על כלכלנים 'טובים' וכלכלנים 'לא טובים'

נחמיה שטרסלר, הפרשן הכלכלי של העיתון 'הארץ', פירסם בשבוע שעבר (12.5.20) רשימה זועמת בשם "הקלקלנים" (ראו כאן) שנפתחת במילים: "הוי הימים הטובים, ימי קורונה. הימים המאושרים של נביאי השקר, הרואים בכוכבים, חוזי השחורות והפסוודו־כלכלנים. הם מדברים עכשיו על עוני נורא לשנים רבות, קץ הקפיטליזם, מות הגלובליזציה, וקשקושים נוספים שברור שלא יקרו. אבל הנזק שלהם גדול. הם גורמים לפאניקה הרסנית, שגרועה לא פחות מהקורונה". שטרסלר יוצא כנגד כלכלנים אקדמיים ישראלים שמציעים לממשלה לאמץ מדיניות מרחיבה כדי להילחם בסיכון של מיתון כלכלי שיגיע בעקבות משבר הקורונה, ולממן את ההוצאות הנוספות באמצעות מלוות מהציבור, הגדלה של הגירעון, או הדפסת כסף. שטרסלר פוסל בבוז דעות אלו: "... אל תדאגו. יש גם פרופסורים רבים שכן מבינים במאקרו־כלכלה. על שר האוצר החדש, ישראל כץ, למנות אותם ליועציו, ולא חס וחלילה את הטועים".

כאליהו הנביא בשעתו, שטרסלר היה מן-הסתם לוקח את נביאי השקר ("הקלקלנים") לנחל הקישון ושוחט אותם.

מיהו כלכלן טוב?

אני תמה מניין לשטרסלר היומרה לקבוע מהי המדיניות המקרו-כלכלית הנכונה לעת הזו, ועוד יותר מכך - היומרה לדרג כלכלנים אקדמיים כ-"מבינים" וכ-"טועים". 

כלכלנים אקדמיים עוסקים בפיענוח המציאות - בניסיון מתמשך לגבש תובנות לגבי העולם שסביבם. הם מנסיים לזהות תבניות ב"רעש" הכלכלי האינסופי. הם מנסים לנסח קשרים סיבתיים ולהציע מודלים ותיאוריות שיעזרו להם להבין את חוקי היקום הכלכלי: לנסח את חוקי הכלכלה, לחזות מראש התפתחויות כלכליות ולגבש מדיניות כלכלית מתאימה. אפילו כשהכלכלנים מצליחים להסביר את המציאות הכלכלית - גורלם המר הוא להיות 'צודקים' רק לתקופות ביניים, עד למשבר הכלכלי הבא, שלרוב טופח על פניהם ומערער את הקונספציה שגיבשו. כך קרה בתקופת ה'סטגפלציה' של שנות ה-70' כשהעולם נקלע לשילוב עקשני ולא מובן של אבטלה ואינפלציה (לא הייתה אז שום תיאוריה שמיישבת שילוב זה). כך קרה במשבר הפיננסי של 2008, שהופיע לכאורה 'משום מקום' וגרם למיתון הכלכלי הקשה ביותר מאז השפל הגדול של שנות ה-30' של המאה הקודמת. כך קרה בעשור האחרון, כשלמרות מדיניות מוניטרית מרחיבה ומימון גרעוני של הוצאות ממשלתיות - קצב הצמיחה של משקי המערב הוא נמוך והתעסוקה לא חזרה למתכונתה לפני המשבר. 

מכל כישלון לומדים. התפתחויות מפתיעות מחייבות את הכלכלנים לחשיבה מחדש, לניסוח מודלים כלכליים חדשים שיחליפו מודלים קודמים, ספרי הלימוד מתעדכנים בהתאם, וחוזר חלילה. לכן טבעי שאין אמת מקרו-כלכלית שנוסחה כשאני למדתי כלכלה ושנלמדת עד היום. המקצוע משתנה ללא הרף, וכלכלן שיחבוש כיום את ספסלי האוניברסיטה לא ימצא זכר למה שלמד בזמנו. מאחר שהדיון האקדמי בנוי על תזות מתחרות - טבעי שקיימים חילוקי דעות בין כלכלנים. שום ועדת חקירה ממלכתית לא תוכל לקבוע עם מי הצדק. הניסיון לקבוע שכלכלן המחזיק בדעה א' הוא "טוב" וכלכלן המחזיק בדעה ב' הוא "לא טוב" הוא ניסיון חסר משמעות.

כיצד פועלים כלכלני הממשלה?

בכל פעם שמתרחש משבר כלכלי, האתגר של כלכלני הממשלה הוא לנווט את ספינת המשק בהסתמך על מפות לא-מעודכנות. המפות אינן מעודכנות לא בגלל הזנחה, אלא כמעט בהגדרה: משבר חדש יוצר דילמה חדשה ומערער את אמינות הידע הקיים. זה מחייב את הכלכלנים לשלב כללים ישנים עם חשיבה חדשה, מקורית. לפעמים זה אומר שיש לחשוב מחוץ לקופסה (כלומר: שלא לפי התפיסה הכלכלית הישנה). לדוגמה, נתייחס למציאות הכלכלית שנוצרה לאחר המשבר הפיננסי האחרון: מזה למעלה מעשור שממשלות המערב משתמשות בשילוב של מדיניות פיסקלית ומדיניות מוניטרית מרחיבה. שילוב זה ננקט כדי להמשיך ולתמוך ככל האפשר בתהליך שברירי ומתמשך של שיקום משקי המערב לאחר המיתון של 2008. התוצאה של שילוב זה היא גירעונות ממשלתיים גדולים, וגידול משמעותי של החוב הפנימי ושל כמות הכסף. מדיניות כזו הייתה נחשבת בעבר (עד למשבר האחרון) למדיניות כלכלית חסרת-אחריות. כיום, קיים קונצנזוס בין הכלכלנים שזוהי המדיניות הנכונה. המסקנה היא שהיחס ל'ערכים' כמו גירעון, כמות הכסף, גודל החוב - השתנה לחלוטין. זה לא קרה כי הכלכלנים "הרעים" השתלטו על סדר היום - זה קרה כי תפיסת המציאות של הכלכלנים השתנתה. ייתכן, לכן, ששטרסלר מחזיק בידו מפה שאיננה מעודכנת למציאות של 2019 וצועק (בתוקפנות) שכולם מסביבו טועים בניווט.