מי רוצה להיות שר אוצר?

מנהיגות צבאית נבחנת בקרב

היסטורית, מצביאים נבחנים בקרב. בתקופות שלום יכולים לשגשג בשורות הפיקוד גם אנשים שעיקר כישוריהם הם חברתיים, אירגוניים או פוליטיים. אבל אז מגיעה שעת המבחן, ובה נחשפים לעין ההיסטוריה המנהיגים האמיתיים: המצביאים. דוגמא מרתקת לתהליך כזה היא זו של הצבא האדום, שטיהורים פוליטיים בשנים 1936-1937 שכללו הוצאה להורג של מרבית קציניו הותירו אותו עם הנהגה כוזבת, של נאמני השלטון. באה המתקפה הגרמנית של 1941 והאבדות האיומות, והמוץ נשרף: מבעד לשורות צמחו ועלו מצביאים מחוננים שהובילו את הצבא האדום לניצחון ההיסטורי על גרמניה.

העובדה שמלחמה היא הזדמנות לטובים להתבלט ולבנות קריירה - ידועה בצבא. לכן גם השאיפה של כל מפקד היא להיות בפיקוד דווקא בעת מלחמה. מאחר שקריירה צבאית כוללת סידרה של תפקידים, כל מפקד שואף להיות בתפקיד האפקטיבי ביותר בשעת מלחמה.

ובפוליטיקה?

בפוליטיקה, למרבה העניין, המצב הוא הפוך. דווקא כאשר יש אתגרים משמעותיים, כאשר המצב הכלכלי מחייב מהלכים מורכבים והכרעות פוליטיות - אף אחד לא רוצה להיות שר אוצר. זה הפך אפילו לדבר ידוע: לפי התקשורת (מהו בכלל תפקידה בהקשר זה?) כניסה של ח"כ יאיר לפיד לתפקיד שר האוצר כמוה כהתאבדות פוליטית. אנו למדים אפוא שתפקיד שר אוצר הוא תפקיד עם אטרקטיביות מחזורית המקבילה למחזורי העסקים: כדאי להיות שר אוצר ביציאה ממצבי שפל כלכלי למרחבי הצמיחה, ואסור להיות שר אוצר במצבים בעייתיים המחייבים הכרעות כלכליות. זוהי כנראה הסיבה לכך ששוחרי טובתו של ח"כ יאיר לפיד ממליצים לו לסרב לשרת כשר אוצר.

מה זה אומר עלינו, האזרחים? בעיקר שאנחנו טיפשים, או מוחזקים כטיפשים. שאיננו יודעים להבחין בין מנהיגות-אמת, שמתחייבת להוביל את המדינה בעת סערה, לבין מנהיגות יחצ"נית שתדאג להופיע בציבור רק בשוך הסערה וללקט קרדיט בגין שיפור שאינו בזכותה; שאיננו מבינים שמדיניות כלכלית היא תכנית שבה אנו זורעים היום כדי לקצור כעבור שנים; שאיננו מבינים שאין ארוחות חינם ומריעים לצעדים חסרי-אחריות המשפרים את מצבנו בהווה ע"י שיעבוד עתידנו. כדאי, לכן, שנתעשת: שנבין מה אפשרי, שנבחין בין אחיזת עיניים למציאות, ושנכיר בנחיצותה של מדיניות כלכלית אחראית.

מה יש במצב הכלכלי הנוכחי?

אפשר היה לחשוב לפי הכותרות בתקשורת שישראל נמצאת על סיפו של משבר כלכלי. המצב אינו כזה. שילוב מקרי של האטה כלכלית, הגדלת הוצאות הממשלה בגין הלחץ הציבורי ("צדק חברתי"), חוסר גמישות שמקורו בניהול תקציב דו-שנתי וטעות מקצועית בהערכת עוצמת ההתפתחויות - גרם ב-2012 לגירעון כפול מהחזוי. אם נוסיף עוד את ההאטה הכלכלית שהסתמנה במחצית השנייה של 2012 וגורמת לתיקון כלפי מטה של תחזיות הצמיחה ל-2013, ואת התחזיות המודאגות לגבי מה שעלול לקרות לכלכלות השוק האירופי - נקבל תוצאה שמחייבת אותנו לשנות מעט את הנתיב שבו נמצא המשק. מכאן ועד לאווירת המשבר יש עדיין מרחק: בידינו לנקוט בצעדים לשינוי הנתיב ולהקטנת הסיכון.

מה צריך לעשות?

ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לגלוש במדרון של הגדלת החוב הלאומי. מדובר כאן בשיווי משקל רופף: בעולם של שוקי הון בינלאומיים, איתות על הגדלת החוב (יותר נכון: יחס החוב לתוצר) כמוהו כאיתות על חולשה בניהול המדיניות הכלכלית, והדבר עלול להביא להפחתת דירוג האשראי של ישראל, להתייקרות האשראי החיצוני, לפגיעה בזרימת ההון לישראל, לפיחות השקל, להיווצרות לחצים אינפלציוניים, וחוזר חלילה. לכן מה שכל ממשלה תצטרך לעשות בקרוב הוא הפחתה משמעותית של הגירעון. הפחתה זו תתבצע ע"י שילוב של קיצוץ הוצאות הממשלה והעלאת גביית המיסים.

אין מדובר כאן במדיניות דרקונית: אין צורך בכך. זאת, ועוד: הקטנת הגירעון אינה מחייבת את הממשלה לשום סל צעדים ספציפי - יש לה חופש פעולה לבחור בין כמה צירופים תקציביים אלטרנטיביים שיספקו את התוצאה הרצויה. ההבדל בין הצעדים הוא מי מהם כואב יותר, ולמי כואב יותר. בחירת סל הצעדים היא תפקידו של הדרג הפוליטי: הוא נבחר לא כדי לנסח מחדש את חוקי הכלכלה או כדי לבצע את עבודת המטה של גיבוש מדיניות, אלא כדי לבחור בין חלופות. הדבר שאנו נדרוש מהדרג הפוליטי הוא אחריות ושקיפות: אחריות לבצע את המהלכים הנדרשים, והצגה נכוחה לציבור של הבעיה, הפתרון ומידת ההצלחה ביישומו.

מה עומד לרשות שר האוצר הנכנס?

המשימה ברורה. אבל מה עומד לרשות השר הנכנס לביצועה? להלן רשימה אינטואיטיבית וחלקית:

• עומד לרשותו אגף תקציבים מיומן, עם תכניות מגירה מוכנות לקיצוץ התקציב
• עומדת לרשותו רשות מיסים מקצועית ומנוסה, שבידה הערכות על אפקטיביות של שינויי שיעורי מס שונים
• עומד לרשותו בנק מרכזי עצמאי, מקצועי לעילא ומחויב ליציבות המשק
• עומד לרשותו דוח יסודי שחיברה ועדת מומחים ("ועדת טרכטנברג") לגבי צעדים כלכליים לשיפור בעיות חברתיות
• צפוי לו גיבוי פוליטי, בגלל תוצאות הבחירות ומהלכי הרכבת הקואליציה: עוצמתו האלקטורלית, החזקת מפלגתו בעמדות מפתח בתחום הכלכלי והעובדה שהמפלגות החרדיות אינן יושבות כרגע על הברז
• עומדת לזכותו מוכנות של הציבור לשינוי מדיניות כלכלית
• עומדת לזכותו העובדה שהוא ומפלגתו לא היו מעורבים בטעויות שהביאו מלכתחילה להסתבכות הכלכלית
• הצלחה בהפעלת מדיניות כלכלית תאפשר לו לקחת קרדיט מלא ולבנות את תדמיתו כמנהיג פוליטי (ראו את המקרה של שר האוצר נתניהו בממשלת שרון)

המסקנה היא, אם כן, שלא מדובר בהתאבדות פוליטית - מדובר בהזדמנות פז לקצר את הדרך למנהיגות לאומית.

מה צריך ח"כ יאיר לפיד לעשות?

ח"כ יאיר לפיד צריך לקפוץ למים. עליו ליצור קונצנזוס סביב התכנית כי ייתכן שיבואו עוד ימים קשים ונזדקק לתמיכה הציבורית במדיניות הכלכלית. עליו לבנות תכנית רב-שנתית, שתאפשר מיפוי ארוך-טווח של צעדים, השפעות, הצלחות - אפשר כבר לגלות לציבור שאין פתרונות פלא שיפעלו תוך רביע או שנה. עליו לשקוד על שיווק התכנית לציבור והצגת צעדים ותוצאות צפויות. עליו לשמור על שקיפות בהצגת התכנית, הצעדים וההישגים, כדי לבנות אמון מצד הציבור. עליו לקשור את גורלו האישי בתכנית וליטול עליה אחריות, ולא לעסוק בחשבונאות נטילת הקרדיטים החלולה שהייתה כאן בעבר.

בדרך זו ניתן לבנות מנהיגות. ליצור שם. קשה ליצור שם זה בזירות אחרות: בתחום יחסי החוץ ממילא רוה"מ הוא הקובע את מהלך הדברים, בתחום הביטחון אין בכלל יכולת ציבורית להבין מהי תרומתו הייחודית של השר הממונה, והמו"מ עם הפלסטינים בוודאי שאינו עניין מיניסטריאלי. בניגוד לכל אלה, נטילת אחריות לרפורמה כלכלית היא מהלך ברור: גיבוש תכנית, ניהול המהלך, השגת תוצאות ברורות.

האם חשוב שר כלכלן?

אחד הטיעונים שפגשתי הוא ששר אוצר צריך להיות כלכלן. השאלה העולה מיידית היא מה זה בכלל כלכלן לצורך טענה זו: האם מדובר באדם שניהל עסקים גדולים במהלך חייו? האם מדובר בבנקאי, שמימן עסקים? האם מדובר ברואה חשבון שעסק בדיווח על תוצאות עיסקיות? האם מדובר באיש תקציבים? האם מדובר בסמנכ"ל כספים של חברה פרטית? האם מדובר בכלל בכלכלן אקדמי?

לא מדובר כאן בהתחכמות. אנו עוסקים בתפקידו של מנהיג פוליטי. במשטר הנהוג בישראל השרים אינם מומחים שהתמנו ע"י נשיא נבחר, אלא מנהיגים פוליטיים בעצמם. תפקידו של השר הוא להנהיג בתחום עליו הוא ממונה. חשוב אמנם שיהיה בעל הבנה בתחום עליו הוא מופקד, אבל אין בכך הכרח. אחריותו לסגור את פערי הידע שלו ע"י גיוס מטה של בעלי מקצוע שירכזו את עבודת המטה, אבל אחריות הצגת המדיניות היא רק עליו. לכן, התכנית תוכן ע"י אנשי אגף התקציבים, והערכות המיסים ע"י אנשי רשות המיסים, והערכות ההשפעה המקרו-כלכלית של המדיניות על כלכלני הבנק המרכזי. תפקידו להבטיח את עבודת המטה ע"י מינוי אנשים ראויים ויועצים מקצועיים. אבל מעבר לכך, תפקידו הוא לעורר אמון בציבור שאכן הוא נוקט במדיניות נכונה.