ועדת
הכספים אישרה את חוק הארנונה שהוגש לה במסגרת חוק ההסדרים שמלווה את הצעת תקציב
המדינה החדש. חוק ההסדרים - כשלעצמו חוק דרקוני ואנטי דמוקרטי - נולד כאמצעי חירום
לפני 38 שנים בעת המשבר הכלכלי שישראל הייתה שרויה בו בשנת 1985. מאז, למרות שהמשק הישראלי ידע
תקופות של שגשוג וצבירת רזרבות מט"ח עצומות - שרי האוצר לדורותיהם הקפידו לעשות
שימוש אינטנסיבי בחוק ההסדרים כחלק אינטגרלי של התקציב. בחוק הארנונה החדש מבקשת הממשלה
לבצע "צדק חלוקתי", כך שרשויות מקומיות חזקות, כאלו שיש להן אזורי תעשיה ומרכזי סחר שמניבים תקבולי ארנונה
גבוהים - יעבירו נתח מתקבולי הארנונה שלהן לטובת רשויות חלשות, כאלו שאין להן
אזורי תעשיה ומרכזי סחר.
משרד
האוצר טרח לפרסם נוסחאות פרטניות של הסכומים שיועברו מדי שנה בין הרשויות. הדבר
היחיד החסר במסמך האוצר הוא ההצדקה הכלכלית שיש למהלך כזה. אמנם, הגדלת הבנייה
למגורים ברשויות החלשות היא מטרה ראויה, אך חוק הארנונה שמציעה הממשלה איננו כלי
אפקטיבי להשגת מטרה זו: כמוהו ככתיבת נוח
בשבע שגיאות. קיימת מתודולוגיה מקובלת בכל הארצות המפותחות לשימוש בכלים פיסקליים
כשממשלה רוצה לעודד גורמים מסוימים לנקוט בפעולה שיש בה חשיבות למדינה. ממשלות
נוהגות לעודד התנהגות כלכלית בשני אמצעים: תקציב ומיסוי. בערוץ התקציבי, נהוג
להבטיח מענקים או הלוואות כדי לעודד התנהגות רצויה כגון שימוש באנרגיה ירוקה,
מיחזור פסולת ועוד. מעבר ליעד המרכזי של מימון הוצאות הממשלה, הטלת מיסים נועדה גם להשיג
יעדים חברתיים כמו הקטנת אי-השוויון והתערבות להקטנת השפעות חיצוניות שליליות כמו
מיסוי סיגריות ואלכוהול. הטלת היטלים על-ידי הממשלה או על-ידי גורמים מורשים אחרים
איננה פעולת מיסוי, אלא דרך לגביית כיסוי לעלות השירות מהמשתמשים בו, כגון היטל
השבחה, היטל ביוב, היטל פיתוח ועוד.
במקרה
של "חוק הארנונה" משתמשת הממשלה בפטנט ייחודי: היא מבקשת לעודד רשויות מקומיות
"חלשות" להגדיל בנייה למגורים באמצעות מענקי עידוד שמקורם בתקבולי ארנונה
מרשויות מקומיות אחרות. במלים אחרות: הממשלה מבקשת לקדם יעד כלכלי תוך הפקעה של
כלי ניהול של השלטון המקומי ושימוש בכספי היטלים ייעודיים. מחר הממשלה עלולה לנקוט
בפעולה דומה שבה יחרימו פיקדונות של חברות מסוימות למטרה הנראית "חיובית"
בעיני הממשלה.
אם
האוצר משוכנע שיש לעודד בנייה בתחומי רשויות מסוימות – ראוי שיעשה זאת דרך התקציב,
כפוף להצגת ההצדקה למהלך זה, הצגת מבחני זכאות, שמירה על עיקרון האוניברסליות של
הזכאים, הצגת יעילות המהלך המוצע ובעיקר – הצגת השלכות הרוחב של מהלך כזה על
האוכלוסייה, התשתיות, צרכי תחבורה ועוד.
"הפטנט"
של חוק מס הארנונה כחלק מחוק ההסדרים, מעלה כמה שאלות כמו אם הממשלה מעוניינת
שהערים "החזקות" יקטינו את היתרי הבנייה למרכזי תעסוקה בתחומן, אם נלקחו
בחשבון השלכות מהלך כזה על הצמיחה והתעסוקה, איך יגיבו למהלך כזה המשקיעים, איך
יגיבו סוכנויות הדירוג, מה תהיה ההשלכה על גודלו של הגירעון התקציבי, ומכאן - מה
תהיינה ההשלכות של צמצום הגירעון כמו למשל העלאת מיסים והנהגת קיצוצים תקציביים,
פעולות שתפגענה בעיקר באוכלוסיות החלשות שלטובתן נחקק חוק הארנונה.
ואולי ישראל תצטרף לתחרות הבינלאומית למיסים אבסורדיים כפי שהם מופיעים בדברי הימים? ראו מקרים כמו מס על חלונות (1696), מס על זְקָנִים (1698), מס על קלפים (1710), מס על ידע (1815), מס על כובעים (1784) וכמובן - הסיפור של ש"י עגנון "על המיסים" שמתאר סדר חברתי על רקע של הנהגת מיסים על מקלות הליכה.
* דוד בועז היה הממונה על התקציבים במשרד האוצר ויועץ אסטרטגי לשר התקשורת. דב מישור כיהן כיועץ כלכלי לשרי האוצר שמעון פרס ויצחק מודעי וכמנכ"ל משרד התעשייה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה