מהו עקום התשואה?
נניח שבחנתם אפשרות לבצע פיקדון בבנק כדי לקבל תשואה על כספכם. הבנק הציע לכם להפקיד את כספכם לתקופה של שנה אחת והבטיח לכם ריבית בשיעור 1%. לפני שנעניתם הציע לכם הבנק אפשרות נוספת, להאריך את תקופת ההפקדה לחמש שנים. המשמעות של הפקדת כספכם בפיקדון קצוב היא שהכסף יהיה "סגור", כלומר שלא תוכלו למשוך ממנו במשך תקופת הפיקדון. מאחר ש"סגירת" כספכם כרוכה באובדן נזילות מצידכם, אתם תצפו שהבנק יציע לכם ריבית גבוהה מ-1% אם תיאותו להפקיד את כספכם לתקופה שמעבר לשנה. נוכל להכליל ולומר שככל שמדובר בתקופת פיקדון ארוכה יותר - תצפו לכך ששיעור הריבית שיוצע לכם יהיה גבוה יותר.
הקשר החיובי הזה בין תקופת הפיקדון לבין שיעור הריבית יוצר את מה שקרוי "עקום התשואה" (Yield Curve) - הקשר האמפירי הקיים בשוק איגרות החוב הממשלתיות בין יתרת תקופת האג"ח בסדרות השונות לבין שיעור התשואה הצפוי למחזיק האג"ח עד לפירעונה. לדוגמה, להלן "עקום התשואה" של המשק האמריקני לסוף מארס 2021 (נתוני המשק האמריקני זמינים לגולשים באתר statista.com):
עקום התשואה הוא המקור למציאות בה אנחנו נתקלים בשוק המשכנתאות, לפיה ככל שתקופת ההלוואה ארוכה יותר - הריבית על הלוואת המשכנתא גבוהה יותר. התמסורת היא העובדה שהבנקים מגייסים את המקורות למימון המשכנתאות בשוק שמוכתב על-ידי "עקום התשואה", ועלות זו מועברת על-ידם ללווים.
ה'הוקוס-פוקוס' של הלוואות בריבית משתנה
הלוואות המשכנתא המקובלות (וזה נכון בכל העולם) מאפשרות ללווים לפרוע את החוב בתשלומים: לוח התשלומים שלהן כולל החזרי קרן שוטפים. מאחר שמדובר בהלוואות גדולות יחסית לשכר (עד ארבע שנות שכר בארה"ב), פירעון הקרן מחייב פריסה ארוכה של תשלומי המשכנתא (20-30 שנים). אם תסתכלו בעקום התשואה לעיל תיווכחו שפריסה ארוכה שמטרתה לאפשר ללווה לפרוע את החוב במהלך חיי ההלוואה 'דוחפת' את הלוואות המשכנתא ימינה על עקום הריבית, כך ששיעור הריבית בהלוואות משכנתא הוא גבוה. הדילמה היא, לכן, אם ישנה דרך שתאפשר לנו את הטוב משני העולמות: לקיים פריסה ארוכה מבלי להביא לייקור מוגזם של הריבית על המשכנתא. את הקסם הזה מציעה ההלוואה בריבית משתנה.
אז מהי הלוואה בריבית משתנה? זוהי הלוואה שלוח התשלומים שלה הוא בעל פריסה ארוכה ("תקופת ההלוואה" היא בדרך-כלל עד 30 שנים), אבל הריבית בה נקבעת רק לתקופה קצרה, ראשונה ("תקופת הריבית"). זה אומר שהריבית תיקבע מחדש (אפילו כמה פעמים) במהלך תקופת ההלוואה. זה אומר שנטלנו הלוואה והתחייבנו ללוח תשלומים מבלי שנקבע שיעור הריבית למלוא התקופה, ואנחנו חשופים לסיכון שהריבית תעלה במהלך תקופת ההלוואה. מדוע נחשפנו לסיכון זה? חיזרו לגרף של עקום התשואה לעיל ותיווכחו שבכך הצלחנו ליטול הלוואה לטווח ארוך כשהריבית בהלוואה היא כאילו לקחנו הלוואה לטווח קצר: חסכנו תשלומי ריבית.
התחלופה האמיתית שבפני הלווה
ממה שנאמר עד כאן אפשר לנסח את ההחלטה האמיתית העומדת בפני הלווה: הוא יכול ליטול הלוואה בריבית משתנה - הלוואה ששיעור הריבית בה אמנם נמוך בתקופה הראשונה אבל הוא איננו ידוע מראש מעבר לה - או שהוא יכול, לחילופין, להעדיף הלוואה בריבית קבועה - הלוואה ששיעור הריבית בה גבוה יותר אבל הוא ידוע מראש למשך כל תקופת ההלוואה. השאלה היא, אם כן, נכונותו של הלווה להיות חשוף לסיכון ריבית תמורת הנחה בריבית בתקופה הראשונה. אם הוא מוכן - הוא יכול ליטול הלוואה בריבית משתנה; אם הוא חושש מהאפשרות שהריבית תעלה במהלך חיי ההלוואה - הוא יכול ליטול הלוואה בריבית קבועה, גבוהה יותר (ראו את עקום התשואה בגרף), ולהבטיח את עצמו מפני סיכון של עליית הריבית. בישראל - בניגוד לארה"ב - ישנה גם אפשרות נוספת: להעדיף "חצי החלטה" וליטול הלוואה שהיא תמהיל חופשי של שתי האפשרויות.
בחירת הלוואה בריבית קבועה משמעותה למעשה קיבוע מראש של שיעור הריבית למלוא תקופת ההלוואה. הדבר שקול להחלטה על רכישת ביטוח (רכוש, חיים, רפואי), שתפקידו לגדר סיכון. אמרו מעתה: הלוואה בריבית משתנה איננה זולה יותר מהלוואה בריבית קבועה - מדובר רק בשאלה אם אתם מעדיפים לגדר את סיכון הריבית (הלוואה בריבית קבועה) או שלא לגדר אותו (הלוואה בריבית משתנה). זה עד כדי כך פשוט.
אסור גם לחשוב שאפשר יהיה בדיעבד לקבוע איזו הלוואה זולה יותר, לאחר שניווכח מה קרה לריבית במשק בהמשך התקופה, בחשבון שלאחר מעשה. יהיה זה שקול למחשבה שרק כעבור שנה נוכל לדעת אם רכישת ביטוח מקיף לרכב הייתה עיסקה כדאית, כאילו נזק שנגרם לרכב הוא הוכחה בדיעבד לכדאיות ההתקשרות עם חברת הביטוח. ההחלטה לבטח רכב בביטוח מקיף, וכמוה ההחלטה לגדר את סיכון הריבית בהלוואת המשכנתא, הן החלטות סובייקטיביות שתלויות בהעדפות הפרט: אין לגביהן שיפוט אוביקטיבי (גם לא בדיעבד) אם הן כדאיות. לכן סוכני הביטוח עוסקים בשיווק: הם פועלים על ההעדפות שלנו; אילו לשאלת כדאיות הביטוח הייתה תשובה אוביקטיבית - לא היה צורך או טעם בשכנוע.
כמה מסקנות
הבנקים מציעים ללווים הלוואות בריבית קבועה והלוואות בריבית משתנה. הבחירה ביניהן (לרבות תמהיל של השתיים) היא עניינו של הפרט-הלווה, ממש כפי שההחלטות לרכוש דירה, לבחור באפיקי השקעה לחסכונותיו ולהתקשר בעיסקאות ביטוח הן עניינו של הפרט. בשנת 2014 - מסיבות שאינן מוצדקות בעיני, בוודאי שלא מעבר להוראה לתקופת זמן מוגבלת - החליט בנק ישראל להתערב בהחלטות הלווה והגביל את יכולתו לבחור במסלול ההלוואות בריבית המשתנה על בסיס ריבית הפריים לשליש מסכום ההלוואה. בדצמבר 2020 הוא חזר בו מהגבלה זו והתיר ללווים להגדיל את חלק ההלוואה בריבית פריים לשני שלישים.
החלטה זו של בנק ישראל, בעייתית כמו ההחלטה הקודמת, זוכה לפרשנויות מעוותות בתקשורת. לכאורה, התרת המיגבלה שקבע בנק ישראל משמעותה הוזלת עלות המשכנתא, ויש אפילו המרחיקים לכת ומייחסים לבנק ישראל כוונה לפעול בכך להגדלת הביקוש לרכישת דיור. הנקודה הראשונה שעלינו להבין היא שלא מדובר בהוזלה: מדובר בהגדלת מרחב ההחלטות של הלווה בשאלה עד כמה ברצונו לגדר את סיכון הריבית בהלוואת המשכנתא. גידור סיכוני ריבית כרוך בעלות, וגם כיום בחירה במסלול ריבית משתנה כמוהו כוויתור על הגידור - הוא איננו הוזלה. מעבר לכך, ביטול המגבלה על חלק ההלוואה בריבית משתנה אינו צריך לגרום לכם להגדיל את חלק ההלוואה בריבית משתנה, ממש כפי שביטול (תיאורטי) של האיסור לעשן במקומות ציבוריים אינו צריך לגרום לכם לעשן יותר: העובדות שברקע לא השתנו - רק חופש ההחלטה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה