למרות שעדיין שורר ערפל לגבי כיווני
ההתפתחות בעתיד של המהלכים הצבאיים והמדיניים במלחמה שהחלה באוקטובר 2023, בתחום
הכלכלי מסתמנת כבר מגמה ברורה: המשק הישראלי ספג חבטה קשה. חבטה זו "תבעט"
אותו אל מחוץ למסלול שבו הוא נע בשנים האחרונות. את הנעשה אין להשיב, גם אם ישראל
תכריז בקרוב שהגיעה ל"ניצחון" ותעצור סופית את המהלך הצבאי. כך, גם אם רובו
של צבא המילואים ישוחרר לביתו והחיים הכלכליים ישובו לכאורה לסידרם – המשק הישראלי
לא יחזור למצבו הקודם, וההתפתחות הכלכלית בשנים הקרובות לא תהווה המשך של מה
שחווינו עד לפרוץ המלחמה. אנחנו נחיה בעולם כלכלי אחר. אנחנו כבר נמצאים בעולם
אחר, גם אם טרם חשנו בכך.
המשק הפרטי – מנוע הצמיחה כלכלת
ישראל בעשורים האחרונים והסוד שמאחורי הנסיקה של רמת החיים – כבר נפגע. הוא לא ישוב
מעצמו לשיווי משקל, בוודאי שלא שיווי משקל על תוואי הצמיחה הקודם שלו. מה יקרה? מעבר
לשאלה מה יקרה למלחמה עצמה, העתיד תלוי במידה רבה במדיניות הכלכלית שתאמץ הממשלה. האתגרים
שעומדים בפני המדיניות הממשלתית יהיו משמעותיים. עומק המשבר תלוי, לכן, בתשובה לשאלה
איזו מין ממשלה תהיה בישראל בשנים הקרובות: ממשלה שתתמודד באומץ ובכישרון עם
האתגרים הכלכליים שיצרה המלחמה כדי להשיב את המשק במהרה למסלולו, או ממשלה שתשתמט
מאחריותה הכלכלית אגב פיזור עשן ונפנוף בסיסמאות שקריות ותוביל את המשק למיתון. לכל
אחד מאיתנו ציפיות משלו מהממשלה, אבל בכל מקרה וללא קשר לזהותה של הממשלה – המשק
הישראלי כבר שוקע לתוך משבר והוא יחווה ב-2024 ואילך משבר כלכלי מעמיק.
להקלה על הקורא, הרשימה חולקה לשלושה
פרקים שיפורסמו בנפרד. הפרק הראשון, המובא בזה, מנסה לתאר את החבטה שיספוג המשק
הישראלי כתוצאה מהמלחמה. בפרק השני נעסוק בהשלכותיה של החבטה, ובשלישי – במדיניות
הכלכלית הנדרשת כדי להחזיר את המשק במהרה ליציבות ולתוואי של צמיחה.
* *
החבטה שיספוג המשק הישראלי מקורה
בעלות הישירה הכבדה של הלחימה, בגידול המשמעותי של ההוצאות האזרחיות הקשורות
למלחמה (מתן פיצוי לעסקים שנפגעו, למפונים), בהשקעות העצומות שתידרשנה לשיקום הנגב
המערבי, ובאובדן התוצר עקב המלחמה ועקב גיוס המילואים הנרחב. קיים כמובן נעלם סביב
חישוב העלות: השאלה עד מתי תימשך המלחמה בעזה ואם היא תתרחב ב-2024 לחזיתות
נוספות. אבל בלי קשר למה שצפוי בהמשך - הנזק כבר מתרחש, הוא עצום, והערפל הוא רק
לגבי התמשכותו.
הסעיף הראשון הוא העלות הישירה של
הלחימה. מדובר בממדים עצומים: הערכות שכבר צפו בתקשורת נוקבות ב-200 מיליארד ₪.
אלא שזהו מספר סתמי: איננו יודעים לאיזה מיתאר מלחמתי הוא שייך (האם הוא לוקח
בחשבון שהמלחמה תתרחב לגבול הצפוני?), באיזו מידה הוא מתייחס לגידול הצפוי של
הוצאות הביטחון גם מעבר ל-2024 (הגדלת הסד"כ הצה"לי, הארכת משך שירות
החובה, הגדלת מחזורי הגיוס והגדלת נטל שרות המילואים), וליישום צפוי של לקחים
מהמלחמה בתחום ההצטיידות.
ובכלל, ברקע המספרים קיימת שאלה
מה בדיוק אנחנו מודדים: הוצאה תקציבית ממשלתית או עלות כלכלית למשק? אלו שעונים
שונים זה מזה. להמחשת ההבדל: תשלום למשרתי מילואים הוא אולי חלק מההוצאה התקציבית
אבל הוא איננו מהווה עלות כלכלית – העלות הכלכלית היא אובדן התוצר שנגרם בשל
היעדרות העובד ממקום עבודתו. בסה"כ, צפוי שהגידול של הוצאות הביטחון יהיה
נרחב יותר מהאומדנים שהתפרסמו, ושהוא יהיה רב-שנתי: הוא יחול גם מעבר ל-2024. באיגרת
ששיגר נגיד בנק ישראל לנתניהו הוא נוקב בגידול פרמננטי של ההוצאות
הממשלתיות בעטייה של המלחמה. לכן, אף-על-פי שהאומדנים הנקודתיים חשובים לצורך המחשה
וכרקע לדיון ממשלתי וציבורי – הם רחוקים מלהיות מדויקים ואינם מתיימרים לשמש
תחזיות לגבי הנזק שייגרם למשק הישראלי. אני מניח שעלות הלחימה תגיע לממדים שיכבידו
משמעותית על המשק הישראלי, זאת למרות שקיימת התחייבות אמריקנית מפורשת להגדלה
חד-פעמית של הסיוע הצבאי (בסך 14 מיליארד דולר) שתכסה חלק מעלות ההצטיידות (בעיקר
חימוש). מעבר להוצאות הביטחון יהיה על המדינה לפצות את הנפגעים מהמלחמה, ולהשקיע
בשיקום יישובי הנגב המערבי. אין בידינו כרגע הערכות מוסכמות על גודל ההוצאה הצפוי,
אם כי מתרוצצים מספרים שונים בתקשורת (גם אם ערכם המעשי מוטל בספק).
ולבסוף, החל מהרביע האחרון של
2023 המשק הישראלי נמצא כבר במצב של תת-ייצור. זה קורה גם בגלל הפגיעה מצד הביקוש בענפים
מסויימים (תיירות, מסעדנות, בידור ותרבות, ועוד) וגם בגלל פגיעה מצד ההיצע בענפים
שסבלו מגיוס כוח אדם למילואים או מצמצום מספר העובדים הזרים (חקלאות, בנייה,
ועוד). מאחר שהגיוס הנרחב של חיילי המילואים צפוי להימשך לתוך 2024 ואיתו המחסור
בכוח אדם זר והשפל בביקוש לחלק מהשירותים – לא מדובר ב"בליפ" חולף אלא באובדן
תוצר (גודל הנמדד כסטייה של התוצר בפועל מקו המגמה ההיסטורי) שצפוי להימשך מעבר לשנה
הקרובה.
מדובר אם כן במיתון: האטה של הפעילות
הכלכלית לטווח בינוני (שנתיים?). למי בינינו שלמד את הקורס "מבוא
לכלכלה" ברור שהנזק הכלכלי אינו מתמצה בסעיפים שמנינו לעיל: המשק הוא אורגן
חי שמגיב לאירועים חיצוניים, ופגיעה חיצונית במשק עלולה לגרום לתגובת שרשרת של
הגופים הכלכליים, שתתבטא בצמצום של הצריכה הפרטית (משקי בית) ושל ההשקעה בענפי
המשק (חברות עסקיות). התוצאה עלולה להיות כניסה למעגל קסמים: למיתון כזה תהיה
השפעה שלילית על הכנסות משקי הבית, ולכן על גודל ההוצאה לצריכה פרטית, על רווחי החברות
הפרטיות, על ההשקעות במשק ועל הכנסות הממשלה ממיסים. גם אם הפגיעה בהכנסות הממשלה
ממיסים תשתהה מעט (המגויסים למילואים עדיין מקבלים שכר ותגמולי ביטוח לאומי) -
ההשפעה השלילית בוא תבוא: נראה אותה בבירור מ-2024 ואילך. ירידת הכנסות הממשלה
ממיסים תחריף את הדילמה (הקיימת ממילא) סביב מימון הוצאות המלחמה: לא רק שהוצאות
הממשלה מזנקות – הכנסות הממשלה ממיסים מתכווצות. אז מניין תממן הממשלה את הוצאות
המלחמה הישירות והעקיפות?
עקרונית, ישנן שלוש דרכים (שאינן
מוציאות זו את זו) שבהן ממשלה יכולה לממן גידול חריג של הוצאותיה: היא יכולה לצמצם
סעיפי הוצאה אחרים (במקרה זה: סעיפים של ההוצאות האזרחיות), היא יכולה להגדיל את ההכנסות
ממיסים על-ידי העלאת שיעורי מס מסויימים, והיא יכולה להגדיל את הגירעון (מימון
בדרך של הגדלת החוב הציבורי). ברביע האחרון של 2023 לא ניתן היה להגיב מיידית - לקצץ
הוצאות אזרחיות או להעלות את שיעורי המס - ולכן עלות המלחמה תורגמה כולה לגירעון
תקציבי, כלומר לגידול החוב הציבורי. קיימות הערכות מוקדמות (אנחנו נדע את התוצאות לגבי
2023 רק בדיעבד, לקראת סוף הרביע הראשון של 2024), אבל נראה שהחוב החיצוני כבר צמח
(במונחי תוצר) מכ-60% ב-2022 לכיוון 65% בסוף 2023. המצב שונה כשמדובר ב-2024 ואילך:
יש לממשלה עדיין אפשרות לבחור כיצד לממן את הוצאות המלחמה. היא יכולה להחליט איזה
חלק מהמימון יהיה גרעוני (כלומר: יגדיל את החוב הציבורי) ואיזה חלק ימומן פנים-תקציבית
על-ידי שילוב של קיצוצים יזומים של ההוצאות האזרחיות והעלאה של שיעורי המס.
כשמדובר במימון גרעוני יש לזכור שאין
מדובר במימון אמיתי אלא בדחיית מועד התשלום והוספתו לחוב. הגדלת חוב מכתיבה – מעבר
לתשלומי הקרן - גידול של תשלומי הריבית השוטפים בגין החוב בשנים הבאות. ממשלה
איננה שונה בכך ממשק בית שנוטל הלוואה למימון הוצאות חריגות. נקודה חשובה נוספת
היא שלאחר שנים ארוכות שבהן שררה ריבית אפסית בשוקי ההון – הריבית בעולם עלתה, ובשיעור
משמעותי. זה אומר שהחוב הציבורי הקיים (עוד לפני שאלת המימון הגרעוני של עלות
המלחמה) יוחלף בשנים הקרובות בהדרגה בחוב יקר יותר שיכביד על תקציב הממשלה בגלל
עליית תשלומי הריבית.
אז מה נדרש לעשות? על כך ברשימה הבאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה