משרד האוצר במצגת כלכלית לממשלה

לאתר משרד האוצר הועלתה בימים האחרונים מצגת שקפים - "הכלכלה הישראלית בהשוואה בינלאומית - 2009-2012" - שהוצגה בפני חברי הממשלה בשבוע שעבר (3.7.2013). כשצופים במצגת זו (ראו קישור כאן) - עולה חשש מיידי שמא המידע הכלכלי המובא בפני חברי הממשלה הוא מקור הידע העיקרי שלהם, ואז זו תהיה התמונה שתצטייר בתודעתם על המצב הכלכלי של המשק. ויש מקום לדאגה: אם חברי הממשלה יקבלו את התמונה שמשרטט להם כאן שר האוצר - הם עלולים לטעות בהבנת המציאות. לחילופין, ייתכן שאין מדובר כאן במצגת כלכלית מקצועית אלא במין נאום בחירות שהושמע באיחור ושתפקידו הוא רק יחצ"ני: לנכס לממשלה הישגים שלא היו. מין נאום לטיפשים. סתם ריטואל - הם, למזלנו, לא יפלו בפח.

מה מופיע במצגת?

מדובר בהשוואה בינלאומית, לתקופה 2009-2012, כאשר ההשוואה היא למשקים המפותחים. להלן עיקרי הדברים:

• ישראל היא מספר 1 בקצב הצמיחה. היא גם מובילה בקצב הצמיחה של התוצר לנפש
• ישראל היא מספר 1 בקצב גידול ההשקעות בנכסים קבועים
• ישראל היא מספר 3 בקצב הגידול של היצוא
• ישראל היא מספר 1 בגידול הצריכה הפרטית לנפש
• ישראל היא היחידה שבה חלה ירידה ביחס החוב לתוצר
• ישראל היא היחידה שזכתה לשיפור בדירוג הסיכונים הבינלאומי
• ישראל היא מספר 1 בגידול מספר המועסקים. היא המובילה בגידול שיעור ההשתתפות
• ישראל היא היחידה (לצד גרמניה) שחוותה ירידה בשיעור האבטלה, והיא מובילה בשיעור ירידת האבטלה בקרב צעירים
• אי-השיוויון בישראל הצטמצם במהלך שנים אלו

אכן, מדובר בהישגים נאים. נטייה חזקה לציניות גורמת לכולנו לעסוק בחצי הכוס הריקה, ואולי דרושה תזכורת על מה שכן עבד בשנים האחרונות. אבל האם המצגת משקפת את התמונה הכלכלית האמיתית של ישראל בפרוס 2013? ספק רב. מוזר גם שעל רקע שאלות כלכליות אמיתיות, כבדות-משקל, הדורשות דיון וקבלת החלטות - המצגת נושאת אופי תעמולתי ומתעלמת ממציאות מורכבת.

מה באמת קורה?

מה עושים כאשר המידע המוצג על ידי הממשלה חשוד בעינינו כמידע סלקטיבי, שנערך כך לצורך תעמולה? אולי צריך לחפש מקור מידע פחות מגמתי. אני מאמין שהמידע הכלכלי והפרשנות המסופקים ע"י בנק ישראל לציבור באמצעות הפירסומים הם פחות מגמתיים: למרות שגם לבנק המרכזי יש אג'נדה פוליטית וגם הוא אינו נקי משיקולים זרים - יש לו עדיין מיגבלות אתיות ומקצועיות שמונעות ממנו להפוך את הפירסומים שלו לכלי תעמולה נטו.

נסתכל לכן על מה שכתבו כלכלני הבנק בדוח המדיניות המוניטרית למחצית השנייה של 2012 (ראו הפנייה כאן. הדברים עברו עריכה ותמצות שלי):

• המשק העולמי נמצא כיום בתקופה של האטה, וקיימת אי-ודאות לגבי כיוון הדברים בשנים הקרובות. אי הוודאות ממוקדת במשבר החוב של חלק ממדינות השוק האירופי: המשק האמריקני, למרות שהוא מתאושש בקצב איטי יחסית לתחזיות - עדיין ממשיך להפגין סימנים חיוביים. להאטה כלכלית זו יש השפעה על המשך צמיחתו של המשק הישראלי, שהוא משק עתיר-יצוא ומצבו תלוי במגמות שוקי היצוא שלו. המשמעות היא שאנו חיים בתקופה שמחייבת זהירות: הן מבחינת הסקטור העסקי, שצריך לשקול עיתוי השקעות, והן מבחינת הממשלה, שצריכה להתכונן לאפשרות של סגריר.
• קצב הצמיחה של המשק הישראלי הואט במקצת במהלך 2012. האטה זו הפתיעה את החזאים, ואחראית במידה רבה לירידת היקף הגבייה של מיסים ולכן לחריגת הגירעון הממשלתי מעבר לתחזיות של תחילת 2012. עם זאת, מצב התעסוקה במשק חיובי ולא נרשם גידול של שיעור האבטלה.
• העובדה ששיעורי הריבית בשוקי הכספים הבינלאומיים הם נמוכים מאד קוראת גם למשק הישראלי לשמור על שיעור ריבית נמוך: הן כדי למנוע התחזקות של השקל (תוצאה אפשרית של זרימת כספים לתוך המשק במקרה של הפרש ריביות לטובת השקל) שתפגע ביצוא, והן כדי לעודד את ההשקעות. ניהול שמרני ומוצלח של המדיניות המוניטרית בשנים האחרונות גורם ליציבות מחירים בישראל ולציפיות נמוכות לגבי קצב האינפלציה הצפוי, והוא מאפשר הפחתה זו של הריבית.
• הבעיה של ריבית נמוכה היא שהיא יוצרת תשואה נמוכה על נכסים פיננסיים. תשואה נמוכה זו מעודדת הסטה של כספים מהשווקים הפיננסיים להשקעה בדיור, כשהשקעה זו נשענת על מינוף נוח בשוק המשכנתאות. התוצאה הבלתי-נמנעת היא עליית מחירי הדירות של השנים האחרונות. הלחץ הציבורי בנושא מחירי הדיור והחשש מהמשך עליית מחירי הדירות גרם לבנק המרכזי להפעיל מספר צעדים לשיכוך הביקוש לרכישת דיור, צעדים שהופעלו באמצעות הוראות המפקח על הבנקים. בשלב הנוכחי לא ברור עדיין אם צעדים אלו יספיקו כשלעצמם לריסון הביקוש לרכישת דיור ולעצירת מחירי הדיור.
• התחזית הכלכלית של הבנק המרכזי לשנת 2013 מתארת המשך של המצב הנוכחי, תוך האטה מסוימת של קצב הצמיחה. המשמעות של האטה זו אינה גלישה למיתון, אבל היא תגדיל את הבעיה הפיסקלית ותחייב את הממשלה הנכנסת להיערכות תקציבית שונה, לרבות הקושי לעמוד בהבטחות הפוליטיות השונות בלי הגדלה משמעותית של שיעורי המיסוי. יציבות המחירים צפויה להימשך בשנה הקרובה, ואיתה גם שיעור הריבית הנמוך.
• על כל אלו מרחפת, כמובן, אי-ודאות, שמקורה הן באפשרות שהתרחיש העולמי יתפתח בכיוון פחות נוח מזה שאנו מעריכים כיום והן בסיכונים הגיאופוליטיים של ישראל והמזה"ת.

אז מה היה לנו?

בתחילת 2013, אין סיבה מבוססת להיות פסימי כשמדובר בכלכלת ישראל. מדובר במשק שהשיג בשנים האחרונות צמיחה כלכלית מרשימה, שאיפשרה צמיחה של התוצר לנפש, וזאת תוך יציבות מחירים. יש בכך הישג, בעיקר על רקע המציאות הכלכלית המאיימת מבחוץ. ואכן, הספינה הישראלית לא נפגעה כמעט מהסערה שפקדה את כלכלות המערב - רק חלה האטה מסוימת בקצב הצמיחה (בעיקר בשנת 2009) ונתגלעו מספר סדקים במבנה הספינה: התפתח גירעון תקציבי בעייתי, חלק ניכר מהגופים הכלכליים הפרטיים חוו קשיי מימון שהובילו אותם להסדרי חובות, חלה עלייה מהירה של מחירי הדירות, וחלה הקצנה של אי-השוויון כשכל השיפור הכלכלי נפל כנראה בחלקם של העשירונים העליונים. לא נעים, ויש לטפל בסדקים שהופיעו, אבל לא נורא יחסית לנזקים הבולטים שהיו נחלתם של המשקים האחרים.

מהי הסיבה לכך שהמשק הישראלי נחלץ מהמשבר האחרון כמעט ללא פגע?

הסיבה לכך שהפגיעה במשק הישראלי לא הייתה חזקה יותר אינה נובעת מכישרונם הייחודי של קברניטי המשק והנהלות הגופים הפיננסיים, כפי שניתן היה אולי לחשוב למקרא המחמאות שהללו הרבו לחלוק לעצמם. הסיבה היא, מן-הסתם, שהמערכת הפיננסית הישראלית היא עדיין מערכת לא מפותחת, והיא אינה משולבת באופן ממשי במערכת הפיננסית הבינלאומית. חלק מסגירות זו נובעת מכך שהליברליזציה בשוק ההון טרם הגיעה לממדים מפותחים; חלק אחר נובע אולי משלב מוקדם בהתפתחותם של הגופים הפיננסיים. בכל מקרה, התוצאה היא שהספינה הישראלית לא יצאה עדיין למרחבי האוקיינוס הבינלאומי. משום כך הסערה לא פגעה בה. מי שנותר בלגונה פרטית - וזהו ניסוח חיובי לתופעה של שוק הון שאיננו מפותח - יסבול פחות מסערות האוקיינוס. מצד שני, הוא גם לא יגיע לשום מקום.

היוצא מהכלל יכול להעיד על הכלל: בנקים ישראליים שהעזו ונחשפו להשקעה בנגזרי משכנתאות בשוק ההון האמריקני - נפגעו במשבר האחרון. יזמים ישראלים שהשקיעו בשוקי הנדל"ן בחו"ל - נפגעו (ואיתם - לרוע המזל - גם החוסכים הישראלים שאפילו לא ידעו שהם חשופים לסיכונים אלו).

לקחים?

אין כאן לקחים. יום יבוא והמשק הישראלי יהיה מעורב יותר במערכת הפיננסית הבינלאומית, והמשמעות תהיה פיזור סיכונים: תגדל אמנם החשיפה לשוק ההון הבינלאומי, אבל בתמורה תקטן החשיפה לשוק ההון הישראלי. החלק השני של המשפט הוא "הגזר": החוסך הישראלי - ובעיקר החוסכים לפנסיה - יוכל אז להיות מוגן טוב יותר מפני סיכון של משבר כלכלי או מדיני בישראל.