יום רביעי, 30 בינואר 2013

רשימת אורח: פתרון פשוט לשוויון בנטל - פרופ' שי לין*

היו אלו בחירות חשובות מאד. הייתי מציע לשקול מיתווה פשוט לנושא השוויון בנטל: פיצוי הוגן של משרתים.


אין ספק שכיום יש עיוות חמור ביותר בחברה הישראלית הקשור לאי-גיוס חרדים אשר משמעותו אפליה כלכלית לרעה של המשרתים ותיקצוב מפלה (לטובה) של החרדים לעומת אחרים. למעשה, לדעתי:


  1. אין סיכוי פוליטי להביא לשוויון בנטל למרות שזו סיסמא שמהדהדת
  2. אין סיכוי מעשי לגייס חרדים לצה"ל כדבר שבשגרה
  3. עלויות גיוס חרדים (למשל לפי "מיתווה פלסנר") או גיוסם בגילים מאוחרים, הן גבוהות כיון שהחרדים הנם בעלי משפחות, והמשכורות שישולמו להם על  ידי צה"ל תהינה גבוהות
  4. שרות מקוצר או ייחודי (לא קרבי, למשל) של חרדים ינציח אפליה בחברה הישראלית
  5. גיוס חרדים עלול לשנות את אופיו של צה"ל והמשמעת בצה"ל (כיון שתיתכן השפעה של רבנים על החיילים)
  6. אפילו ללא הבעייתיות של אפליית המשרתים בצה"ל בשל הסכנה לחיים שבשרות הצבאי, המצב כיום הנו למעשה מס של שלוש שנים X משכורת חודשית ממוצעת המושתת רק על מגזר מסוים (אלו המשרתים בצה"ל)
  7. בעיה מקבילה הנה הקושי לגייס מוסלמים. גיוס מתנדבים בדואים, מוסלמים או נוצרים ערבים, או גיוס חובה של דרוזים מהווה אף הוא אפליה כלכלית של אלו שמשרתים לעומת אלו שאינם משרתים.
  8. הקמת מנגנונים שונים של שרות לאומי עלולה להיות יקרה, מורכבת, בלתי ניתנת לאכיפה מלאה, ללא פתרון של העיוות הכלכלי, ואף עלולה להגדיל את הפרוד  והאפליה בחברה הישראלית ואולי להוליך ליצירת מיליציות או צבאות שונים באופיים


יצויין שכבר נכתב רבות שצה"ל איננו צבא העם. בין היתר על ידי עופר שלח ("המגש והכסף") ויגיל לוי ("מצבא העם לצבא הפריפריות"). לדעתי יש פתרון פשוט, מיידי, ואלגנטי שישנה כליל את כללי המשחק ומשוואת הכוחות:


  1. לא לגייס חרדים (או ערבים) ולא להקים מערך יקר של שרות לאומי
  2. לשלם משכורת מלאה (ממוצעת - או אפילו חציונית) לכל חייל מתחילת הגיוס
תשלום משכורות הוגנות לחיילים בצבא החובה יביא לתוצאות הבאות, לדעתי:


  1. תיפסק האפליה הכלכלית של אלו שמשרתים
  2. רבים יותר ירצו לשרת בצה"ל (לדעתי גם יותר חרדים ויותר ערבים)
  3. חיילים יוכלו להתבסס כלכלית בגמר השרות גם ללא עבודות יזומות בתחנות דלק...  המזכות אותם במענקי השחרור הקטנים-יחסית
  4. חיילים עם בעיות כלכליות יוכלו לשרת טוב יותר, ימנעו בעיות משמעת ויקטן הצורך בפתרונות של מערך תנאי שרות (ת"ש) מסובך
  5. לצה"ל ולמשרד הביטחון יהיה תמריץ לקיים צבא קטן יותר ולמנוע בזבוז כוח אדם
  6. יהיה תמריץ לגייס (כגיוס חובה אבל לא גיוס חובה כללי) רק את אלו מהמועמדים לשרת שצה"ל צריך


מקורות מימון לתשלום המשכורות יימצאו ממש כמו שנמצאים מקורות מימון לתשלומים לתלמידי ישיבות, לישיבות ולממסד הדתי. התייעלות בצה"ל ומערך הגיוס תוכל לממן חלק מההוצאות. התחרות על מקורות המימון עשויה להקטין את התשלומים הפוליטיים למגזרים החרדיים על סוגיהם.


הצענו (פרופ' קליין ואנוכי) כך כבר בשנת 1998 במאמר בעיתון "הארץ". מאז פורסמו מאמרים הקוראים לתשלום משכורות לחיילי החובה (ראה למשל יעל פז-מלמד בשנת 2010). הוקם אתר אחד לפחות החותר לצבא מקצועי ("התנועה לצבא מקצועי").


הוגשו מספר הצעות לכנסת בכיוון כזה (למשל על ידי ח"כ אבישי ברוורמן) או הצעות דומות המדברות רק על תשלום חלקי. ח"כ מירי רגב הציעה לאחרונה (2011) תשלום של רק  1/2 משכר המינימום.


עקרונית ומוסרית ראוי  לדעתי תשלום מלא משך כל שנות השרות. אין המדובר בצבא מקצועי אלא יישמר העיקרון של גיוס חובה לצה"ל של אלו אשר צה"ל זקוק להם, כצבא חובה, אך עם תגמול הולם.

*פרופ' שי לין  הוא דיקן הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות באוניברסיטת חיפה

3 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

הכיוון מעניין. המסקנות - אפשר גם אחרת. הרי, אם מראש מכריזים "בלי חרדים וערבים", מה עם מוסיקאים מצטיינים? ספורטאים? הם הרי אינם ממש נלחמים, ועל פי ההגיון של שחרור החרדים אין טעם לגייסם, ואכן המאמר מציין שהתשלום לחיילים ייצור מוטיבציה עבור הצבא לא לגייס מי שגיוסו איננו מוצדק מבחינת תרומתו לצבא.

הכסף איננו חזות הכל. הגדלת המשכורת של המשרתים בצבא לא יכולה לבוא במקום הזדמנות שווה ויחס שווה וצודק לכל. הרעיון לחייב חלק מהאוכלוסיה להתגייס, ולשחרר מגזרים אחרים הוא רעיון מקומם.

לדעתי המסקנה ההוגנת היחידה מהגדרת המצב כמו שאתה מגדירו בפתיח, היא צבא וולונטרי (מה שמבטיח שהשכר אכן יהיה הוגן, מנגנון אוטומטי "היד הנעלמה", ואתה אינך נותן דרך טובה יותר להגדיר "שכר הוגן".)
בדיוק כמו במשטרה.
לאמיתו של דבר, מעולם לא הצלחתי להבין את הרתיעה מהפעלת מודל המשטרה על השירות בצבא.
יש תכונה אחת שמיוחדת לשרות בצבא, והיא עניין המילואים, ויש לבעיה זאת מספר פיתרונות, וזה להזדמנות אחרת.

מעל הכל, על אף ששאלת הגיוס היא שאלה חשובה ומעניינת, היא ממש לא השאלה הכי חשובה שעומדת לפתחנו, והיכולת להתמודד איתה איננה עניין להצעת חוק חפוזה בחצר האחורית בעמידה. העיסוק בה בבחירות היה דרך להסיט את הדיון משאלות חשובות הרבה יותר, ולא רק יותר חשובות, אלא גם כאלה שניתן להשפיע עליהן.
לוטנר

אנונימי אמר/ה...

כיון נכון גם אם אני לא מסכים לכל הפרטים.

עם זאת אני לא חושב שצריך לוותר על "כור ההיתןך" הצבאי.
הכיוון לדעתי הוא שנת חובה - צבאי או לאומי.

במהלך השנה הזאת הצבא יוכל לזהות את המתאימים לו ביותר ולהשאיר אותם במסגרת הצבאית לעוד שלוש שנים נוספות - בתשלום מלא כמובן.
זה יהיה מין יציר כלאים בין סדיר לקבע.
סדיר מבחינת אופי החיילים, גילם והמשימות שהם מבצעים.
קבע מבחינת זה שזה צבא מקצועי בהתשלום ובתנאי השירות.
כך נקבל:
שנה ראשונה - כולם מתגייסים
שלוש שנים - למתאימים שמעוניינים להמשיך
צבא קבע - המתאימים מבינהם ימשיכו לתפקידים בצבא הקבע.
בשביל למשוך את הטובים לשלוש השנים הללו אז יהיו צ'ופרים בדמות תשלום תואר ראשון וכדומה.
מסיימי שנת שירות אחת לא יזכו לשום הטבה בשביל לממן את ההטבות הגבוהות של בוגרי ה"מסלול המתקדם".

מ. בריקנר אמר/ה...

הבעיה עם שירות וולונטרי בשכר היא שהוא הופך אטרקטיבי רק לשכבות חלשות יחסית, כך קרה במדינות מערביות כמו ארה"ב ובריטניה. שם לפחות יש מסורת של שירות קבע במשפחות מסוימות (ראה בית המלוכה הבריטי}, דבר שלא ממש קיים אצלנו. התוצאה תהיה הרסנית בעיקר ליחידות מובחרות. למשל, הגיוס לקורס טייס הוא התנדבותי רק בדיעבד "מצאנו אותך מתאים, האם אתה מסרב ללכת לקורס טייס?..." במציאות של התנדבות מספר המועמדים ואיכותם באוכלוסיות כגון אלה של קורס טייס ירד באופן דרמטי. לכן נדרש לדעתי פתרון ביניים של שירות חובה סלקטיבי עם פיצוי נאות למשרתים.