבר לספינים ולמופעים המטרידים של חלוקת הטבות לקבוצות אוכלוסייה נבחרות משיקולים פופוליסטיים); העובדה שתקציב הממשלה ל-2020 נפרץ לחלוטין בשל גידול אדיר של ההוצאות ונגרמה הרעה משמעותית ביחס חוב/תוצר של ישראל; ולבסוף - האפשרות שההתפתחויות הללו תגרומנה לא רק להחמרת מצבה הכלכלי של ישראל אלא גם להורדת דירוג האשראי הבינלאומי של ישראל. כל הסימנים הללו מעלים את "סיכון המדינה" של ישראל בעיני השווקים הבינלאומיים. זה רע מאד. זה עלול להוביל לתופעות של בריחת הון מישראל, ואז כמעט בן-לילה תשתנה האווירה הכלכלית הרגועה של השנים האחרונות ונחווה אירועים שכבר שכחנו מזמן: ירידת הרזרבות של ישראל, פיחות של השקל, העלאת ריבית, הגבלות אפשריות על מסחר במט"ח (והוצאת כספים מהארץ), העמקה של המיתון וגידול של שיעור האבטלה, וכו'. כי זאת יש להפנים: תהליכי שגשוג כלכלי הם כמו בריאות, והם מתפתחים לאט-לאט והם שבריריים; משברים כלכליים - לעומת זאת - הם כמו מחלה, והם מתפתחים בבת-אחת.
לכן, לאור האיתותים המדאיגים שאנו מקבלים מהמצב הפוליטי, ייתכן שלא מספיק להימנע מהשקעות בנכסים מסוכנים בישראל (מניות, אג"ח קונצרניות ונדל"ן רגישים למצב הכלכלי) - כדאי גם להקטין את סיכון המדינה בתיק ההשקעות שלכם ולהרחיק השקעות אל מחוץ לארץ. ישראל היא אמנם מדינה חזקה-כלכלית ובעלת היסטוריה כלכלית מוצלחת בעשורים האחרונים, אבל המשמעות של התנהלות הממשלה בשנתיים האחרונות יכולה להיות נזק כבד. וזה יכול לקרות מהר אם השווקים יחשבו שזו אכן המגמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה