חיתוך מצב
מיהו המשק הישראלי שנגרר כעת בעל-כרחו לתהום כלכלית בידי
הקואליציה של "ימין-על-מלא" על רקע המהלך של "רפורמה משפטית"?
זה איננו המשק הישראלי שקיים בזיכרון של המבוגרים שבינינו, המשק התת-מפותח שהתבסס
על ענפי-ייצור מסורתיים וחתר בעקשנות לצמיחה שתבטיח את הישרדותו תוך שהוא נשען על תמיכות
ומילוות למימון קיומו. זהו משק שונה: מפותח, מודרני מבחינת מקורות מחייתו, נשען על
שוק ההון ותלוי במידה רבה בטיב קשריו עם שותפי הסחר שלו.
כולנו למדנו בצעירותנו את סיפור
"הנס הכלכלי של ישראל". הכוונה היא להצלחה הכבירה של המשק הישראלי בשניים-וחצי
העשורים הראשונים שלו, זו שאיפשרה את קליטת העלייה ההמונית ובניית חברה משגשגת.
אבל היה גם נס נוסף, שראוי לכנותו "הנס הכלכלי השני של ישראל". הוא
התרחש בתקופה שהחלה עם השקת התוכנית לייצוב המשק (1985) ונמשכה עד לסוף
2022 – כמעט ארבעה עשורים. הנס השני לא אירע בהמשך ישיר לזה הראשון, אלא רק לאחר
משבר כלכלי עמוק שפקד את המשק הישראלי לאחר מלחמת יום הכיפורים (1973) ונמשך למעלה
מעשור. במהלך משבר זה שקע המשק הישראלי למיתון כלכלי (1975/6), למשבר פיננסי שמוטט
את המערכת הבנקאית (1983), למצוקת מימון מאזן התשלומים שגרמה לצמיחה מהירה של החוב
הלאומי, ולאינפלציה דוהרת (445% ב-1984) שמוטטה את המטבע המקומי (המטבע המקומי
הוחלף פעמיים – ב-1980 ושוב ב-1986). העובדה שאנו חיים כיום במשק מודרני, עם מטבע
יציב וחופשי, עם שיעורי מס נמוכים, שהחוב הפנימי התכווץ לממדים נמוכים, שמאזן
התשלומים של ישראל חיובי, ושההכנסה לנפש בישראל קרובה לממוצע מדינות ה-OECD – היא תוצאה של הפעלת אותה
תוכנית לייצוב המשק. היא עדות לכך שחווינו את הנס הכלכלי השני של ישראל. זה ממש לא
היה בקלפים, למי שזוכר את הימים.
למי שמחפש המחשה מספרית, נספר כך:
בשנת 1984 הספיק היצוא הישראלי כדי לממן רק כ-70% מהיבוא, כשהיצוא נשען בעיקר על סחורות
- ענפי התעשייה והחקלאות, שזכו למערכת בירוקרטית מסורבלת של תמיכה וסבסוד; את עודף
היבוא מימן המשק הישראלי על-ידי העברות חד-צדדיות ותמיכות מחו"ל ועל-ידי נטילת
הלוואות ארוכות-טווח. בשנת 2022, לעומת זאת, היצוא היווה 110% מהיבוא, ורוב היצוא התרכז
בענפי השירותים. עם כל הכבוד לנוסטלגיים שבינינו שמתרפקים על המורשת החקלאית,
התמורה מהיצוא החקלאי ב-2022 הספיקה כדי לממן רק 0.7% מהיבוא: ישראל איננה מתפרנסת
כיום מיצוא הדרים, פרחים, פירות או כותנה. מאזן התשלומים של ישראל משקף מהפכה: אם
ב-1984 נותר לישראל גירעון של כ-2 מיליארד דולר בחשבון השוטף גם לאחר ההעברות
ותמיכות והמיסוי הכבד על היבוא – ב-2022 היה לישראל עודף של כ-26 מיליארד דולר.
זרימת ההון הזר לישראל (בעיקר השקעה ישירה בענפי הטכנולוגיה) מהווה בשנים האחרונות
קטר לצמיחה, והיא מלווה בפיתוח מהיר של מרכזי מחקר ופיתוח בינלאומיים בישראל.
נקודות התורפה של כלכלת ישראל
הנס הכלכלי השני של ישראל יצר למשק נקודות תורפה חדשות: זה
איננו עוד משק מהסוג הישן, של ייצור לצרכים עצמיים וענפי תעשייה מסורתיים – זהו משק
פתוח, חדשני, מבוסס במידה הולכת וגוברת על שיתופי-פעולה בינלאומיים, התלוי במידה
רבה בפעילותם התקינה של שוקי ההון ולכן ביציבותו הכלכלית ובמדיניות מקרו-כלכלית
אחראית. מעבר לכך, לא מדובר בענפי-משק נטועים-גיאוגרפית (חישבו על מחצבים, דייג,
חקלאות, תעשייה כבדה וכו') אלא בענפים מבוססי-ידע שהם ניידים מטבעם ורגישים לסביבה
תומכת. זה אומר שהמשק הישראלי רגיש מבעבר להתנהלות מקרו-כלכלית אחראית, למידת
התפתחותם ופתיחותם של שוקי ההון, ובמיוחד – לקיום התשתית החוקית המבטיחה את זכויות
הקניין הרוחני של המשקיעים. ועל כל אלו מאיימת כעת היוזמה הפוליטית החדשה שהשיקה
בחודש ינואר "רפורמה משפטית" שמטרתה לחזק את כוחה של הממשלה על-חשבון
הרשות השופטת, תוך הצגת שלל צעדי-חקיקה הננקטים סימולטנית, באופן דורסני.
תרחיש
עוד לפני שהמהלך של "רפורמה משפטית" בישראל יצא לדרך
(בתחילת ינואר 2023), המציאות הכלכלית כבר החלה להשתנות. זה קרה עוד במחצית השנייה
של 2022, כשעל רקע התעוררות תהליכים אינפלציוניים עולמיים החלו הבנקים המרכזיים במדינות
המערב בסדרת צעדים להעלאת הריבית המוניטרית. למרות שהבנקים המרכזיים הודיעו חודשים
מראש על כוונתם להעלות את הריבית, ולמרות שעשו זאת בצעדים מדודים – עליית הריבית
השפיעה על הפעילות הכלכלית, והיא עתידה להמשיך ולהשפיע גם ב-2023. בהקשר זה יש
לראות את העובדה שמחירי הדירות החלו לרדת ברוב המדינות, את המיתון שהחל בפעילות ענף
ההיי-טק בכל המדינות, ואפילו את ההתמוטטות הדרמטית של כמה בנקים בחודשיים האחרונים.
כל זה בטל-בשישים לעומת ההשפעה הצפויה
של המהלך של רפורמה משפטית בישראל על המשק הישראלי. מבלי להתיימר להציג תרחיש
כמותי מהסוג שפירסם באחרונה משרד האוצר, המגמה ברורה ככל שהממשלה והכנסת תצלחנה
לממש את הכוונה לפגוע בסמכות הרשות השופטת: פגיעה בהשקעות זרות בישראל, בריחת הון,
"היפוך שרוול" בחברות הבינלאומיות שמשמעותו בעיקר פגיעה בתשלומי המיסים
של חברות אלו לרשויות המס בישראל, הגירת בעלי מקצוע ("בריחת מוחות"),
צמצום שיתופי הפעולה הבינלאומיים של מוסדות המחקר של ישראל, ועוד. ראוי גם לזכור
שחלק חשוב מהיצוא הישראלי קשור לתעשיית הנשק, ויצוא זה רגיש למעמדה הבינלאומי של ישראל
בקרב העמים, כך שהפגיעה תגיע מן-הסתם גם ליצוא התעשייתי.
ואסור כמובן לשכוח את שאלת היציבות
המקרו-כלכלית. התחזקותו ההיסטורית של המטבע הישראלי והפיכתו למטבע הניתן להמרה בשוקי
הכספים בעולם נשענו על הצלחה ארוכת-טווח של המדיניות הכלכלית ובעקבותיה על התעוררות
הביקוש להשקעה בישראל. מצד שני, יציבותו הבינלאומית של השקל איפשרה את כיבוש
האינפלציה בישראל ואת המציאות היומיומית שבה משקי בית מנהלים את נכסיהם
והתחייבויותיהם במטבע ישראלי. בעלי זיכרון יכולים להעיד על זמנים אחרים: על תקופה
של אי-יציבות, של אינפלציה, של פיקוח הדוק על השימוש במטבע-חוץ וקיצובו, ועל מציאות
של נטישת המטבע הישראלי בכל התקשרות פיננסית (שימוש בהצמדה למדד, שימוש בדולרים
בחוזים להשכרת דירות, וכו'). העובדה שמאזן התשלומים הישראלי מבוסס כיום במידה רבה
על שירותים ותנועות-הון (ולא על יצוא מחצבים או תעשיות כבדות) משמעותה שהמציאות הנוכחית
אינה קשיחה: היא עלולה להשתנות, ובמהירות. המחשבה שבדיון הציבורי המתקיים בחודשים
האחרונים בישראל לגבי הרפורמה המשפטית הסיכון הכלכלי איננו מהווה שיקול חשוב - הוא
אפילו מוכחש ומיוחס למתנגדי הרפורמה המשפטית כטענת-סרק שמניעיה פוליטיים – היא מטרידה.
וכל זאת עוד לפני שהתיישבנו להעריך את המשמעות האפשרית של תרחיש קיצון, כזה שיסיג
את המשק הישראלי עשורים לאחור ויחזיר לחיינו את התהליך האינפלציוני. מספיק שהביקוש
למט"ח יגרום לפיחות משמעותי של השקל (חישבו לדוגמא על פיחות השקל שיביא את
שער הדולר ל-5 ₪ - לא אירוע בלתי סביר) כדי שנעבור באחת לסביבה שונה לגמרי של
אינפלציה וריבית מזו שחווינו בשנים האחרונות.
חלק מהנזק כבר נעשה
הימים ימי הידברות. עדיין ייתכן שהצדדים לעימות הפוליטי יפנימו
שניצחון לאחד מהצדדים הוא בהכרח כישלון לכלל מדינת ישראל, ונזכה להסכמה על מהלך
אחר. זה נראה אירוע חיובי, של צפירת ארגעה, אבל אני חושש שגם אז חלק מהנזק הכלכלי כבר
נגרם. אולי זה בגלל שנקרעו מסכות בינינו, והאידיליה הקודמת של סטטוס-קוו והיותנו אנשים-אחים
כבר נפגעה. אולי זה בגלל שהסיסמוגרף של המשקיעים הזרים איננו יכול להתעלם מהסימנים
שכבר התקבלו, לפיהם מדינת ישראל היא איזור מועד לאי-יציבות פוליטית. אולי זה כי חלק
מההון כבר ברח מישראל או שלא יגיע יותר בהיקף שיכולנו לצפות לו לפני שהתחלנו מרצוננו
במופע האימים המשטרי. ייתכן גם שהעובדה שהשקל נשאר יחסית-יציב ברביע הראשון של
2023 אינה מצביעה על יציבות אלא נגרמה על-ידי התערבות מלאכותית של בנק ישראל שמכר
יתרות מט"ח בניסיון למנוע התמוטטות היסטרית של השקל בשווקים. בכל מקרה, אנחנו
צריכים להיות מודעים לכך שייתכן שהתוואי של כלכלת ישראל נפגע ברביע האחרון ולכן נקלוט
אינדיקטורים שליליים לגבי המשק הישראלי בהמשך למרות ההידברות. את זאת אולי לא נוכל
כבר למנוע, אבל לפחות נוכל למנוע את האסון שמצפה לנו אם נתעקש למצות את מלחמת
האזרחים, לכלות זעמנו זה-בזה.
ועוד לא דיברנו אף מילה על ביטחון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה