זהו מהלך דרמטי: העולם שסביבנו אמנם לא
השתנה, אבל צרכי המלחמה מכתיבים שינויים מרחיקי לכת במדיניות הכלכלית הנדרשת. שינויים
אלו דורשים מההנהגה אומץ פוליטי וגיבוש הסכמה פוליטית רחבה, שכן חלקם יכללו
"גזירות כלכליות" שיוטלו על הסקטור הפרטי בשל הצורך לממן את הוצאות
המלחמה העצומות. מנהיגות נרפית, כזו שתנסה להתחמק מקבלת החלטות חשובות או מיישומן
ותסתפק בזריית סיסמאות נבובות והפעלת צעדים חלקיים עלולה לגרום למיתון מתמשך במשק
הישראלי ולפגיעה במעמדו בשוקי ההון הבינלאומיים. לכן, היערכות פוליטית שונה היא
תנאי הכרחי לגיבוש תוכנית כלכלית ולהצלחה במסע לשיקום המשק.
נקודת המוצא: מצבו של המשק הישראלי ערב המלחמה
בסוף 2022 נמצא המשק הישראלי במצב טוב
בהשוואה בינלאומית. כלכלת ישראל נחלצה בהצלחה מעוררת קנאה מהמשבר הכלכלי העולמי
שנגרם על-ידי מגפת הקורונה בשנים 2020-2021 ורשמה בשנת 2022 גידול מהיר של התמ"ג
(6.5%), ירידה של שיעור האבטלה (4.3% לעומת כ-14% בשיא תקופת הקורונה) וצמיחה
מהירה של יצוא ענפי ההיי-טק. ההשקעות הזרות במשק יצרו שיטפון של מטבע זר וגרמו
לייסוף השקל: בשיאו (סוף 2021) הגיע השקל לשער של 3.10 לדולר. בתחילת 2023 הוא נסוג
לכ-3.40 ₪ לדולר.
חלק מהישגים אלו הועמו ב-2023. היו אמנם
גורמים חיצוניים למשק שהשפיעו עליו שלילית, כמו האצת האינפלציה העולמית ועליית
שיעורי הריבית בשוקי ההון הבינלאומיים, אבל גורם מכריע למיפנה השלילי היה החלטת
הממשלה החדשה בתחילת ינואר להפעיל רפורמה חקיקתית, והסכם להעביר נתחים נכבדים
מתקציב המדינה לסעיפים שכונו "כספים קואליציוניים" לטובת בעלי הברית
הפוליטיים. תהליכי החקיקה שהחלו בכנסת גרמו כמעט מייד למחאה ציבורית המונית,
להחלטה של חברות ההיי-טק הבינלאומיות להעביר את פעילותן אל מחוץ לישראל ושל
המשקיעים הזרים לעצור את זרם ההשקעות בישראל, ולחברות הדירוג הבינלאומיות להתריע
על כוונתן לשקול הורדה של דירוג האשראי של ישראל. כל זה הביא לתהליך מתמשך של
פיחות השקל מול המטבעות הזרים: ערב המלחמה הגיע שער החליפין היציג של הדולר ל-3.86
₪ לדולר. צל הוטל על עתידו הכלכלי של המשק.
ערב המלחמה, ההערכות של מחלקת המחקר של
בנק ישראל היו שכלכלת ישראל תצמח בשנת 2023 בשיעור 3% (ובשיעור דומה גם ב-2024),
ששיעור האינפלציה יהיה 3.5% ושיעור האבטלה יגיע ל-4.1%. האטת הפעילות הכלכלית (לעומת
הערכה שהוצגה בתחזית הקודמת) הייתה אמורה לפגוע בהכנסות הממשלה ממיסים ולפיכך
לגרום לגירעון של 1.3% במונחי תמ"ג ב-2023 ול-1.5% ב-2024 (ב-2022 רשמה
הממשלה עודף קל לאור הצמיחה המהירה של המשק). כתוצאה, יחס חוב/תוצר של ישראל היה
אמור לעמוד בסוף 2023 על 60% (59% בשנת 2024). כך, למרות כמה שינויים לרעה, הציפיות
לגבי מצב המשק היו חיוביות.
ואז פרצה המלחמה וטרפה את הקלפים.
ההשלכות הכלכליות של המלחמה והאתגר בפני הממשלה
המלחמה פרצה ברביע האחרון של 2023, ולכן השפעתה הכלכלית
על נתוני 2023 תהיה חלקית – "השפעת קצה". הביטוי המלא של המלחמה על המשק
יחול ב-2024 ואילך. מוקדם בעת הזו להעריך את עלויות
המלחמה, שכן הלחימה עדיין בעיצומה ואין לדעת כמה זמן היא תארך ואם היא תתרחב
לזירות נוספות. עם
זאת, ברור שמצב המשק הישראלי בשנים הקרובות לא יהיה דומה לתחזיות שפורסמו לפני
המלחמה, ושהתקציב שהוכן לשנת 2024 אינו רלוונטי עוד.
כללית, ניתן לחלק
את עלויות המלחמה לעלויות לחימה ישירות (תחמושת, הצטיידות וחידוש מלאים,
דלק, מזון, תשלום עבור ימי מילואים, וכדומה. לצרכי חישוב השפעות כלכליות ניתן
לנכות את הגידול החד-פעמי בהיקף הסיוע הביטחוני האמריקני), עלויות ביטחוניות
עקיפות (אפשרות שיהיה צורך בהצטיידות שונה לאור לקחי המלחמה, הגדלת הסד"כ
של צה"ל לשנים הקרובות, הארכה אפשרית של שירות החובה כדי להקטין את הלחץ על
המשק האזרחי כתוצאה מגיוס מילואים מוגבר, וכדומה), ועלויות אזרחיות (הוצאות
לשיקום יישובים ותשתיות, מתן פיצויים למשפחות שפונו מבתיהן, מתן פיצויים לעסקים הפרטיים
ולמשקי בית שנפגעו כלכלית, וכדומה). מעבר לעלויות, למלחמה תהיינה השלכות כלכליות עקיפות
בלתי-נמנעות: ירידה של ההשקעות במשק, והאטה של הפעילות הכלכלית על רקע גיוס
המילואים הנרחב.
אינני מתיימר לספק הערכות כמותיות לגבי עלויות
המלחמה שכן אין בידי כלים להערכה כמותית מפורטת - אלו מצויים בידי כלכלני משרד
האוצר ובנק ישראל. ראוי רק להפנים שמדובר במהלומה כלכלית משמעותית למשק – לא באירוע שהשפעתו תצטמצם לקפיצה של הוצאה הממשלתית או לגידול חד-פעמי של החוב. חלק מההוצאות
יהיה אמנם חד-פעמי (בעיקר הוצאות ישירות), אבל חלק אחר יתפרס על פני שנים (הגדלת
הסד"כ ושינוי בהצטיידות צה"ל, שיקום יישובים, אובדן תוצר). וכמו בכל
מערכת כלכלית אורגנית – לאירועים חיצוניים יש השפעה על ההתנהגות הכלכלית של כל הפרטים
המעורבים ולכן יש לצפות להשפעות נגזרות שיש בהן כדי לשנות את תוואי ההתפתחות
הכלכלית. כך, לדוגמה, ירידת התוצר תגרום לפגיעה בהכנסות הסקטור הפרטי ותשפיע לרעה
על הצריכה הפרטית. וכך, צפוי שההשפעות של המלחמה על ענפי המשק השונים תהיה
דיפרנציאלית: יהיו ענפים שייפגעו יותר מאחרים.
כדי להחזיר את המשק לתוואי שבו צעד לפני המלחמה, הממשלה
תידרש לשנות סדרי עדיפויות בתקציב לשנת 2024. האתגר יהיה עצום: לממן את הגידול הדרמטי
בהוצאות הביטחוניות, וזאת כשבמקביל הפגיעה בפעילות הכלכלית של הסקטור הפרטי צפויה
לגרום לירידה ניכרת בהכנסות המדינה ממיסים. הימנעות מנקיטה בצעדים הנדרשים מסוכנת
לעתידו של המשק הישראלי: גירעון ממשלתי גדול וזינוק בהיקף החוב ביחס לרמת התוצר עלולים
לאותת לשוקי ההון הבינלאומיים שהממשלה איבדה שליטה על הכלכלה. פגיעה במעמדה הכלכלי
של ישראל עלולה להביא לבריחת הון פרטי, לפיחות מהיר של השקל ולהאצת האינפלציה. כדי להילחם בהתפתחות זו על הממשלה לנקוט צעדים
ברורים שמטרתם לאותת (פנימה והחוצה) שהיא מתמודדת בצורה נחושה עם האתגר: להגביל
את גודל הגירעון בשנת 2024 ולמנוע זינוק של החוב במונחי תוצר. בכך היא תוכל להרגיע
את החששות של שוקי ההון ביחס ליציבותה של כלכלת ישראל ולהחזיר את אמון המשקיעים
ותמיכתם של הגופים הבינלאומיים במהלכים הכלכליים שנוקטת הממשלה.
נקודות
למחשבה לקראת הכנת תוכנית כלכלית חדשה
הקואליציה הנוכחית כשלה בדרכה הכלכלית. הדאגה לביצור
הברית הקואליציונית הביא אותה להקצות סכומי-עתק לכספים קואליציוניים שאינם
מתיישבים עם טובת המשק. בהיות הקואליציה רעועה מבחינת תמיכת הציבור, אם בעקבות
המהלכים לביצוע "רפורמה משפטית" ועוד יותר בעקבות פרוץ המלחמה, היא
תתקשה לקבל החלטות שיש בהן דרישה להקרבה כלכלית מצד הציבור. היא לא תוכל לאמץ
תוכנית הבראה כלכלית ריאלית, כזו העומדת מעבר לסיסמאות נבובות ותרגילים חשבונאיים:
מדיניות כלכלית כזו תדרוש היערכות פוליטית חדשה כתנאי מוקדם. רק לאחר שתיווצר
היערכות כזו נוכל לצפות שהדרג הפוליטי והציבור הרחב יגבו באופן מלא את התוכנית הכלכלית.
לאור ההתגייסות הבולטת של הציבור ורוח ההתנדבות והסולידריות שהופגנו מאז שפרצה
המלחמה יש סיכוי טוב לכך שהציבור יהיה מוכן לקבל מדיניות כלכלית חדשה גם אם היא
תדרוש ממנו ויתורים חומריים. אסור להחמיץ הזדמנות שכזו להשקת מדיניות כלכלית אמיצה
ויסודית.
בגלל אי-הוודאות לגבי משך המלחמה הצפוי והאפשרות שהמלחמה
תתרחב לזירות לחימה נוספות, אין טעם להציג הערכה כמותית נקודתית, כזו שמניחה את
התקיימותו של תרחיש צבאי-מדיני ספציפי. במקום זאת עדיף לדון בעקרונות הכלליים,
בצעדים הנדרשים לייצוב המשק. ייתכן שהמלחמה תתמשך ותתרחב מעבר למה שנראה לנו כיום,
ואז עלותה תתפח והשפעותיה הכלכליות תקבלנה ממד שונה. מה שננסה להציג בהמשך יהיה כלים
וכיוונים כלליים, שיהיו נכונים גם אם הממדים ישתנו לכשתתבררנה ההשלכות הכלכליות של
המלחמה במלואן.
לגבי שנת 2023 - הדברים כבר התרחשו: ההוצאות שנגרמו
בעטיה של המלחמה כבר בוצעו, הפגיעה בפעילות הכלכלית כבר התממשה, ואיתה הירידה
הצפויה בהכנסות המדינה ממיסים. הנתונים המדויקים יתבררו אמנם ככל שיחלוף הזמן, אבל
לפי הערכות מוקדמות מדובר בגידול הוצאות של 50-100 מיליארד ₪. הפגיעה בפעילות
הכלכלית ברביע האחרון של 2023 היא כנראה קשה, והיא תביא לכך שהתמ"ג של ישראל ב-2023
יהיה גבוה רק ב-1-2% מזה של 2022, במקום 3% כפי שחזה בנק ישראל רק לפני מספר
חודשים. השילוב של גידול הוצאות וירידה בהכנסות המדינה ממיסים יתגלגל מאליו להגדלה
של הגירעון ממשלתי ולגידול החוב: ההערכה שפירסם בנק ישראל בחודש יולי (גירעון של 1.3%
וחוב בגובה 60% במונחי תוצר) לא תתממש, ובמקומה נראה כנראה קפיצה של הגירעון לכיוון
5% ובהתאם גידול של החוב במונחי תוצר לכיוון 65%.
כל זה כבר קרה. מה שנותר לממשלה הוא רק לפעול במהירות
לקראת תחילת 2024. שינוי המדיניות הכלכלית הוא קריטי, גם בגלל שהשפעת ההאטה
הכלכלית של סוף 2023 על הכנסות המדינה ממיסים תופיע בפיגור, גם בגלל שהתהליכים
הללו יעמיקו ויתפרסו, ובעיקר בגלל שבניגוד ל-2023 שבה הממשלה לא נדרשה להגיב - העולם
יעקוב אחר המדיניות בשנת 2024 ויש עדיין לממשלה יכולת להשפיע על ההתפתחויות ולמנוע
מישראל להתדרדר לאסון כלכלי. היסוס משמעותו הפקרה של המשק הישראלי בעת סערה.
מהו
גודל ה"בור" התקציבי הצפוי ב-2024?
נקודת המוצא כאן היא שהגידול בהוצאות הממשלה ב-2024
יהיה כ-150 מיליארד ₪ לעומת התקציב המקורי. גידול זה של ההוצאות כבר ננקב במספר הערכות
מוקדמות, והוא מתייחס גם לגידול בהוצאות הביטחון (נטו מגידול המענק האמריקני) וגם
לגידול בתשלומי הפיצויים וכו'.
מנגד, האטת הפעילות הכלכלית תביא לצניחה של הכנסות
המדינה ממיסים. בהכנת התקציב המקורי שררה הערכה שהתמ"ג יגדל ב-2024 בכ-3%.
נצטרך כנראה לעדכן את תחזית הצמיחה ל-0%. נניח כאן שהכנסות המדינה ממיסים יהיו
נמוכות בסדר גודל של 20 מיליארד ₪ מהתחזית המקורית. זוהי הנחה שרירותית (ראו הערות
בסיכום הרשימה) והיא נחוצה כאן רק לצורך המחשה של סדרי גודל.
אם נקבל
הערכות אלו, ה"בור" התקציבי שייווצר (מאליו, כלומר אם הממשלה לא
תנקוט במדיניות כלכלית נמרצת) עלול להעמיק ב-2024 ב-10% (במונחי תוצר) ולהגיע לסדר
גודל של 15%. זה יוביל את המשק הישראלי לסף משבר, שכן המשמעות היא שהחוב יגדל אל
מעבר ל-70% (75%?) במונחי תוצר. התפתחות כזו תהווה סימן ברור לשוקי ההון ולשותפות
הסחר של ישראל שהממשלה איבדה שליטה בכלכלת ישראל ואיננה מצליחה להתמודד עם ההשפעות
הכלכליות של המלחמה. תובנה כזו עלולה כאמור להביא לתגובה שלילית כלפי ישראל, ומשם
הדרך קצרה להתפתחות מיתון כלכלי, אבטלה, אינפלציה ובעיות של מאזן התשלומים. כבר נלכדנו
בתרחיש כזה בעקבות מלחמת יוה"כ (מה שכונה בזמנו "העשור האבוד"). זה
מיותר לגמרי.
קביעת
יעד ל-2024 לגירעון ולחוב במונחי תוצר
תוכנית כלכלית צריכה להתחיל מהגדרת מטרה. מטרת
הממשלה צריכה להיות להבטיח שהגידול (הבלתי נמנע, כשלעצמו) של הוצאות המלחמה לא יסכן
את עתידו של המשק הישראלי: לא יפגע בהתנהלותו של המשק הפרטי ובהמשך צמיחתו ולא בתפקודם
התקין של שוקי הכספים וההון המקומיים. המסר החשוב ביותר שעל הממשלה להעביר הוא שהיא
תממן את גידול ההוצאות מבלי להיקלע לגירעון מוגזם ומבלי לגרום לצבירה מהירה של
חוב. ישראל (להבדיל מאוקראינה) איננה צריכה את עזרת העולם כדי לעמוד במימון המאמץ
המלחמתי. יוצע כאן שהממשלה תקבע תקרה לגירעון בשנת 2024 (5%? 10%? כל מספר כאן
זוכה...), ותקרה לגודל החוב במונחי תוצר (65-70%?). הכרזה פומבית על התחייבות
הממשלה לעמידה ביעדים אלו צריכה להיות חלק אינטגרלי מעצם התוכנית הכלכלית, גם כדי
ליצור אמינות בשוקי ההון וגם כדי לאפשר לגורמים הבינלאומיים השונים לנטר את מידת
הצלחתה של המדיניות שתינקט לעמוד ביעדים שעליהם התחייבה. כדי לעמוד בהתחייבות לעיל
על הממשלה לנקוט בצעדים הן בתחום צמצום ההוצאות הממשלתיות והן בתחום הגדלת
שיעורי המיסים.
קיצוץ
הוצאות הממשלה
במהלך הנדרש לקיצוץ הוצאות הממשלה, נקודת המוצא של
המשק הישראלי היא בעייתית. חולשה פוליטית מתמשכת גרמה לממשלות השונות "לרמות
את הציבור": לממן את הגידול בהוצאות ממשלתיות מסוימות לא על-ידי התייעלות
ממשלתית בסעיפי הוצאה אחרים ולא על-ידי הגדלת הכנסות המדינה ממיסים אלא על-ידי
קיצוץ הדרגתי של סעיפים חשובים של הצריכה הציבורית שהביא לצמצום השירותים
הציבוריים להם זכאים האזרחים. כך, אנו עדים לתופעה ששירותים ציבוריים שונים בישראל
עברו "דיאטה" מסוכנת, והצריכה הציבורית האזרחית לנפש היא כיום מהנמוכות
במדינות ה-OECD. זהו הסיפור של שירותי הבריאות, החינוך,
וכו'. במצב זה של רמה נמוכה של שירותים ציבוריים, יקשה על הממשלה לממן את הגידול
החד של ההוצאות שנגרם על-ידי המלחמה באמצעות צמצום רוחבי (ואפילו זמני) של
השירותים הממשלתיים האחרים.
יוצא דופן כאן סעיף הכספים הקואליציוניים שהוכנס
לתקציבי 2023-2024. הממשלה תצטרך לרוקן את הרזרבות ל-2024 כדי לממן את הגידול
בהוצאות שנגרם על-ידי צרכי המלחמה. מקור נוסף יכול להיות ביטול משרדי ממשלה
מיותרים, בעיקר כאלו שנולדו לצורך סיפוק צרכים קואליציוניים ולא צרכים שלטוניים
ברורים.
מאחר שהצורך לממן את הוצאות המלחמה הוא קריטי, יש בכל
זאת להתעקש ולמצוא סעיפי הוצאה שניתן לצמצם, גם אם הצמצום יהיה אד-הוק, לתקופה
מוגבלת. זה יכול לכלול דחיית פרויקטים של השקעה ממשלתית. מעבר לכך, אני מציע לשקול
להכריז על קיצוץ של 10% בתשלומי השכר הממשלתי, ומשיקולים חברתיים להחיל את הקיצוץ
על חלק השכר שמעבר לרף שייקבע (10,000 ₪?). במקביל, אני מציע לבצע קיצוץ דומה של
תשלומי הפנסיה התקציבית, שוב מעבר לרף שייקבע. מאחר שמדובר בצורך לממן הוצאה
חד-פעמית – אני מציע שהקיצוץ יהיה לתקופה קצובה (שנה אחת?).
העלאת
הכנסות המדינה ממיסים
שיעור המס בישראל איננו גבוה בהשוואה בינלאומית. זה
מאפשר לנו לשקול העלאה (שוב: זמנית) של שיעורי מס כדי לקזז לפחות חלק מהירידה
הצפויה בהכנסות המדינה ממיסים.
המועמד הראשון והטבעי הוא מס ערך מוסף. היתרון של
העלאת שיעור המע"מ הוא בפשטות הפעלתו ובהשפעתו המיידית. כך, ניתן לשקול העלאה
של שיעור המע"מ מ-17% ל-20%. גם במקרה זה אפשר לחשוב על העלאה זמנית של שיעור
המע"מ (שנה? שנתיים?). מעבר להעלאת שיעור המע"מ כדאי אולי לשקול להרחיב
את בסיס המס על-ידי ביטול הפטור ממע"מ על קניית ירקות ופירות (פטור שניתן
לפני ארבעה עשורים מסיבות שאין להן הצדקה בימינו) וביטול הפטור ממע"מ על
רכישות בעיר אילת.
מועמד נוסף, גם הוא טבעי, להעלאת שיעור המס, הוא מס
ההכנסה. אני מציע לשקול העלאת שיעור מס ההכנסה ב-10%. גם כאן, צריך להיות מדובר
בהעלאה לתקופה זמנית. במקרה של מס הכנסה השיקול החברתי נשמר אוטומטית, שכן ארבעת
העשירונים התחתונים בקרב האוכלוסייה ממילא אינם מגיעים לסף תשלום המס.
מועמד נוסף הוא מס החברות. גם כאן, אני מציע לשקול
העלאה סמלית של שיעור המס, לתקופה קצובה.
דגשים
לסיכום
1. המספרים השונים שהובאו ברשימה זו נועדו להמחשה בלבד: בשלב זה איננו יודעים לחזות
לא את מהלך המלחמה ובוודאי שלא את השלכותיה הכלכליות. לכן, מטרת הרשימה הזו היא
להצביע על הבעיות העקרוניות ולהציע סל של צעדי מדיניות אפשריים. כלכלני הממשלה
ובנק ישראל יוכלו כמובן להחליף את המספרים המובאים ברשימה זו בהערכות מעודכנות
יותר ומבוססות יותר, שיאפשרו תכנון מדויק יותר של תמהיל אמצעי המדיניות הנדרשים, וכמובן
גם להרחיב את ארגז הכלים. אני מעריך, עם זאת, שהכיוונים שהועלו לעיל הם סבירים –
סוג של רישום מקדים בעיפרון פחם. בעיקר אמור הדבר אם יסתבר בקרוב שהמלחמה תתרחב
לגזרות נוספות ותתמשך מעבר לתקופה של החודשים הקרובים. במקרה כזה הנתונים המצוינים לעיל אולי אינם רלוונטיים ועליהם להתעדכן, אבל הדיון העקרוני הוא רלוונטי.
2. הנקודה העיקרית היא הצורך במדיניות כלכלית המתמודדת במלוא הרצינות עם
הבעיות הכלכליות של המלחמה. אסור לישראל להסתפק במדיניות חלקית, בצעדים חלקיים,
ובוודאי שלא בסיסמאות נבובות: זה יוביל את המשק הישראלי למשבר מקרו-כלכלי. לכן
המהלך חייב להיות שלם, ולגייס את תעצומות הנפש של הציבור בישראל. הבסיס הוא
סולידריות חברתית, הכרה ציבורית בהכרח להגן על המשק הישראלי, ונכונות לשאת בגזרות
כלכליות ("ביחד – ננצח"!). זה יחייב כמובן היערכות פוליטית אחרת, כזו
שאומרת אמת לעם, מאחדת אותו ומעוררת את אמונו.
3.
ולבסוף –
מעט דברים אופטימיים לגבי המשק הישראלי. מדובר במשק מודרני, שעבר בעשורים האחרונים
שינוי לכלכלה מבוססת-ידע ולניהול כלכלי על-ידי כוחות השוק. זהו משק דינמי, פתוח
למסחר בינלאומי, אבן שואבת להשקעות בינלאומיות, מתפתח במהירות, שמתאים את עצמו
לתכתיבי הכלכלה המודרנית: הוא איננו מתפרנס מיצוא אוצרות טבע או מוצרים עצימי עבודה
זולה אלא מתמקד בתעשיות היי-טק ויצוא עצים-מחקר. ההתפתחויות הצבאיות בעולם (מלחמת
רוסיה-אוקראינה והתחמשות מדינות המערב בעקבותיה, ומסע החימוש המתקיים באסיה)
יוצרות לו הזדמנויות חדשות בשווקים בתחום היצוא הביטחוני שבו הוא כבר שייך לצמרת
העולמית. יש לו פוטנציאל להמשיך ולצמוח, בעיקר אם ישכיל לשלב בכוח העבודה קבוצות
אוכלוסייה שטרם מימשו את זכותן להצטרף לכוח העבודה בגלל פערים של השכלה והון אנושי.
לא צריכה להיות בעיה למשק הישראלי לשאת בנטל הביטחוני שנוצר בשל המלחמה הנוכחית,
מה גם שמעבר לאופק קורצת אפשרות לשינויים גיאופוליטיים ולבריתות אזוריות חדשות (מדיניות
וכלכליות). אסור לתת למדיניות כלכלית כושלת לדחוף את המשק הישראלי לתקופה נוספת של
מיתון ואינפלציה ולחסום את התקדמותו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה