העולם הכלכלי שבו אנו חיים אינו עולם יציב. מידי מספר שנים חל בו אירוע משברי שמעלה לכותרות את הנושאים הכלכליים. כל אירוע כזה מביא לתודעת הציבור הרחב בעיה שקיומה כלל לא היה ידוע לו קודם לכך. כל אירוע כזה מעלה לדיון שאלות ומצביע על סיכונים פיננסיים חמורים הקיימים בעולמנו. כל אירוע כזה מעלה את מפלס החרדה של הציבור: האם המטבע ייחלש? האם ייפגע הביקוש למוצרים? האם ייפגע הביקוש לעובדים? האם ייפגעו חסכונות הציבור? האם יעלה שיעור הריבית?
זהו תור הזהב של הכלכלנים. יש צמא לדבריהם. הם מתראיינים בכל אמצעי התקשורת. הם מסבירים לכול מאזיניהם וצופיהם מה בדיוק מתרחש: מה קרה, מדוע קרה, מה יקרה. קרנם עולה. הדיווח הכלכלי הולך ומתרחב.
יש רק בעיה אחת במסיבת העיתונאים העולמית הנמשכת כבר למעלה משנתיים: הכלכלנים נדרשים לענות על שאלות שאין להם למעשה תשובות לגביהן; אלו הן התשובות לגבי העתיד - מה יקרה, מתי, באיזו עוצמה. הציבור אינו מעוניין לשמוע הסברים מלומדים לגבי הסיבות לאירועים השונים – הוא מעוניין לקבל תשובות חדות וברורות לגבי העתיד כדי לנקוט בצעדים מתאימים: למכור/לקנות נכסים, לעזוב/לא לעזוב מקום עבודה קיים, לרכוש דירה, וכו'.
אין לכלכלנים תשובות מקצועיות אמיתיות לשאלות אלו. הניתוח הכלכלי הקלאסי אינו מסוגל לטפל בכך. אנו קולטים שאין לכלכלנים תשובות מלימוד פרשיות העבר: הכלכלנים לא ידעו שגאות ההיי-טק היא למעשה בועה והיא מתקרבת לפיצוץ; הם גם הסיקו מסקנות תורתיות שגויות מכך שהיא חלפה לה והשאירה נזקים קטנים יחסית; הם גם לא צפו שמשבר אשראי נקודתי שיפגע בשוק הלוואות הסאבפריים בארה"ב יתגלגל לסופה בינלאומית שכמעט תטביע את המערכת הפיננסית, ושתחסל בדרכה גופי השקעות ששרדו את השפל הגדול של שנות ה-30' של המאה הקודמת; הם הופתעו מהירידה הקיצונית של מחירי הבתים; הם הופתעו שוב כשהמערכת התאוששה במפתיע בשנה האחרונה ומחירי המניות עלו במידה ניכרת; הם לא צפו את המשבר של כלכלת יוון, שעשוי להפוך למשבר האירו.
מהי בעצם הבעיה? הניתוח הכלכלי עוסק בדרך כלל במצבי שיווי משקל. הכלכלנים יודעים לזהות כיצד ישפיעו שינויים אקסוגניים על שיווי המשקל בשווקים, דרך השפעתם על הביקוש וההיצע. כך הם יכולים לנתח, בעיקר איכותית, כיצד ישפיעו פיחותים, שינויי ריבית, שינויי מיסוי וכו' על שיווי המשקל (תפוקה, מחיר). הבעיה של משברים היא שאלו מצבים שבהם מופר שיווי המשקל והמערכת נכנסת לסחרור, כמו רכב שנהגו איבד שליטה. השאלה היא כיצד שיווי המשקל החדש ייווצר ומהם התהליכים שיעברו על המשק עד שהמצב יחזור לשיווי משקל. ניתוחים כאלו אפשריים, אבל הם נשענים על בסיס פחות מוצק מזה של הניתוח הקלאסי.
הציבור אינו מתעניין במגבלה זו של הכלכלנים: הוא רוצה תשובות חותכות. באמצעות נציגיו במדיה הוא מציב לכלכלנים שאלות חותכות. לרוע המזל, חלק מהכלכלנים מתפתים ומנסים לעמוד במשימה זו. וכך אנו רואים יותר ויותר כלכלנים מתראיינים ומתנבאים.
הם מתנבאים לשווא. כלכלן מקצועי נבחן ביכולתו לנתח בהצלחה תהליכי-עבר: להציע הסבר למהלך ההיסטורי, אולי להציע גם מודל מתמטי שיסייע להבין טוב יותר את השפעת הגורמים השונים על מהלך ההיסטוריה, ולאשש הסבר זה בטכניקות סטטיסטיות מקובלות. לכן אין כאן אמת, ואין כאן הוכחה: יש כאן יכולת להציע תיזה קבילה המתיישבת עם האירועים. ואז, אחת למספר שנים, מתרחש אירוע שמטיל ספק לגבי נכונותם של הסברים קיימים, והכלכלנים מנסים למצוא הסברים שיתיישבו עם ההיסטוריה החדשה. כך התבשרנו, למשל, שהמשבר הפיננסי האחרון גורם לגל של תיקונים בספרי הלימוד של המקרו-כלכלה.
דרישה לחיזוי העתיד יכולה רק להביא להמצאתן של תשובות שאינן מבוססות על הדיסציפלינה הכלכלית.
באין תשובה מוסמכת – יש מי שמוכן לספק תשובות לא מוסמכות. וכך אנו מוצאים שפע של נביאים מטעם עצמם המסבירים לציבור לאן פני העתיד. המבחן הפשוט לגבי אלו הוא שהם טוענים לקיומו של הסבר פשוט לגבי ההתפתחויות בתקופה האחרונה, הסבר שלכאורה מצביע על כך שהכל היה צפוי מראש. ואנחנו הרי יודעים שגדולי הקברניטים לא ראו את הכתובת על הקיר, ומנסים כיום להבין מה הייתה הסיבה לעיוורון.
ברור שיש לציבור שאלות בוערות, וחלקן נוגע לתחום המצומצם של נדל"ן לדיור: מה יקרה לשער השקל מול האירו והדולר? מה יהיה קצב האינפלציה בשנה הקרובה? מה יקרה למחירי הדירות? באיזה איזור גיאוגרפי יעלו מחירי הדירות בשיעור גבוה יותר? מה יקרה לשיעור הריבית הריאלי בשנים הקרובות? שאלות אלו אינן נשאלות מתוך סקרנות גרידא, אלא כיון שהתשובות להן עשויות לגרום לנו לקבל החלטות: לרכוש דירה כעת, ליטול הלוואה צמודת-מדד, ליטול הלוואה בריבית קבועה, וכו'.
תגובה 1:
הי דורון,
יפה מאד אתה מתאר את המצב. בשולי דבריך, אוסיף ברשותך שתי הערות:
א. הנושא נדון בהרחבה לפחות בשני ספרים: זה של אריאל רובינשטיין, וזה של נסים טאלב. אני מציע לך להוסיף לטקסט החשוב שלך תובנות נוספות מספריהם. העניין הוא מאד-מאד חשוב. בעקיפין, גם ספריהם של כהנמן ודן אריאלי חשובים ורלוונטיים לניתוח שלך. מהלך העניינים הכלכלי והמודלים והנוסחאות שעל פיהם הוא מתנהג, מושפע מפסיכולוגיה האנושית, שהיא בלתי צפויה. צריך להתייחס לחיזוי הכלכלי כאל משימה בלתי אפשרית. יש לעמדה זאת השלכות בהחלט אופרטיביות. במקום לחפש אינפורמציה על העתיד, להכיר בכך שהעתיד אינו ניתן לחיזוי.
ב. למרות א' שלעיל, אני באופן אישי אינני מופתע - "אמרתי לכם!". המשבר של לפני שנתיים היה משבר מבני עמוק. הוא נבע מכך שהכלכלה המערבית היא מין תרמית פונזי גלובלית (אתה תיארת זאת לא אחת בבלוגים שלך, בכל מה שנוגע למשכנתאות), או משחק פירמידה, שאמנם המקדם שעל פיו הוא תופח הוא קטן, יחסית למשחקי פירמידה רגילים, אך עדיין סוד פעולתו הוא הגידול המתמיד. מה שמזין ומאפשר את המשך המשחק הוא שהטכנולוגיה מאפשרת את הגידול המתמיד הזה. כושר הייצור הוא כמעט בלתי מוגבל. מה שמזין את הגידול הוא יצירת צרכים חדשים ויצירת מוצרים מתכלים (קניתי מצלמה חדשה, ובהבדל מאבא של יהודית סמית שהיה צלם עיתונות בשנות ה-40 וה-50 והיו לו במשך כל הקריירה שלו שתי מצלמות, ליקה והסלבלד, אני יודע שעוד שנתיים-שלוש אחליף שוב את המצלמה). המסקנה שהתבקשה מהמשבר של 2008 היתה צריכה להיות שינוי מהפכני במערכת הכלכלית. אבל מסתבר (כמו ששמעתי ממך לפני שנים רבות, בהקשר לבנק טפחות), שזה לא פשוט להרוס מותג מוכר. והכלכלה המערבית היא מותג מוכר. אז ייתכן שנדרשות עוד שתיים-שלוש מכות על הראש כדי לשנות את המערכת.
הכלכלה הישנה היתה כלכלת מחסור. המשפט הראשון של המבוא לכלכלה הוא שהנושא הוא איך לחלק את העוגה המוגבלת. המצב השתנה. 40% מאוכלוסית ארה"ב סובלת מעודף משקל. למה? כי אין הגבלה על צריכת מזון. המיגבלה החיצונית שהיתה פשוט הקושי בהשגת מזון - איננה קיימת. פעם העשירים היו שמנים והעניים היו רזים. היתה להם דייטה טבעית. הבולימיה (לצד הדיפרסיה) היא המגפה של העולם העשיר. כבר היום, דווקא העשירים בעולם המערבי סובלים פחות מעודף משקל כי הם מודעים לנזק. וזה עניין של תהליך עד שכל האוכלוסיה של העולם המערבי תתארגן למשמעת עצמית ובלימה של האכילה הבלתי מרוסנת. לדעתי זה מה שצריך לקרות לכלכלה. נכון, ניתן להתרחב, לייצר עוד ועוד, וקודם כל לייצר עוד ועוד צרכים, אבל יש לזה מחיר כבד. האנושות חייבת להתפכח ממעגל הקסמים של הגדלת הצריכה ולעבור לתכנים ולפעילויות "לא צרכניים". לעבור מהגוף לנפש. אחרת נהרוס מהר יותר ממה שנדמה את הסביבה שבה אנו מסוגלים להתקיים.
הוסף רשומת תגובה