התייקרויות ודיווח התקשורת: מה רוצים מבנק ישראל?

 

הפרסום האחרון (15.8) של מדד המחירים לצרכן ומדד מחירי הדירות גרם להחרפת הטונים בדיווחי התקשורת. אז נכון שקצב האינפלציה וקצב התייקרות מחירי הדירות הואצו ב-12 החודשים האחרונים: קצב האינפלציה המצטבר הגיע בחודש יולי ל5.2%, וקצב העלייה המצטבר של מחירי הדירות הגיע בחודשים מאי-יוני ל-17.8%. אבל הטונים הם מעט היסטריים בהתחשב בתמונת המצב: המצב פחות מטריד משהוא משתקף בדיווחי התקשורת.

ראשית, חשוב להבין שמדובר במדידה לאחור - לא בתחזיות או ציפיות לעתיד: שיעור האינפלציה בישראל איננו 5.2% - זוהי רק העלייה המצטברת ב-12 החודשים האחרונים. מה, לעומת זאת, יקרה ב-12 החודשים הקרובים? איננו יודעים, אבל העלייה המצטברת (העבר) איננה כלי מתאים לחיזוי העתיד. בנק ישראל - בניגוד לתקשורת - מסתכל קדימה: הוא איננו מחלק ציונים אלא מנסה להעריך מה תהיה האינפלציה בתקופה הבאה.  הוא פועל כדי ששיעור האינפלציה בתקופה הקרובה לא יחרוג מהיעד שקבעה הממשלה (1-3%).

משתנה שיכול לסייע לבנק ישראל לנווט את המדיניות המוניטרית הוא ציפיות הציבור לאינפלציה: הציבור הרי פועל כנגזר מהציפיות שלו לגבי האינפלציה. מנתוני בנק ישראל עולה שהציפיות בשוק ההון לגבי האינפלציה ב-12 החודשים הקרובים נמוכות יותר כיום (21.8) משיעור האינפלציה המצטבר ב-12 החודשים האחרונים - 3.1% לעומת 5.2%, בהתאמה. כלומר: הציבור חושב ששיעור האינפלציה הצפוי נמוך מזה שהיה. ייתכן שציפיות אלו כבר מגלמות בתוכן את העלאת הריבית שעליה הכריז בנק ישראל אתמול. זה אומר שהשימוע שנעשה לנגיד בנק ישראל בתקשורת הוא מחזה-סרק: הציפיות לגבי קצב האינפלציה אינן רחוקות מהיעד, ואין סיבה לספר על העלאת הריבית כאילו חל אירוע דרמטי או אפילו מפתיע.

גם ההתלהמות סביב התייקרות מחירי הדירות אינה רלוונטית. נכון אמנם שב-12 החודשים האחרונים חלה עלייה ניכרת של מחירי הדירות, אבל האינדיקטורים האחרונים לגבי היקפי העסקאות בשוק הדירות מצביעים על האטה שתיתרגם כנראה בקרוב גם למחירי הדירות. לכן זהו זמן לחשוב, לקבל החלטות עסקיות. העיסוק בעליית המחירים בשנה האחרונה הוא, שוב, בכי על חלב שנשפך. אין שום דבר שהממשלה או בנק ישראל יכולים לעשות כדי לשנות את עליית המחירים שהייתה. זה לא לגמרי ברור כשעוקבים אחר דיווחי התקשורת.

ובכלל, השימוש המרובה בתקשורת במילים כמו "זינוק" או "קריסה" לגבי כל עלייה או ירידה קלה של הקצב הוא בעייתי: הסגנון מתחיל להיות דומה למה שהיה נהוג פעם בעיתוני הספורט. אני מציע, ברוח העצה שנתן דובר צה"ל בזמן מלחמת המפרץ, לשתות מים: גם כי המצב הכלכלי איננו דרמטי כפי שניתן היה אולי להסיק מבחירת המילים ומניסוח הכותרות, גם כי האינדיקציות מצביעות על האטה של עליית המחירים, וגם כי התרגשות-יתר איננה מסייעת לדיון החשוב המתקיים והיא עלולה להוביל לנקיטה בצעדים נמהרים ומזיקים.

ונקודה אחרונה: כשעוקבים אחר הדיווחים בתקשורת יכול להתקבל רושם כאילו מטרת המדיניות המוניטרית היא לייצב את מחירי הדירות או להקל על לווי המשכנתאות. זה מוזר: העובדה שמדיניות מוניטרית מרחיבה הביאה לבועה בשוק הדיור בשנים האחרונות, ושהעלאת הריבית המוניטרית תייקר את המשכנתאות המתבססות על ריבית ה-"פריים" איננה צריכה לעניין את בנק ישראל. זה היה תפקידה של הממשלה למנוע את קזינו הדירות שהתפתח בשנים אלו, והיא כשלה בו. והלווים שבחרו להמר על שיעור הריבית ונטלו הלוואות בריבית משתנה מבוססת-פריים צריכים להתמודד עם שינויי ריבית - זו איננה בעיה של בנק ישראל.