אנחנו נמצאים במשבר משולש: רפואי, כלכלי, ופוליטי. זהו צירוף שיוצר סערה מושלמת: אמנם המשבר הכלכלי איננו בלתי-תלוי אלא הוא תוצאה של האירוע הרפואי (מגיפת הקורונה), אבל המשבר הפוליטי - ממשלה לא מתפקדת, איום תמידי של בחירות, ראש ממשלה העוסק רק במילוט ממשפטו הקרב - משתק את המערכות שהוקמו בדיוק כדי לנהל משברים כאלו, ובכך הוא כבר גורם וימשיך לגרום לכך שהנזק מהמשבר הרפואי-כלכלי יהיה גדול מהמתבקש.
המשבר הרפואי שנגרם בגלל מגיפת הקורונה איננו מקברי יחסית בישראל, אבל הוא רחב ומתמשך ומאיים על יכולתו של המערך הרפואי להכיל אותו, ומכאן הצורך בניהול ריכוזי. לרגע קצר הייתה לכולנו אשלייה שהאירוע חלף, אבל הוא עדיין איתנו, עד שיימצא חיסון המוני.
המשבר הכלכלי מורכב יותר, והוא חסר-תקדים: אין לכלכלנים ניסיון קודם שניתן להפיק ממנו לקחים כיצד להתנהג. לכן, אין לגביו 'מפת דרכים' שתאפשר לנו להעריך מה יהיה עומקו, כמה זמן הוא יימשך וכיצד ייראה המשק לכשניחלץ ממנו. ההערכות שאנחנו קוראים ושומעים עליהן הן (במקרה הטוב) ניחושים. ובכל זאת, אנו יכולים להעריך שהמשבר הכלכלי יהיה מורכב משני שלבים, שונים באופיים: השלב הראשון הוא זה הנוכחי, שבו פגיעה ישירה בצד ההיצע, המתמקדת רק בחלק מענפי המשק ובחלק מכוח העבודה - סוג של שיתוק זמני וחלקי שצפוי לחלוף לכשיימצא החיסון לקורונה - גורמת לירידת הפעילות הכלכלית (התוצר). מאמצי הממשלה 'להנשים' את המשק על-ידי מתן תמיכות כספיות מחוללים גירעון ממשלתי עצום, כזה שלא היה כאן כבר ארבעה עשורים, ושיביא לעלייה דרסטית של החוב הציבורי. אבל ישנו גם השלב השני, שלב של מיתון כלכלי, שצפוי להישאר איתנו גם לאחר שיימצא חיסון לקורונה: כשנצא מהמקלטים ניווכח שהמשק לא יחזור במהרה לתוואי שבו הוא היה לפני מגיפת הקורונה. אנחנו נתעורר לעולם חדש, של מיתון כלכלי מתמשך ורחב יותר (מבחינת הפריסה הענפית) שקשור לירידת הביקושים הפרטיים - 'שפל קיינסיאני'. זה אומר ששוק העבודה לא יחזור למצבו שלפני המשבר. ותהיה גם מציאות חדשה של חוב לאומי עצום שיהיה צורך למצוא דרך לצמצם אותו. זה לא הולך להיות קל, זה יקרה גם בשאר העולם, ואנו תלויים גם בתגובת שאר העולם למשבר: אם העולם יגיב למשבר בניסיונות לאומיים להגן על הכלכלות המקומיות מפני יבוא מתחרה (ראו קריאות ברוח זו בתקשורת) - המצב אפילו יחמיר.
מעל לכל הקשיים האובייקטיביים הללו מרחף המשבר הפוליטי, המשתק את ההנהגה הישראלית. מה שיכול היה כשלעצמו להוות אתגר ניהולי קשה לדרג מקצועי (חישבו על פעולה אפשרית של גוף כמו מטכ"ל אזרחי) - נעשה בלתי אפשרי כשהדרג הפוליטי נמצא תחת איום מתמיד של בחירות, ובמציאות של ממשלה קואליציונית לא-מתפקדת ושל כנסת משותקת. התוצאה היא שמשבר רפואי ומשבר כלכלי (החמור ביותר בתולדותיה של ישראל) אינם מטופלים. האימפוטנטיות השלטונית הזו אינה רק מזיקה כלכלית - היא מהווה איום על חייו של המשטר הדמוקרטי בישראל.
זהו מצב קשה. הוא עלול להחמיר, כי העניינים עלולים לצאת משליטה, ובמהירות. זהו אמנם תרחיש פסימי, אבל כדאי לסקטור הפרטי לקחת אותו בחשבון: סופות פוגעות קשה יותר במי שלא הכין אמצעי הגנה נגדן. ההנחה שלי היא שהמשבר הרפואי הוא הפחות-מאיים וצפוי לחלוף במהלך השנה הקרובה, ולכן הבעייה מתמקדת במשבר הפוליטי ובזה הכלכלי. והם אינם בלתי-תלויים: המשבר הכלכלי יהיה קשה יותר ככל שהמשבר הפוליטי לא יבוא על פתרונו הסביר במהרה.
לאחר שהתוצר בישראל ירד כנראה ב-2020 בסדר גודל של 10-15% (ואני מסופק אם כדאי לאמץ את התחזיות המרגיעות שפירסמו משרד האוצר ובנק ישראל, שנוקבות במספרים נמוכים יותר), המשק יתחיל כנראה להתאושש ב-2021 ואיתו גם התעסוקה. אבל למרות ההתאוששות המשק לא יחזור בשנה-שנתיים הקרובות לתעסוקה מלאה: השיקום יתארך. הממשלה תידרש להפעיל מדיניות מקרו-כלכלית אנטי-מחזורית ולהזרים ביקושים, כלומר להגדיל את הוצאותיה. חולשה פוליטית מתמשכת מקטינה את הסיכויים שגידול ההוצאות ימומן על-ידי קיצוצי שכר ותשלומי פנסיה ממשלתיים או על-ידי העלאת מיסים, פרוגרסיביים ככל שיהיו (כלומר, כאלו המוטלים בעיקר על השכבות המבוססות). לכן אנו צפויים לרפיסות של המדיניות המקרו-כלכלית: לשנתיים של גירעון ממשלתי עצום ועלייה מהירה של החוב הציבורי.
עד כאן זוהי הצגה בסיסית, כמעט-נייטרלית, של ההתפתחות הצפוייה - לא תרחיש פסימי. אבל תיתכנה תקלות שתחמרנה את המצב אף מעבר לכך: ייתכן שניהול פיסקלי כושל בשנה הקרובה ואולי גם סימנים מתמשכים של חוסר-יציבות פוליטית יגרמו להפחתת דירוג הסיכונים של המשק הישראלי. אם זה יקרה, כספים מוסדיים מחו"ל המושקעים בשוקי הכספים וההון בישראל יתחילו לזרום אל מחוץ לישראל (הם מנותבים רגולטורית וכמעט-אוטומטית בהתאם לדירוג הסיכון של מדינות), ואיתם כמובן גם כספים של משקיעים ישראלים. זרימת הון אל מחוץ לישראל יכולה להפעיל לחץ לפיחות השקל אחרי שנים של יציבות ברמה גבוהה. פיחות יחייב התאמת מחירים של המוצרים הסחירים ועלול לכן להתניע תהליך אינפלציוני. השלב הבא יהיה מן הסתם העלאת ריבית כדי למנוע מצב של ריבית ריאלית שלילית.
גם בנושאים הקרובים לבלוג זה צפויות כמה התפתחויות מדאיגות. מיתון כלכלי ישפיע לרעה על הביקוש לרכישת דירות, ועשוי לגרום להיפוך מגמה של מחירי הדירות. התפתחות זו תשפיע כנראה לרעה על הרכיב הספקולטיבי (רוכשי דירות להשקעה): מה טעם להשקיע בדירות אם מחיריהן אינם עולים ואולי אף יורדים? הבעייה תחלחל אז לענף הבנייה למגורים, שעלול לחוות ירידה של המכירות ולכן קשיים עסקיים. בתחום המשכנתאות תתרחב תופעת הפיגורים מצד משקי-בית שייקלעו למצוקה כלכלית, והבנקים יגבירו את מאמציהם לגבות את החוב על-ידי לחץ על משקי-בית שנקלעו לקשיים.
המסקנה היא שמה שנראה כרגע כבעייה כלכלית מאתגרת - גם ללא שיתממש תרחיש פסימי - עלול להתדרדר לתהליך של אובדן שליטה. האם ישנן מסקנות אופרטיביות שנגזרות מכך? מה שהוצג כאן הוא תרחיש פסימי - לא תחזית. זהו מכשיר חשוב לניהול סיכונים, סוג של סימולציה. אין בדברים כדי לומר משהו לגבי העתיד אלא דווקא לגבי ההווה: איננו יודעים מה ילד יום, ועלינו להכין את עצמנו כבר היום להתפתחותו האפשרית של תרחיש מסוכן. אנחנו חופשיים כמובן להעריך שהמשבר יהיה קצר ונזקו מצומצם - אולי אפילו נצדק. אבל מה אם לא?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה