אתם שוקלים לרכוש דירה, ופניתם לבנק כדי לברר לגבי האפשרות ליטול הלוואת משכנתא. קיבלתם הצעה מיועץ המשכנתאות של הבנק. סיפרתם לחברים שרוכשים גם הם דירה ופנו לאותו בנק (ובאותו מועד), והסתבר שהלוואת המשכנתא שאושרה לכם יקרה מזו שאושרה לחברים שלכם. מה יכולה להיות הסיבה לכך?
חיפוש בדרך האלימינציה
האפשרות הראשונה היא שלא מדובר באותו מוצר פיננסי: אתם משווים תפוחים ואגסים. אולי פריסת המשכנתא שלכם היא ל-30 שנה ושל חבריכם ל-20 שנה? אולי אתם משווים הלוואה בריבית קבועה להלוואה בריבית משתנה? אולי אתם משווים הלוואה שקלית להלוואה צמודת-מדד? לכן, נוודא תחילה שאנו משווים מחירים של אותו מוצר פיננסי. אם עשינו זאת ועדיין מדובר בהצעות מחיר שונות - נמשיך לחפש את הסיבה להפרש.
האפשרות השנייה היא ששיעור המימון שאתם מבקשים גבוה משל חבריכם. כאשר שיעור המימון גבוה יותר, כלומר שהחלק של עלות הרכישה שאתם מממנים ממקורותיכם העצמיים ('הון עצמי') נמוך יותר - הבנק רואה עצמו חשוף לסיכון אשראי גבוה יותר. לכן בידקו: אם שיעור המימון דומה בשתי ההלוואות - לא זו סיבת ההפרש. נמשיך לחפש.
האפשרות השלישית היא שהבנק מעריך הערכה שונה את סיכון האשראי שלכם ושל חבריכם. ייתכן שהיחס בין נטל התשלומים הצפוי בגין ההלוואה לבין הכנסותיכם גבוה יותר, או שיש מאפיין אחר (תעסוקתי, משפחתי) שמבדיל אתכם מחבריכם. כי זאת יש להבין: כאשר אתם מגישים בקשה לקבלת הלוואה, הבנק אומד את סיכון האשראי הגלום בהלוואה שביקשתם - הוא מעריך את "פרופיל הסיכון" שלכם. יש לבנק אלגוריתם ממוחשב שפיתח לגבי הקשר הסטטיסטי בין מאפייני הלווה לבין ההסתברות שהוא לא יעמוד בתשלומי המשכנתא. בעזרת אלגוריתם זה הבנק מנסה להעריך את ההסתברות שלא תצליחו לעמוד בתשלומי המשכנתא והוא ייאלץ לממש את הביטחונות המשועבדים להבטחת פירעון החוב. הוא עושה זאת בהסתמך על מאפייני הסיכון שלכם.
קיבלתם, אפוא, תשובה: אם מדובר באותו מוצר פיננסי (סוג הלוואה) ובאותו שיעור מימון - ההפרש בין שיעור הריבית שהוצע לכם לבין זה שהוצע לחבריכם נובע כנראה מכך שפרופיל הסיכון שלכם יותר גבוה. לכן נרגעתם: זו איננה טעות, לא קיפוח, לא שרירות לב של הבנק - הפרש הריבית בין ההצעות משקף רק הבדלים בפרופיל הסיכון. זה נראה לכם רציונלי, לגיטימי, אפילו הוגן. אבל חכו רגע: ייתכן שאתם טועים.
מניין לכם שהפרש הריבית נובע מהבדלים בפרופיל הסיכון?
לאחר ששללנו את שתי האפשרויות הראשונות, ייחסנו את ההפרש בשיעור הריבית להבדלים בסיכון האשראי. אולי אפילו קיבלנו חיזוק להבנה זו מדברי יועץ המשכנתאות של הבנק: מה לעשות שחבריכם הם שותפים במשרד עורכי-דין מצליח ואתם זכיינים של בית קפה? אבל רגע: מניין לנו שהפרש הריביות מוסבר על-ידי סיכון? האם יש לנו דרך ישירה לצפות בפרופיל הסיכון שלנו ולאמת שאכן הפרש הריבית משקף הבדלים בסיכון? ואולי יש בהפרש הריבית גורם נוסף שאיננו ידוע לנו?
האלגוריתם הבנקאי שמחשב את 'פרופיל הסיכון' שלנו איננו גלוי לנו. גם פרמיית הסיכון הנגזרת מפרופיל זה (התוספת לשיעור הריבית שהבנק משית עלינו בגין סיכון אשראי) איננה גלויה לנו. עולה לכן שאלה: אם אמנם הפרש הריבית נובע כולו מהבדלים בפרמיית הסיכון - מדוע הבנק איננו מציג לנו זאת? מדובר הרי בעלות אמיתית, מדידה, ספציפית לנו, והבנק היה יכול לחשוף אותה בפנינו ולרכוש בכך את אמוננו - אז מדוע הוא איננו עושה זאת? מה הבנק מרוויח מחוסר השקיפות?
מסתבר שחשדתם בצדק: הבדלי הסיכון אינם המקור היחיד להפרש הריבית בינכם לבין חבריכם - יש כאן גם רווח, והבנק איננו מעוניין לחשוף זאת בפניכם.
אז מה באמת קובע את הריבית בהלוואה שלכם?
עכשיו משהו מתבהר לכם. אילו הפרשי ריבית היו תוצאה רק של הבדלים בסיכון האשראי - הבנק היה יכול לפרט עבורכם כיצד הוא חישב את שיעור הריבית בהלוואה שלכם: הכל היה אז גלוי, מנומק, אובייקטיבי. העובדה שהבנק מנהל מולכם משא-ומתן על שיעור הריבית, שהוא "משפר" את הצעתו (לפעמים בתגובה לכך שהצגתם לו הצעה של בנק מתחרה) - מעידה על כך שהתהליך איננו מכני, איננו תוצאה הכרחית של חישוב אוביקטיבי: יש בו אלמנט של משא-ומתן, של "משיכת חבל" בינכם לבין הבנק, של "שיטת מצליח" מצד הבנק. אם אינכם מבינים זאת, או אם אינכם משקיעים מאמץ מתאים במשא-ומתן מול הבנק - נגזר עליכם לשלם ריבית גבוהה יותר בהלוואה שלכם.
עכשיו התשובה לשאלה מדוע הריבית בהלוואה שלכם גבוהה יותר מאשר של חבריכם נראית פחות "מדעית", מנומקת או הוגנת: ייתכן שאתם משלמים יותר כי אתם מצליחים פחות במיקוח מול הבנק. כל עוד הרכיב המהווה פרמיית סיכון איננו נחשף - אינכם באמת יודעים.
אבל מי אתם, הלווים שהצליחו פחות במשא-ומתן מול הבנק, אלו הנדרשים לשלם ריבית גבוהה יותר - רפי-שכל? חלשי-אופי? חסרי ביטחון עצמי? האם ניתן לאפיין אתכם? אני סבור שכן: אני סבור שמדובר בקבוצות אוכלוסיה מוחלשות, כאלו שאינן "מקושרות". מדובר באוכלוסיות מיעוטים, בעולים חדשים, בעשירוני הכנסה נמוכים, במאותגרי אוריינות פיננסית.
מדובר באפליית מחיר (ריבית). אפלייה זו מוסווית על-ידי האשלייה שהפרשים בשיעורי ריבית בין לווים מקורם בהבדלים בפרופיל הסיכון שלהם. בהעדר שקיפות, איננו יודעים באמת איזה חלק מריבית ההלוואה שלנו נובע מפרופיל הסיכון שלנו ואיזה מעמידה מוחלשת שלנו מול הבנק. אבל באיזה עולם תיתכן אפליית מחיר זו? היא תיתכן רק בעולם לא-תחרותי, בעולם של ריכוזיות בנקאית (מיעוט מוכרים), בעולם של מחסור באינפורמציה מצידם של הלווים. בעולם תחרותי יותר, שבו קיימת אינפורמציה ובו נלחמים המלווים על כל לקוח - לא יכלה להתקיים אפלייה זו.
תארו לכם עולם אחר
הבנקים - כך עולה מהדברים לעיל - חזקים על חלשים. זה קורה פעמיים: פעם אחת כשבעלי פרופיל הסיכון הבעייתי נדרשים לשלם פרמיית סיכון גבוהה יותר, ופעם שנייה כשהבנקים קובעים להם שיעורי ריבית מעבר למה שנגזר מפרמיית הסיכון, סתם כי הם יכולים. תארו לכם שרשות התחרות הייתה דורשת מהבנקים לחשוף בפני לקוחותיהם את פרמיית הסיכון שהם חישבו בכל בקשה להלוואה על בסיס פרופיל הסיכון של הלווה. לו זה קרה, הלווה יכול היה להבין עד כמה העובדה ששיעור הריבית בהלוואה שלו גבוה מזה של חבריו היא תוצאה אובייקטיבית של פרופיל הסיכון שלו. זה היה כנראה מוביל לכך שהבנקים היו נדרשים לחשוף את המשתנים, הנוסחאות והנתונים בהם הם השתמשו כדי לקבוע את פרופיל הסיכון של כל לווה. זה היה מעמת את האלגוריתמים בהם משתמשים הבנקים עם נושא זכויות האזרח, כדי לוודא שאין באלגוריתמים אלו כדי לפגוע בזכויות האזרח של הלווים או כדי להפלות בין לווים על בסיס מאפיין שאיננו ביטוי מובהק-סטטיסטית של סיכון.
אבל ישנו גם שלב נוסף. תארו לכם שהממשלה הייתה לוקחת על עצמה את ביטוח האשראי של ההלוואות לחסרי דיור. זה לא היה חייב להיעשות בחינם, אלא בתמורה לפרמיית סיכון אחידה שתחול לגבי כלל ההלוואות לחסרי דיור. התוצאה של ביטוח אשראי ממשלתי היא שלא תהיה עוד עילה להפרש בין שיעורי הריבית בהלוואות: לווים חסרי-דיור שיהיו כלולים בתכנית זו ייהנו כולם משיעור ריבית אחיד בהלוואת המשכנתא, בתנאי שמדובר באותו מוצר פיננסי. זה יכול להיות הבסיס לתכנית סיוע ממשלתית חדשה, רחבה, שתבטיח ללווים חסרי-דיור גישה להלוואות במחיר אחיד. זו הייתה התחלה של יישום העיקרון של 'הזדמנות שווה'.
תגובה 1:
שאפו גדול !!!
הוסף רשומת תגובה