יש אולי מי שחושב שהמשק הישראלי מנוהל על-ידי קברניט או הנהגה כלכלית, שקוראים את המפה ומקבלים החלטות פיקודיות אמיצות. זוהי מחשבה שגויה, שמקורה אולי בהשראת סרטי מלחמה הוליוודיים. היא מושפעת גם מתפאורת הבמה: ישנם משרדים כלכליים ובראשם שרים, ישנן ועדות כנסת, ישנו דרג מקצועי בתוך המיניסטריונים, וישנו בנק מרכזי עצמאי - ממש חדר פיקוד. וישנה כמובן התקשורת הכלכלית, המייחסת חשיבות מוגזמת לדיונים כלכליים ולהחלטות המתקבלות לבקרים, עם הדגשה מיוחדת על הפרסונות המשתתפות במחזה (ראו כמה תמונות פרסונליות משולבות בדיווח הכלכלי השוטף). אני רוצה להציע לקוראים המופתעים תיאור אלטרנטיבי של העולם הכלכלי: ספינת הכלכלה שטה בכוחות עצמה. לממשלה תפקיד מצומצם ביותר בסיפור הכלכלי: לא להפריע לספינה.
אנחנו נמצאים כיום בעיצומו של מחזור ארוך של גיאות כלכלית, שנמשך (למרות הפרעות) כבר שלושה עשורים. זה איננו סיפור מקומי-ישראלי - זהו מחזור כלל-עולמי: למרות הפריחה שאנחנו חווים, מיקומו היחסי של המשק הישראלי לא השתפר בתקופה זו. אז מה קורה כאן? כיצד הספינה שטה אם לא בזכות קברניטים כלכליים מוכשרים? התשובה היא שזוהי כלכלת השוק בתפארתה: צמיחה מהירה המבוססת על האנרגיה השופעת של יוזמה פרטית, גידול מתמשך של היקף הסחר העולמי, וגלובליזציה שמאפשרת עלייה מתמשכת של רמת החיים בזכות העברת חלקים מהייצור התעשייתי למדינות בהן השכר נמוך יחסית.
אז מהו תפקידו של "הקברניט" הכלכלי במציאות כזו? תפקידו בעיקר לאפשר את הצמיחה (לעודד תחרות במשק, להילחם במונופולים, להבטיח זרם של השקעה בתשתיות הציבוריות כדי למנוע "סתימות" בעתיד), להבטיח שהצמיחה תוכל להימשך ברציפות מבלי להיקלע למשברים פיננסיים (על-ידי ניהול אחראי של תקציב הממשלה ושל החוב הלאומי), ולתקן את נזקיו החברתיים האפשריים של תהליך הצמיחה (להבטיח שהצמיחה הכלכלית תהיה מכלילה: לדאוג להתחלקות הכנסה, לדאוג לרווחה מינימלית לשכבות אוכלוסייה מוחלשות, ולהבטיח שיוויון הזדמנויות לבני הדור הבא).
עכשיו הסתכלו מסביבכם וחישבו: האם לדעתכם מישהו משרי האוצר האחרונים מילא את תפקידו כנדרש? האם המונופולים בישראל הוחלשו, או שישראל היא מדינה שבה יוקר המחייה גבוה במיוחד? האם המשק הישראלי באמת פתוח לתחרות, או שמועצות ייצור שונות מונעות יבוא מתחרה בשם דאגה (מיותרת!) לתעסוקה ולייצור "כחול-לבן"? האם פיתוח התשתיות נעשה בקצב משביע רצון, או שרובנו תקועים בפקקי תחבורה, במערכות בריאות עמוסות מידי ובמערכת חינוך חסרת-אונים? האם הממשלה ניצלה את שנות הגיאות הכלכלית לניהול תקציבי אחראי ולצמצום החוב, או שבחולשתה היא יצרה גירעון בתקציב וגידול של החוב הפנימי תוך הסתרה מכוונת של הנתונים מהציבור? האם הרווחה הכלכלית שהביא תהליך הצמיחה חילחלה לכלל האוכלוסייה, או שרק חלק קטן מהאוכלוסייה נהנה משפע ורובו שרוי ממצוקה?
אז מה הם כן עשו, "הקברניטים"? הם הרבו להתערב בהחלטות כלכליות שלא לצורך. הם השמיצו והשתיקו את הדרג המקצועי כשזה לא נעתר לדרישותיהם. הם מילאו את המשרדים באנשי שלומם כדי לחלק משרות למקורבים וכדי לחסוך מעצמם התנגדויות מקצועיות ("משילות", עאלק). הם הרבו לעסוק בקשירת עיסקאות פוליטיות כדי לבצר את מעמדם האישי. בראיונות לתקשורת הם נטלו לעצמם קרדיט על הצמיחה הכלכלית שהתרחשה "בזכותם" ואפילו על "אקזיטים" של חברות היי-טק שקרו במשמרת שלהם. הם טיפסו על עצים מזדמנים כדי להשיג תהילת-רגע במסעות מלחמה מומצאים ומיותרים ("מע"מ אפס", "מחיר למשתכן"). הם הקפידו למנוע שקיפות ולנסות לשלוט בהשתקפותם-שלהם בתקשורת.
המציאות המיוחדת הזו, שבה ספינת הכלכלה שטה בכוחות עצמה ותרומתו של הקברניט הכלכלי איננה נחוצה לצורך ניתובה השוטף (חישבו על ילד היושב בעת הנסיעה ליד נהג המכונית ובידו הגה-צעצוע) - חלפה. העולם, שמתאושש עדיין מהחבטה הכלכלית שספג בגלל ההתמודדות הנדרשת עם האיום הישיר של מגיפת הקורונה, עובר עתה לשלב של מיתון כלכלי. הסחר העולמי ייפגע, הייצור העולמי ייפגע, התעסוקה תיפגע, הביקושים יצנחו. אחרי שנים של ציפה פסיבית מוצלחת של הספינה הכלכלית - יידרש עתה ניהוג אמיתי, תידרשנה החלטות, תידרש מנהיגות כלכלית. המהות של תפקיד שר האוצר תשתנה: לא עוד "פוזה" ריקה המייצרת רק עוצמה פוליטית לקברניט, אלא עמדת-פיקוד לניווט המערכת הכלכלית בים סוער. האתגרים יהיו עצומים: שמירה על חיוניותם של ענפי המשק נוכח הסערה, שמירה על הסקטור העסקי לבל יתמוטט, התמודדות עם נחשול האבטלה הצפוי, וקביעת תוכנית ותוואי להבראת המשק וליציאתו מהמיתון.
הבעייה המיידית היא שיידרש סיוע ממשלתי נרחב (כסף!) כדי לסייע למשק הפרטי להתאושש. את זעקות "הפצועים" אנחנו כבר שומעים מזמן. המשאבים הדרושים הם עצומים יחסית לסעיפי התקציב דהיום. המשמעות תהיה לחץ דרמטי על סעיפי ההוצאה בתקציב, גידול מהיר של הגירעון הממשלתי, ותוואי חדש ומאיים של גידול החוב הפנימי במונחי תוצר (לאחר למעלה משלושה עשורים של ירידה). כדי שהתוצאה של הגדלת הסיוע הממשלתי לא תהיה התדרדרות לאי-יציבות מקרו-כלכלית (חישבו על אינפלציה, על עליית שיעור הריבית, על הרעה במאזן התשלומים) נדרש ניהול תקציבי תכליתי וממוקד: "לשפוך כסף" במקומות בהם הוא חיוני למניעת קריסה של הסקטור הפרטי ולשיכוך אפקט המיתון, ומצד שני לא לשפוך כסף שלא לצורך ולא להגדיל את הגירעון מעבר למה שנדרש באמת להנשמת המשק. מימון ההרחבה העצומה של ההוצאות ידרוש לבצע רפורמה מכאיבה בתחום המיסוי: כולנו נידרש לשלם יותר מס. הרבה יותר. וזוהי גם הזדמנות להנהגת רפורמה שתחתור לחלוקה צודקת יותר (מנקודת מבט חברתית) של נטל המס.
אז מה נדרש מההנהגה הכלכלית נוכח המיתון הקרב? בניגוד למצב של יציבות כלכלית, שבו שינויי המדיניות הם זעירים בגלל מאזן אימה סקטוריאלי - מצב של משבר יוצר הזדמנות לטיפולי שורש. הוא דורש צעדים נמרצים, החלטות קשות, הכרעה בין חלופות. מה שמוטל על המאזניים הוא קריטי: לאפשר למשק הישראלי להיחלץ במהירות מהמיתון המתקרב ולחזור לתוואי של משק צומח, או להיקלע למשבר כלכלי ממושך. לכן, כשמדובר בתפקידי מנהיגות כלכלית לא מדובר בג'וב המתאים לעסקנים ממולחים ולא בנחלה המתאימה למספרי צ'יזבטים מוקפי יחצ"נים, כפי שהתרגלנו בעבר - דרושה מנהיגות אחראית, נועזת. הסיכוי להיכשל במשימה הוא אמיתי, כי מדובר במשבר עולמי וכי כלי המדיניות שיש להפעיל אינם שגרתיים והם יכאבו לציבור.
האם הקונסטלציה הפוליטית הנוכחית תאפשר למנהיגות כזו להופיע? אני חושש שלא. מנהיגותו של נתניהו יצרה תרבות של שלטון יחיד שמסביבו משתרע מדבר מנהיגותי. כפי שאף מנהיג פוליטי מהקואליציה לא קם למחות על ההתקפה של נתניהו על מערכת אכיפת החוק, קשה לחשוב על מנהיגות שתפציע לפתע בתחום הכלכלי. זהירות פתולוגית של כל ההנהגה הפוליטית הנוכחית, שנובעת מאינסטינקט ההישרדות, מקטינה את הסיכוי שתקום הנהגה כלכלית אמיצה שתוכל לקבל החלטות כואבות כנדרש. ייתכן שאני טועה בהערכתי זו ושר האוצר כ"ץ יתגלה במפתיע כסוג של צ'רצ'יל כלכלי, אבל החשש שלי הוא שתרחיש זה לא יתממש, ושהמשק הישראלי ייקלע למיתון ארוך ועמוק מזה המתחייב בגלל חוסר אונים פוליטי. בהינתן מצבו האישי המסובך של נתניהו, אני מנחש שגם הוא יהסס לנקוט בצעדים כלכליים כואבים שעלולים לדלל את התמיכה הציבורית בו. אולי הוא יעדיף ללכד את השורות על-ידי מיקוד תשומת הלב הציבורית באויב חיצוני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה