משבר הקורונה: הנזק הכלכלי

 

לפי נתוני אנליסטים שונים, הגל החמישי של COVID-19 בישראל עבר כבר את נקודת השיא שלו ומתקרב לסיומו. הגל - לא המגפה: האירוע של מגפת הקורונה טרם הסתיים כנראה, ואנחנו נכנסים לשנה השלישית שלו. מה שהולך ומתחוור הוא הנזק הכלכלי שספג המשק בשנתיים אלו. להלן מספר נקודות על מהות הנזק.

נזק כלכלי ראשון: אובדן תוצר

מגפת הקורונה גרמה להאטה של הפעילות הכלכלית במשק - ירידת התוצר. את ההמחשה הטובה ביותר לאופייה של הפגיעה בתוצר מצאתי בגרף שנכלל במחקר שפירסמו שני כלכלנים של בנק ישראל (ראו הודעה לעיתונות של בנק ישראל, כאן). בעבודת מחקר משותפת של טים גינקר וד"ר טניה סוחוי הם פיתחו מודל חדש המכוון לתת תמונה חדה יותר של מצב הפעילות המשקית בזמן אמת. היתרון של המודל הוא ביכולתו לספק רזולוציה חודשית (נתוני התוצר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מתפרסמים רק בתדירות רבע-שנתית) ובפיגור קצר מזה המקובל לגבי נתוני החשבונאות הלאומית. אנו נשתמש בגרף שפירסמו השניים למטרה מוגבלת: כדי להמחיש את אופי והיקף הנזק הכלכלי שנוצר בשנתיים האחרונות. 

הגרף מציג את התוואי בו התפתח התוצר בפועל בשנים 2020-2021 בהשוואה לתוואי תיאורטי (המוצג בגרף בקו מקווקוו) שמציג מה שצפוי היה לקרות אילו התוצר היה ממשיך להתפתח לפי המגמה ששררה לפני משבר הקורונה. זהו תרגיל מחשבתי שמקובל על כלכלנים בבואם להציג נזק כלכלי (הפסד תוצר) שנוצר בתקופות של מיתון כלכלי: השוואה של תוצר בפועל (מה שהיה) לתוצר פוטנציאלי (מה שהיה קורה אילולא). אנו למדים מהגרף שבגל הראשון של המגפה הייתה הפגיעה הכלכלית עמוקה: המשק פעל באפריל 2020 ברמה של כ-84% מהתוצר הפוטנציאלי. לאחר מכן ובמהלך הגלים הבאים המשק למד להתמודד עם אילוצי הקורונה והצליח לתפקד ברמה של כ- 95% מהתוצר הפוטנציאלי. שתי נקודות מובלטות בגרף: האחת - למרות ההתאוששות הכלכלית הניכרת שהייתה בשנת 2021 בישראל ובעולם, המשק לא חזר עדיין למלוא הפעילות הפוטנציאלית שלו; השנייה - השטח ה"כלוא" בין שני הקווים מבטא את הנזק המצטבר שנוצר בשנתיים האחרונות. ממבט שטחי בגרף נראה שהפסד התוצר המצטבר (במונחי תוצר שנתי) הוא בתחום 10-15%, ושרובו התרחש בשנת 2020. זהו נזק אמיתי: גם חזרה לפעילות משקית מלאה לא תחפה עליו.

נזק כלכלי שני: הפגיעה האסימטרית

מעבר לעצם הפגיעה, בולט שמגפת הקורונה ואמצעי המדיניות שבהם נקטו ממשלות בתגובה גרמו לפגיעה לא-סימטרית במשק. ענפי-משק מסוימים סבלו מירידה חדה בפעילותם הכלכלית, בעוד ענפים אחרים נפגעו פחות (או כלל לא). הענפים שהפגיעה בהם בולטת הם התיירות, האירוח, המסעדנות, האמנות והבידור. עם זאת, המיפוי של הפגיעה הכלכלית איננו ניתן למיצוי על-ידי השיוך הענפי גרידא: קיימים איים של פגיעה.

הפגיעה הכלכלית במשקי הבית גם היא איננה סימטרית. משקי הבית שמקור פרנסתם נפגע סבלו מאובדן הכנסות ובחלקם נאלצו להתקיים על-ידי מיצוי עתודות פיננסיות או אף נטילת אשראי. לעומתם, ישנם משקי בית שהכנסותיהם לא נפגעו כלל (חשבו לדוגמא על עובדי הסקטור הציבורי, על פנסיונרים). 

שתי בעיות צריכות להטריד אותנו סביב הפגיעה (הכלכלית) הדיפרנציאלית של הקורונה: האחת - תהליך ההתחסלות של חלק מהמגזר הפרטי איננו תהליך שמתיישב עם העיקרון של טובת המשק בטווח הארוך ("הרס יצירתי") לפיו עסקים לא יעילים קורסים ומשחררים בכך גורמי ייצור לטובת עסקים חדשים; הפגיעה שנוצרה על-ידי אירוע הקורונה היא שרירותית, חד-פעמית, לא קשורה ליעילות כלכלית ולכן אין בה שום 'בשורה' קפיטליסטית שתצדיק אותה (או לפחות תרכך אותה). הבעיה השנייה - הפגיעה האסימטרית במשקי הבית מעלה שאלה חברתית, לגבי סולידריות ולגבי הצורך בערבות הדדית כדי למנוע (או לשכך) פגיעה נקודתית אקראית. הצעדים בהם נקטה הממשלה במהלך השנתיים האחרונות כדי לפצות משקי בית שנפגעו מהקורונה היו חלקיים בלבד.

נזק כלכלי שלישי: בעיות בתפקוד שרשרת האספקה

בעשורים האחרונים חווה העולם תהליך מתמשך של גלובליזציה. הגלובליזציה איננה רק המשך טבעי של התרחבות הסחר הבינלאומי, זו שאפשרה את הגדלת היעילות הכלכלית והרווחה במחצית השנייה של המאה ה-20: היא השלב המהותי הבא, יצירת מגרש משחקים גלובלי המאפשר קפיצת-מדרגה כלל-עולמית. ביטויה הוא העברה של קווי ייצור ממשקים שבהם שכר העבודה יקר למשקים שבהם שכר העבודה זול. תעשיות שלמות עברו ממדינות מפותחות למדינות לא-מפותחות, כשפירות המהלך הם עלייה מהירה ברמת החיים של כלל המשקים - הן המשקים המפותחים שתושביהם נהנו מעליית רמת החיים עקב הוזלת יוקר המחייה והן המשקים הלא-מפותחים שזכו לתהליך מואץ של תיעוש וצמיחה כלכלית. זהו החזון הקפיטליסטי של מסחר בינלאומי, ניצול יתרונות יחסיים של משקים לאומיים לטובת כלל האנושות. משחק של Win-Win. היכולת ליהנות מתהליך מואץ של גלובליזציה מותנית בהתייעלות והוזלה של ההובלה הבינלאומית ובשיתוף פעולה כלכלי בין מדינות. שני התנאים הללו אמנם התקיימו. כולנו נהנים מפירות הגלובליזציה בזכות העלייה של רמת החיים שהיא איפשרה. חלקנו נפגעים (תעסוקתית) מהגלובליזציה בגלל סגירת קווי ייצור מקומיים שהפכו ללא יעילים בגלל התחרות הבינלאומית.

מגפת הקורונה פגעה ישירות במודל הגלובליזציה. היא יצרה זעזוע סייסמי עולמי (הגרף של בנק ישראל שהובא לעיל מאפיין את הזעזוע בכל העולם). התגובה לנפילת הביקושים הייתה עצירה זמנית של ההובלה הבינלאומית (בעיקר זו הימית). כשהביקוש והייצור העולמי התאוששו וניסו לשוב לרמתם לפני המגיפה - הסתבר שהסינכרוניזציה נפגעה: נוצרו פקקים, עודפי ביקוש, מחסורים נקודתיים ותנודות מחירים חזקות של ההובלה הימית.

כולנו חווים את צווארי הבקבוק הללו כשאנו נתקלים בעיכובים ביבוא סחורות. כולנו חווים את העלאות המחירים שיוצרים צווארי הבקבוק, ואת החשש שמא לא מדובר רק בתופעות נקודתיות וזמניות של עליית מחירים אלא באפשרות להתעוררותה של מפלצת האינפלציה. אבל למרות שהמרחב התקשורתי שוקק פרשנויות ותחזיות פסימיות - איננו יודעים עדיין לפענח את התהליכים המתרחשים מול עינינו.

מה הלאה?

זוהי השאלה העיקרית המטרידה את כולנו. האם נחזור בקרוב למסלול חיינו הקודמים וסיוט הקורונה יצטרף לאלבום הזיכרונות שלנו, או שהעתיד לא יהיה דומה לעבר?

רפואית, נראה שמגפת הקורונה טרם הסתיימה. ייתכן שצפויים גלי הדבקה נוספים; ייתכן שצפויות מוטציות נוספות, מסוכנות, של הנגיף; ייתכן שהסכנה איננה מקומית אלא שוכנת מעבר לגבול: לדוגמא - שתתרחש התפרצות דרמטית של קורונה בסין (בגלל מדיניות "אפס קוביד" שהונהגה בה בשנתיים האחרונות, סין היא אסון פוטנציאלי). איננו יודעים.

כלכלית, ייתכן שהזעזועים הכלכליים שנוצרו בעולם בשנתיים האחרונות יגרמו להשפעות שליליות מתמשכות שיקרינו על העתיד. ייתכן שהמדיניות המוניטרית ההגנתית שבה נקטו ממשלות, שהציפה את השווקים בנזילות וגרמה להתנפחותן של בועות נכסים ולצבירת חובות-ענק - תגרום להתערערות של המערכת הפיננסית, לקריסות של מחירי נכסים ואולי אפילו לקריסתן של מדינות. ייתכן שעליית המחירים הכללית שאירעה ב-2021, שנתפסת עדיין כמונעת על-ידי לחצים זמניים ונקודתיים מצד ההוצאות (עליית מחירי ההובלה הימית, צווארי בקבוק לאורך שרשראות האספקה, עליית מחירי האנרגיה) - תהפוך לתופעה כללית של התחדשות האינפלציה.

העתיד איננו ברור. אפשר לדון בו, אם כי כדאי להימנע מאשליה: אין בכוחם של דיונים לפזר את הערפל האופף אותנו. מה שכן ניתן לעשות הוא לחשוב על איומים אפשריים ועל מדיניות ממשלתית שתתמודד עם איומים אלו. על כך - ברשימה הבאה.