יום ראשון, 30 באוקטובר 2016

השר כחלון ומלחמתו המסוכנת במחירי הדירות

"כולנו"
זה התחיל טוב. בדצמבר 2014, כשנתיים לאחר שפרש מממשלת נתניהו "לצורך פסק זמן", שמונה חודשים לאחר שהודיע על כוונתו לשוב לפוליטיקה וחודשיים לאחר שהודיע על פרישתו מהליכוד - הקים משה כחלון מפלגה חדשה: "כולנו". המפלגה הוקמה על רקע ההחלטה על הקדמת הבחירות לכנסת ה-20, והנימוק שנתן כחלון להקמתו של גוף פוליטי חדש (במקום לחזור לשורות הליכוד) היה שהליכוד טעה בכך שהתרכז בנושאי מדיניות החוץ והביטחון והזניח בתוך כך את הטיפול בשאלות החברתיות.
על רקע תנועת המחאה המפתיעה של קיץ 2011 וההתפכחות של רוב הציבור בישראל (כמו ברוב העולם המערבי) מהתקווה לכך שכוחות השוק יביאו לא רק לפריחה כלכלית של המשק אלא גם לחלחול של הקידמה לכלל שכבות האוכלוסייה ('trickle down') - הרעיון של הקמת מפלגה חברתית היה מהלך פוליטי סביר. הוא הביא להרחבת המצע הפוליטי המוגש לבוחר הימני ('ימני' בהגדרת נושאי חוץ וביטחון) כך שיתאים גם לאלו שתומכים בשינויים של המדיניות החברתית. ואמנם, כשמסתכלים באתר האינטרנט של "כולנו" אנו מוצאים תפיסת עולם חברתית רחבה, שבאה להציע שינויים יסודיים בנושאים כמו צמצום פערים כלכליים, שיפור המגזר הציבורי והשירות לאזרח, הוזלת יוקר המחיה, מלחמה בשחיתות, הגברת הצמיחה הכלכלית ועידוד התעסוקה, קידום חיילים, סטודנטים ובני נוער, ועוד (ראו את אתר "כולנו", כאן).
התפכחות?
שנה וחצי לתוך הקדנציה, הדברים נראים פחות טוב. מה שהיה מצע חברתי שלם הצטמצם משום מה לדגל יחיד: הורדת מחירי הדירות. זה אינו דימוי שהמציאו כלי תקשורת ביקורתיים - הוא משקף את ההתנהלות הכוללת של סביבתו של כחלון: ההשתלטות על כלל הגופים הציבוריים העוסקים בפתרונות דיור, ההבטחות להכין ולהפעיל תכניות וצעדים שיביאו להורדת מחירי הדיור, ובכך הפיכת נושא מחירי הדיור למבחן היחיד להצלחתו הפוליטית של כחלון. וכך, פוליטיקאי נעים הליכות שקנה את המוניטין שלו בזכות הצלחה פוליטית חד-פעמית ומפתיעה בתחום תקשורת הסלולר - שם את יהבו על הימור מסוכן כשהוא מהמר על הצלחתו להוריד את מחירי הדירות. תיק השקעות פוליטי שכולל למעשה מניה אחת.
שאלות
האם הוא יצליח? - אני סבור שלא. כל חודש שעובר ומדד מחירי הדירות ממשיך לעלות - מצבו הפוליטי של כחלון מחמיר. והוא ימשיך כנראה להחמיר כי מחירי הדירות יכולים להמשיך את המגמה הקיימת אל מעבר לאופק הזמן הפוליטי המוגבל של כחלון.
האם הורדת מחירי הדיור הוא יעד סביר? - אני סבור שלא. חלק מהציבור בכלל נהנה מעליית מחירי הדירות, והחזון של קריסת מחירי דיור הוא סיוט מבחינתם. לא היה גם צורך לטפל במכלול, לרבות הדירות היקרות שבאזורי הביקוש - אפשר היה להפנות את הביקוש מצד חסרי-הדיור אל מחוץ לליבת שוק הדיור. במקום לתקוף חזיתית את מחירי הדירות, כחלון יכול היה להתמקד בפתרון בעיות הדיור של קבוצות האוכלוסייה חסרות-הדיור ולבצע זאת ע"י החייאתן של תכניות הסיוע של משרד השיכון. זו אסטרטגיה ממוקדת יותר ומתאימה יותר למי שחתום על אג'נדה חברתית. אז נכון שלצורך אספקת דירות לחסרי דיור היה צריך לרסן עודפי ביקוש ע"י 'ניקוז' במקביל של ביקושים שמקורם במשקיעים, והיה גם אולי צריך למנוע מבנק ישראל מלנקוט במהלך הציני של אפלייתן לרעה של שכבות האוכלוסייה החלשות ע"י הרחקתן משוק האשראי (בדרך של החמרה רגולטורית של הקריטריונים למתן אשראי בתואנה של שמירה על יציבותם של הבנקים), אבל זו משימה יותר ברורה ויותר ממוקדת מהניסיון לנצח את הביקוש הספקולטיבי הגואה ע"י דחיפה נואשת (ומסוכנת!) של קצב התחלות הבנייה.
האם כחלון מגשים את התקוות שתלו בו ובמפלגתו, לקדם הישגים בתחומים חברתיים? - אני סבור שלא. אני חושש שהמאבק בטחנות הרוח מחליש את כוחו לחולל שינויים בתחומים כלכליים-חברתיים חשובים, כי יש גבול למספר המלחמות שאפשר לנהל במקביל. והוא בחר, משום מה, להקריב את יעדיו האחרים תמורת המלחמה (הנואשת, לדעתי) במחירי הדירות. ויש בזירה הפוליטית גורמים ששמחים על כך.
האם היה היגיון פוליטי בהימור של כל הקופה על נושא יחיד, ועוד ברור ומדיד? - אני סבור שלא. אמנם שרי השיכון הקודמים לגלנט הבטיחו גם הם שיביאו לירידת מחירי הדירות:
  • ראו לדוגמא את הראיון בדה-מרקר (כאן) עם שר הבינוי והשיכון הטרי אריאל אטיאס באוגוסט 2009, בו הוא מצהיר שהיעד שהוא מציב לעצמו הוא הורדת מחירי הדירות, ואת תחזיתו שמחירי הדירות יתחילו לרדת ברבע הראשון של 2010

  • ראו גם את הראיון באותו עיתון עם ממשיכו, השר אורי אריאל, שחזה בסוף 2013 (כאן) כי מחירי הדירות יתחילו לרדת לקראת סוף 2014 והירידה תימשך גם בשנים 2015-2016


אבל אלו היו שרי שיכון מזדמנים - לא פוליטיקאים עם מיקוד חברתי. הם גם חיפשו הצלחות מהירות וסמכו על הזיכרון הציבורי הקצר. כחלון, להבדיל, הקים מפלגה עם מיקוד חברתי, שהטילה על המאזניים את עתידה תמורת מחירי הדירות.
לא חבל?
אז יש לכולנו (וגם ל-"כולנו") הזדמנות: יש צורך ברור לטפל בהשלכות החברתיות הבלתי-רצויות של הצמיחה הכלכלית של המשק; יש בעיה שתנועת המחאה של 2011 אינה מתבססת פוליטית על השכבות המוחלשות של החברה הישראלית; יש לנו מנהיג פוליטי; יש מפלגה עם מחויבות חברתית ועם פרוגרמה שכבר הצליחה יפה בבחירות דמוקרטיות והפכה לחלק חשוב מהקואליציה - לא חבל לבזבז את ההזדמנות ולהיכנס למירוץ מטורף על נושא שולי כמו מחירי הדירות ולהפוך אותו לחזות הכל? ואם כבר רוצים לטפל בבעיית הדיור - מדוע דווקא לטפל בסימפטום (מחירים) ולא בבעיה הבסיסית (הקושי של חסרי-דיור להגיע לבעלות עצמית על דירה)? זה לא שאני שייך למצביעי "כולנו", אבל כמי שמאמין בחשיבות האג'נדה החברתית נראה לי שכחלון מסתכן בכך שהוא יפסיד בהימור וכוחו הפוליטי ייחלש, וביחד איתו ייחלש גם הסיכוי לחיזוק האג'נדה החברתית בישראל.
יש אלטרנטיבה?
אפשר היה אחרת. אפשר היה למקד את המאבק בבעייתם של חסרי-הדיור - לא במחירי הדיור. אפשר היה לבנות מחדש מערכת סיוע ממשלתית שתאפשר לחסרי-דיור (ובעיקר לשכבות מוחלשות) להגיע לדיור בבעלות. אפשר היה ליצור תבחינים שונים כדי להבטיח שהתמיכה הממשלתית תגיע בעיקר לאילו שבאמת אין להם: הגבלת מחיר הדירה למקבלי סיוע, העדפה לרוכשי דירות בפריפריה, ועוד כלים ומסננים ששימשו את המדינה בעבר. אפשר לכונן את הסיוע על ערבות ממשלתית לאשראי בנקאי, ובכך לאפשר מחיר אשראי אחיד לכולם (ולא כפי שהדבר נעשה כיום, כשבני השכבות המוחלשות משלמים ריביות גבוהות יותר בגלל סיכוני אשראי).

4 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

הו, תמימות קדושה!
כל מה שכתבת הוא נכון, אך לא חשוב. לא רלוונטי.
זאת פוליטיקה, לא כלכלה.
יאיר לפיד עשה מלחמה הזויה על מע"מ 0, נכשל לאורך כל הדרך, והיום הוא מוביל בסקרים. עבור 60% לפחות מהאוכלוסיה, התוצאות הכלכליות של ממשלת הליכוד הן איומות. אז אם אתה מייעץ לכחלון, הטיעונים צריכים להיות בשפה לגמרי אחרת. כחלון הוא פוליטיקאי. שיקוליו הם שיקולים פוליטיים, לא אידיאולוגיים (בטח לא מוסריים חברתיים). אני מניח שהאינטואיציה שלו אומרת שהדגל הזה הוא דגל מוצלח.
המבחן שלו יהיה בקלפי. אין לי מושג מה תהיה ההצלחה שלו שם, בטוח שלא תהיה תלויה במחירי הדיור. זוית החיוך/המבט/התסרוקת של פוליטיקאי הרבה יותר חשובה למרבית הבוחרים והבוחרות מאשר תוצאות המהלכים הכלכליים.

חיים

אנונימי אמר/ה...

האם אנו לא ממהרים "להספיד" את כחלון ומפלגתו ? גם כשהתחיל עם המהפכה במחירי הסלולר התייחסו לכך בחוסר אמון.

יוסי דישון אמר/ה...

להגדיר את מחירי הדיור כנושא שולי (במיוחד לאור העליה הפראית של מחירי הדירות במונחי שנות עבודה)זו התעלמות ממציאות מאד בעיתית.בעית מחירי הדירות ומחירי השכירות והמשך קצב עלית המחירים בשוק זה היו במוקדי המחאה של 2011
כחלון מטפל בצד ההצע ממוקד דרך מכרזי מחיר למשתכן ובצד הקטנת ביקוש המשקיעים דרך הקטנת כדאיות ההשקעה ברכישת דירות אך הכל בהקף ובקצב לא מספק עקב האימפוטנציה של המערכת הממשלתית.במצב הנוכחי,כשהממשלה כולה אינה מחויבת לפתרון הבעיות הכלכליות/חברתיות שעלו במחאת 2011 הכשלון שלו כמעט ודאי.

אנונימי אמר/ה...

רק איסור על משקיעים לקבל משכנתאות, ובנוסף איסור על צעירים לפרוס משכנתאות ליותר מ 20 שנה (240 תשלומים) יביאו לשינוי מיידי במגמת המחירים, למרות היותנו בריבית אפס.
בכל אופן המשכנתאות התייקרו קצת והתשואות ל 10 שנים שאפשר להשיג היום טובות קצת יותר מאז שטראמפ נבחר. גם זה עוזר.