אחרי עשור רצוף בראשות הממשלה, אין לנתניהו הישגים לאומיים שהוא יכול להצביע עליהם: הוא כד ריק. מנחם בגין חתם על הסכם שלום עם מצריים וניסה לשנות את פני המזרח התיכון ולסלק את אש"פ מלבנון. יצחק רבין הביא הסכמים עם הפלסטינים ועם ירדן. אהוד ברק הוציא את צה"ל מלבנון וניסה להגיע בקמפ דייויד לסיום הסכסוך עם הפלסטינים. אריאל שרון דיכא את האינתיפאדה השנייה במבצע "חומת מגן" ומצד שני פינה את גוש קטיף. אהוד אולמרט ניהל משא ומתן מרחיק לכת עם הפלסטינים והתקרב יותר מקודמיו להסכמה על סיום הסכסוך. ואז הגיע נתניהו. ושום דבר לא קרה מאז במישור המדיני. רק דיבורים. וכעומק התהום - גובה הדברת.
נתניהו הולך והופך לקריקטורה של עצמו. הכל דיבורים גבוהים, הכל הפחדה. "פרוטקטור אוף איזראל" הוא אמר שהוא רוצה להיזכר. זה לא שלא הייתה פריחה כלכלית מרשימה בתקופת שלטונו, אבל זה איננו הישג שלו כפי שהוא מנסה לשכנע אלא תוצאה של כלכלה ליברלית שהונהגה עוד לפני תקופתו. אבל הבעייה האמיתית היא בתחומי חוץ וביטחון, שכן שם - בניגוד לתחום הכלכלי - אין שוק פרטי שיכול לפעול בעצמו ולחפות על העדר ממשלה. אין "יד נעלמה" בביטחון ובמדיניות. וכאן היה ואקום, וישראל קפאה מדינית לעשור שלם. לא במילים, כמובן - בדיבורים חווינו שפע, שרובו מרוכז ב-'אנטי', בהאשמת אחרים, בסימון אויבים אמיתיים ומומצאים. סולידריות פשיסטית שמתבססת על אויב משותף - לא על חלום משותף; על הישרדות - לא על צמיחה. בהתאם, שמענו המון על השואה, על האנטישמיות שסביבנו, על האיום האיראני, על ערביי ישראל, על "השמאל", על התקשורת, על המשטרה, על הפרקליטות, על מערכת המשפט, על המפגינים "האנרכיסטים". כולם אויבים, כולם עוכרי ישראל, כולם אשמים במשהו נורא.
במו ידיו הוא הפך לקריקטורה של מנהיג. ראש הממשלה שתקופת כהונתו הייתה הארוכה בתולדות ישראל משאיר אחריו מורשת מדינית ריקה. התקווה הגדולה של הימין יצר סביבו ואקום מנהיגותי והקיף עצמו בדמויות בלתי-ראויות וחיסל את הימין המדיני רק כדי להבטיח את שליטתו המוחלטת במפלגתו. ה"פרוטקטור אוף איזראל" ביזבז את הזמן המדיני ומשאיר אחריו סכסוך ישראלי-פלסטיני מדמם שהוזנח למשך עשור. האסטרטג המדיני החמיץ את ההזדמנות ההיסטורית ליצירת הסדר איזורי שנוצרה בשל השינויים הגיאופוליטיים שחלו במזרח התיכון. "מנהיג העם היהודי" (בעיני עצמו) הביא לפילוג חסר-תקדים בין ישראל לבין קהילות יהודי התפוצות. היהודי החם ("השמאל שכחו מה זה להיות יהודי") תקע טריז בין האוכלוסייה החרדית לשאר הציבור רק כדי לשריין את כוחו הפוליטי. המסית והמשסה הגדול מציג את עצמו כנרדף, כאיש הכי מאויים בישראל. האורטור הגדול הקפיד במהלך רוב כהונתו שלא לדבר עם הציבור דרך אמצעי התקשורת והוא מדבר אל עמו באמצעות שידור מונולוגים שמוקלטים מראש בלשכתו. המנהיג שכבר אינו מסוגל לדבר אמת ושכל מה שיוצא מפיו הוא שקר - מאשים את האחרים ב"פייק ניוז". איך זה קרה לנו, שזה האיש העומד בראש המדינה?
זה אולי יקח עוד זמן, אבל ישראל תשרוד את שלטונו של נתניהו. זה יהיה כרוך בעוד נזק, עוד שנאה, עוד ניסיונות לחרחר מלחמה בין קבוצות אוכלוסייה. מעבר לנזק הברור של בזבוז זמן מדיני, של ניהול כושל של המשבר הכלכלי, של זריעת פירוד ושנאה בין חלקי העם - קיים הנזק הנפשי הנגרם לציבור גדול שקם בכל בוקר ונוכח שהסיוט נמשך, שנתניהו הצליח למצוא עוד טריק ושטיק כדי להאריך את סבלנו, שבקרב הזה אין שבויים ואין חוקי משחק, ושעד שזה לא ייגמר לא יתבהר האופק של חיינו היומיומיים. ייתכן גם שהנזק שנגרם למערכת הפוליטית ולתרבות הפוליטית בישראל לא יימחק בבוקר אחד, שתידרש תקופת החלמה פוליטית. הסיכוי להצליח לסיים את תקופת נתניהו תלוי רק בנחישותו של ציבור רחב, בהצלחתו לשלב ידיים ולהתמיד בהתנגדותו להמשך שלטונו של נתניהו. וזה יתמהמה עד שהמחאה תתרחב ותקיף שדרות נוספות בעם.
