התוצאות המפתיעות של הבחירות יכולות להביא לשינוי דרכה של מדינת ישראל. זה יכול להיות המשך הגיוני, אחרי שמערכת בחירות שהייתה אמורה להיות משעממת ותוצאותיה צפויות מראש - הפכה לדרמה. בלי קשר לדעה פוליטית של הקורא, העובדה שהמחאה החברתית תירגמה עצמה להצלחה דרמטית של מפלגת "יש עתיד" יוצרת רקע לשינויים שעד לאחרונה לא נראו אפשריים.
קיץ 2011: המחאה
בקיץ 2011 פרצה, ממש משום מקום, המחאה החברתית. המשותף למשתתפים היה התחושה הכללית שהם מאבדים את המדינה. שישנם כוחות שגוררים את החברה הישראלית לכיוונים הרסניים: לפגיעה מתמשכת ברמת החיים, לאי-שיוויון כלכלי מחריף, להתפוגגות הסולידריות בקרב מרכיבי החברה, לכיוון פונדמנטליסטי, ללאומנות מתריסה, ולהתבדלות מהחברה המערבית המודרנית. התחושה הייתה שתחת הסחת הדעת שיוצרת ההתעסקות בשאלה הביטחונית הולכת ונמוגה הציונות המדינית והישגיה התרבותיים-חברתיים.
מהם מאפייני המחאה?
המחאה הייתה "רכה". היא הייתה בעיקר חילונית, צעירה, מקרב שכבות האוכלוסייה המבוססות. היא לא הייתה אלימה, לא קיצונית, לא כועסת, לא צינית: היא הייתה בעיקר מלאה דאגה לעתיד אופייה של החברה בישראל. בגלל אופיה ה"רך" היא זכתה לזלזול. ראו בה מחאה "שבעה", בכיינית, חסרת עוצמה, מין קייטנת-קיץ של צעירים משועממים. טענו שנכשלה. טענו שנתניהו חיסל אותה בציניות עם הקמת "ועדת טרכטנברג". ביכו אותה. לעגו לה בדיעבד כשהחל מבצע "עמוד ענן" וסדר היום הפך שוב לביטחוני.
מסתבר שכולם טעו: התוצאות של בחירות 2013 הם פרי המחאה.
הטעות של הקדמת הבחירות
תזמון הבחירות בישראל לא היה תוצאה של סוף קדנציה, וגם לא תוצאה של הצבעת אי-אמון על רקע המחאה. הממשלה "התנדבה" להקדים את הבחירות. הנימוק להקדמת הבחירות היה בכלל הצורך להעביר תיקונים בתקציב, על רקע הגירעון העצום שנפער בתקציב הממשלתי. נתניהו סבר שעדיף לו להצטייד ביחסי כוחות יותר מוצלחים מבחינתו לפני שיטפל בתקציב. אולי היה בהקדמת הבחירות גם שיקול של מימוש עוצמה אלקטורלית של נתניהו בנקודת-זמן נוחה, לפני שמתפתח משבר כלכלי ולפני שמתפתח משבר ביחסים עם ארה"ב ואירופה על רקע חילוקי דעות מדיניים. בדיעבד, מסתבר שמדובר בטעות איומה.
איזו מפלגה היא מפלגת המחאה?
הצטיירות כנושא הדגל של המחאה החברתית (שלכאורה נכשלה) הפכה למטרה למפלגות השונות. כולן ניסו לנכס אותה לעצמן, להוות את הביטוי הפוליטי שלה: החל מ"קדימה" שהתיימרה להוביל אותה, דרך מפלגת העבודה, שקלטה לשורותיה חלק ממנהיגי המחאה ושלצורך כך אפילו שינתה את סדרי העדיפויות והמסרים שלה, וכלה ב"התנועה" שדיברה על תקווה. בדיעבד, תוצאות הבחירות - שמשמשות כאן בתפקיד בדיקת רקמות - מעלות אפשרות שתנועת "יש עתיד" היא-היא הביטוי הפוליטי האפקטיבי של המחאה החברתית.
"יש עתיד" היא מפלגת המחאה החברתית
ההצבעה המפתיעה ל"יש עתיד" ממחישה את אופיה כמפלגת מחאה חברתית. שמה רומז שללא שינוי בסיסי בסדרי העדיפויות של המדינה - אין עתיד. שמהלך ההתפתחויות עד כה מוביל לסכנה קיומית ליישות הציונית. מוקדם לנתח את היסודות הדמוגרפיים של ההצבעה, אבל נראה שבניגוד לרושם הראשוני - אין מדובר דווקא במצביעים צעירים או בתושבי תל-אביב: המחאה הייתה מבוגרת יותר, מבוססת יותר כלכלית, מפוזרת יותר גיאוגרפית, הטרוגנית יותר מבחינת עמדה פוליטית. ייתכן לכן שמדובר בהצבעת-נגד, בהתקבצות חד-פעמית, ולא בתנועה רעיונית מגובשת, בת-קיימא. אבל גם כך המומנטום שנוצר ניתן לרתימה לצורך השגת שינוי מהותי במדיניות. וכך, בתקופה של וואקום פרסונלי בראשות המפלגות שיצר תחושה שאין לנתניהו אויב פוליטי אמיתי - הופיע פתאום מנהיג מפתיע: חסר-השכלה, חסר-ניסיון פוליטי וללא כל רקורד של עשייה, אבל עם יכולת לעורר השראה. וזוהי הרי המהות האמיתית של מנהיג פוליטי במדינה דמוקרטית.
מהי הבשורה?
האם הניצחון של "יש עתיד" טוב למדינת ישראל? תלוי בנקודת המבט הפוליטית, ובכל מקרה מוקדם להעריך. ובכל זאת, מעבר לשינויי הדגשים הצפוי עם הצטרפותה של מפלגת מרכז כשותפה חשובה בקואליציה, יש בהצלחתה של "יש עתיד" ובתחלופה הנרחבת של חברי הכנסת בכל המפלגות כמה בשורות שהן מעבר לכאן ועכשיו.
יש בתוצאות הבחירות מסר דמוקרטי צלול: כוחו של הבוחר לקבוע את הכיוון בו תנוע המדינה; חשיבותה של הדמוקרטיה. יש בתוצאות אמירה שאין סיבה להיות פסימיים, כאילו המבנה הפוליטי אינו בשליטת העם, כאילו הדברים נחתכים מראש, דמוגרפית: ביכולתנו לשנות את שיווי המשקל בין גושים פרלמנטריים. יש בתמונת הנבחרים החדשים התחלה של שינוי אפשרי ביחס בין העם למנהיגיו: הפוליטיקה שייכת גם לצעירים - לא רק לזקנים ולעושי קריירה שנייה; פוליטיקה אינה מוגבלת לעסקנים מקצועיים ולא לאנשים חסרי חוט-שידרה ערכי - גם אנשים ערכיים יכולים להיכנס לפוליטיקה; צעירים ערכיים יכולים לא רק להשתתף בקביעת גורלו של העם - הם יכולים גם לשמש דוגמא ומקור השראה (role model) לדור הבא של צעירים שיישאפו להצטרף לפוליטיקה ולהשפיע.
ואפשר גם לנקוט ביוזמה מדינית
הצטרפות "יש עתיד" לקואליציה אינה אמורה להביא לשינויים מהותיים במצע החברתי-כלכלי, שכן מדובר במפלגת מרכז שקרובה אידיאולוגית לליכוד. אבל מעבר לאג'נדה החברתית-כלכלית הצפויה של הממשלה החדשה, יש כאן הזדמנות ייחודית ל"יש עתיד" לשנות את גורלה של ישראל: להכתיב לקואליציה את דרך האמצע דווקא בנושאים מדיניים. להתחייב לנקיטת יוזמה ישראלית אמיתית לסיום הסכסוך הישראלי-ערבי. יוזמה זו צריכה לשאוף - כפי שניתן לצפות מממשלת איחוד לאומי - להשגת הסדר כולל במזרח התיכון שיהיה בחסות בינלאומית ושיתבסס על עיקרון של שתי מדינות לשני עמים, הכרזה על סיום הסכסוך וביטול כל התביעות ההדדיות, חזרה לגבולות 67', וכינון יחסים מסחריים ודיפלומטיים בין כל מדינות האיזור. המשמעות היא קבלת היוזמה של הליגה הערבית. מהלך כזה יכול להביא לעידן חדש. מהלך כזה יעניק משמעות מעשית לקואליציה ימין-מרכז בניגוד לקואליציה ימין-ימין. מהלך כזה יהפוך את תוצאות בחירות 2013 לנקודת מפנה משמעותית במקום ביטוי חסר-משמעות של מחאה.
10 תגובות:
בתוך הרעש התקשורתי הנבוך סכום כזה עם ראיה בהירה ממעוף הצפור הוא מבורך. מותר להיות אפילו יותר אופטימי ןלקוות שהדם הצעיר של לפיד ובנט ידרבן את נתניהו להעיז ולבצצע, מעבר למהלך המדיני, גם רפורמות כלכליות-חברתיות שמתייבשות על המדף.
הי דורון,
תודה! ניסוח טוב של מה שהרגשתי גם אני :)
אמן ואמן
This is excellent, luminous, one of the best comments I read about these elections (and I am objective). I will add only this : what is revolutionary here is that for the first time a "civil party" made such a remarkable score for the very reason it declared itself alien to the whole political class. This is something utterly new. It means also that the political system is bankrupt. It means that citizens can be — or aspire to be, or pretend to be — better politicians than the average askanim — and what's more : with public approval. There is no precedent to this in the West — I mean entering politics, and being elected, with the arguments that professional politicians won't do. In France, or in Italy, people would attack the system from the outside ; here it comes from the very heart of the political system, namely throughout the regular procedure of democratic elections. Both Montesquieu and Tocqueville would be elated.
דורון יקירי,
מאד נהניתי לקרוא את הבלוג.
שבת שלום
הי דורון
אכן - כתבת נכון. היו אלו בחירות חשובות מאד.
אם ניתן להוסיף ולהשתתף בבלוג שלך הייתי מציע לשקול מתוה פשוט לנושא השויון בנטל: פיצוי הוגן של משרתים
אני שמח על התגובות לעיל. בגלל אורך התגובה של שי - היא תפורסם כפוסט נפרד בקרוב
קראתי את רשימתך האישית, האופטימית, ומקווה שאכן פרשנותך את השטח תקרום עור וגידים.
הגיע הזמן לשינוי.
אני מאמינה שלמרות חוסר ההשכלה הנסיון והאינטלקטואליות, האינטלגנטיות תנצח.
היי דורון,
אכן, פרשנותך היא משב רוח מרענן והייתי מאד רוצה שנבואותיך האופטימיות יתגשמו. לצערי, יש לי חששות כבדים שלא כך יהיו פני הדברים. שלושה נושאים עומדים על הפרק: הקשר עם הפלסטינים והעולם, הכיוון הכלכלי (מדינת רווחה או מדינת טייקונים), אופיה הדמוקרטי של המדינה. לגבי השלישי, אני נוטה להאמין שהרוח הרעה של הכנסת הקודמת והצעות החוק הפשיסטיות עברה מן העולם. וזאת בשורה אמיתית וחשובה. באשר לכלכלה, המועמדות לקואליציה (הליכוד, בנט, ש"ס), כולל לפיד, הן סופר קפיטליסטיות, ואינני רואה סיכוי לשינוי הקו התאצ'ריסטי הנוקשה. באשר לערבים, ההערה של לפיד ש"לא יעלה על הדעת להקים גוש חוסם עם חנין זואבי" הבהיר את עמדתו.
באופן כללי: עד הבחירות היו הסוקרים תמימי דעים שהציבור "צף", לא החליט. לדעתי ההצבעה עבור לפיד היתה הצבעה של מבוכה.
אגב, אין לי בעיה שהוא ללא נסיון (בד"כ נשיא ארה"ב בא "משום מקום", כולל קלינטון הנארץ, וזה לא פוסל אתו), יש לי בעיה שמלבד נושא אחד שלגביו ברורה לי עמדתו של לפיד, והוא נושא החינוך, לגבי כל יתר הנושאים הוא לועס סיסמאות נדושות, בניסוח נאה, ותמיד בדבר והיפוכו - למשל, לבלום את ההתנחלויות וגם לברך את אריאל. לטפל בריכוזיות, ולצרף לראש הרשימה את יעקב פרי. מבחינות אלה, הבחירות מבליטות דוקא את חוסר ההצלחה של המחאה להביא לשינוי במערכת. גם הדגש על "שיוויון בנטל" הוא סימן לחוסר ההצלחה - ממתי זאת השאלה הקיומית שלנו?
בראיה מפוכחת, ייתכן שספירת "יש עתיד" כחלק מגוש המרכז שמאל היא שגויה, ולפיד הוא בעצם ימין באדרת חדשה.
מצד שני, אין ספק שזעזוע היה כאן, וכאשר האדמה רועדת אין לדאת איפה יכה הצונמי, ומה יישתנה. וכיוון שהמצב גרוע, כמעט כל שינוי יהיה לטובה.
המבחן יהיה ממש בימים הקרובים. אם לפיד ייקח את תיק החינוך (וגם את איכות הסביבה והמשפטים), אוריד בפניו את הכובע, ואארגן הפגנות תמיכה. אם ייקח את תיק החוץ, מה שיישאר זה לחכות לבחירות הבאו.
לוטנר
אכן תוצאות הבחירות החזירו את הצבע ללחיים ונותנים תקווה לשינוי. יש להחזיק ידיים ליאיר שיידע לקבוע ולתחזק אג'נדה חדשה לממשלה שתביא לשינוי המגמות ההרסניות שהתפתחו בשנים האחרונות
בברכת יש עתיד
יוסי
דורון,
אכזבת בסוף הפוסט, מדוע לערב תפיסות פוליטיות בכלכלה, מחאה, שינוי מרענן וכו' זה טוב ויפה אבל גבולות 67 לא שייך בכלך - חבל
הוסף רשומת תגובה