למה הכוונה באמירה החגיגית "שלום תמורת שלום"? זוהי אמירה על דרך השלילה: זהו שלום סלקטיבי - ללא הפלסטינים, ללא פשרה טריטוריאלית, ללא הכרה בזכותו של האחר. חשוב ככל שיהיה, זהו שלום עם רחוקים - לא עם קרובים, לא עם אלו שבליבת הסכסוך. זהו אמנם הישג מדיני, אבל הוא אינו יכול להביא שלום איזורי כי הוא כלל אינו מכוון לכך.
לא לכך כיוונה מגילת העצמאות של מדינת ישראל הצעירה באומרה:
"אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו"
אז נכון, מצבים גיאופוליטיים שהשתנו במזרח התיכון מאפשרים לנו לראשונה לכרות בריתות חדשות המבוססות על אינטרסים הדדיים, בריתות שלא היו אפשריות בעבר. מה שאנחנו נוכחים שוב הוא שפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני איננו יותר תנאי מוקדם לבריתות מדיניות עם מדינות האיזור. אבל זה לא אומר שנוצרה הזדמנות לעקוף את הפלסטינים כי יש לנו ולכמה מדינות סוניות אויב חדש ומשותף בפתח. עכשיו הזמן להגיע להסכם עם הפלסטינים - לא כי הוכרענו צבאית או הותשנו מדינית, לא כי אין לנו ברירה, אלא להיפך: מתוך בחירה חופשית. מתוך הכרה בחשיבותו של השלום. מתוך הבנה שסיום הסכסוך מחייב את השתתפותם של אלו שאיתם יש לנו ויכוח מר על הארץ. מתוך נדיבות. מעמדה של גאווה של עם שהצליח להגשים את חלומו להקים לעצמו בית לאומי משגשג. מתוך הכרה בלתי-מותנית בזכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית ולכינון בית לאומי משלו בצד ישראל. מתוך שכנוע שאנחנו לא ניבנה מחולשתו של האחר ולא נפקיע את כל משאבי הארץ לעצמנו.
המצב הגיאופוליטי החדש איננו הזדמנות צינית לחנוק את החלום הפלסטיני על-ידי כיתורו בחזית סירוב מדינית חדשה - זוהי הזדמנות ללכד את עמי המזרח התיכון כדי לפתור ביחד, בהסכמה, את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. להתלכד כולנו עם הפנים לעתיד - לא לעבר, מתוך אמונה ששלום כולל יביא לאיזור כולו הזדמנות נדירה של שגשוג וקידמה. האתגר שבפנינו הוא עצום גם בלא שנמשיך להיאבק בינינו מאבק דמים על פיסות-ארץ, על נרטיבים ועל זכויות היסטוריות.
