יום חמישי, 5 באפריל 2018

מחפשים מועמד לנגיד בנק ישראל

בימים האחרונים החלה לפעול חרושת שמועות לגבי שמות המועמדים להחליף את קרנית פלוג כנגידת בנק ישראל בתום תקופת כהונתה (נובמבר 2018). עוד לא שכחנו את ההתמהמהות וההסתבכויות המביכות שקדמו למינוי נגיד לבנק המרכזי בסיבוב הקודם, התנהלות שהביאה למינויה הזמני של קרנית פלוג לממלאת מקום הנגיד ובסופו של דבר למינויה לנגידת בנק ישראל (כנראה בניגוד לכוונתו של רוה"מ), ופתאום כולם עסוקים בבהילות בבחירת הנגיד הבא שמונה חודשים לפני תום תקופת כהונתה הראשונה של הנגידה המכהנת. לפתע, ולא משום שיקול של תהליך מסודר של חילופי תפקידים, התעורר דיון פומבי לגבי זהות המועמדים. העיתוי אינו מקרי: לא מדובר בשאלת איכות תפקודה או כשירותה של הנגידה פלוג, ולא בצורך להבטיח תהליך מסודר של מיון מועמדים או חפיפה מקצועית. מדובר בתגובה כעוסה, כמעט רפלקסיבית, של שר האוצר כחלון על כך שבנק ישראל הרשה לעצמו לפרסם בדוח השנתי לשנת 2017 פרק מורחב על שוק הדיור שבו כלולה גם ביקורת מסוימת על תכנית הדגל של שר האוצר - 'מחיר למשתכן'. לא מדובר בתגובה מנומקת ומקצועית לטענות שהועלו בדוח בנק ישראל (וזה לגמרי אפשרי ואף רצוי שיתקיים דיון מקצועי לגבי מדיניות הדיור), אלא בסוג של פעולת עונשין: נקמה יצרית בנגידה על שלא הצטרפה למקהלת התומכים במדיניותו של שר האוצר. אבל יש כאן משהו מעבר להתנפלות האישית על הנגידה פלוג: מדובר בניסיון הפחדה שמטרתו להשתיק את בנק ישראל, או גרוע מזה - לגרום לו שיהדהד את הצהרות הדרגים הפוליטיים.
זה איננו מהלך מפתיע - זוהי הנורמה הפוליטית המקובלת, להשתלט על פוטנציאל ההתנגדות האפשרי של שומרי סף או דרג מקצועי ליוזמות של הדרג הפוליטי. כך היה עם מינויים כמו זה של מבקר המדינה, היועץ המשפטי לממשלה, מפכ"ל המשטרה; כך היה המאבק על תאגיד השידור, על חיסול 'ערוץ 10' של הטלוויזיה, על ביטול רשות חשמל עצמאית והכפפתה לשר האנרגיה, על הפיכת דרג הסמנכ"לים במשרדי הממשלה למשרות-אמון של השרים. גם לכלכלני בנק ישראל אין בתגובה הזועמת של שר האוצר לפירסום הדוח משום חידוש: זוהי תופעה שליוותה תמיד, כאיום, את הוויכוח המקצועי בין בנק ישראל למשרד האוצר. הוותיקים אפילו זוכרים כיצד לפני דור, בתקופה של אינפלציה דוהרת, ניסה שר אוצר אחר (באמצעות נגיד מרצה) להפקיע מידי מחלקת המחקר של הבנק את תפקיד כתיבת הדוח השנתי כדי למנוע מכלכלני הבנק לכתוב ניתוח כלכלי אוביקטיבי של מצב המשק. כי כלל לא מדובר כאן בתכנית 'מחיר למשתכן' ולא בנגידה פלוג: מדובר על יכולתו של הדרג הפוליטי לכפות את דעתו על הדרג המקצועי או לפחות להשתיק את ביקורתו. מדובר על שבירת מראה. מדובר על המושג המטורלל 'משילות' שמשמש קרדום להשתקת הדרג המקצועי. כי, בפרפראזה על דברי מנהיגה פוליטית מייצגת: למה לנו בנק ישראל אם אין לנו יכולת לשלוט בו?
מה שראוי לציון בתקרית הזו הוא שהיא אירעה כ"כ מאוחר בכהונתה של הנגידה פלוג. יש לזה בוודאי קשר גם לאישיותה הנוחה של הנגידה, אבל ההרמוניה שחווינו נבעה בעיקר מכך שהמשק הישראלי חווה תקופה מופתית של הצלחה, בעיקר מסיבות חיצוניות, ולא נוצר בשנים האחרונות צורך בקבלת החלטות כלכליות כואבות. המשק הישראלי חווה צמיחה כלכלית נאה ויציבה, הצמיחה הכלכלית הביאה לגיאות בתקבולי המיסים ולכן הממשלה יכלה לשמור על גירעון נמוך תוך הפחתת שיעורי המיסים ושמירה על תוואי של ירידת יחס החוב לתוצר, האינפלציה הייתה נמוכה ויציבה, מאזן התשלומים היה חיובי והריבית הייתה נמוכה ואיפשרה רמה טובה של השקעות. היו אמנם בעיות כמו התחזקות-יתר של השקל (שגרמה לבנק ישראל להתערב בשוק המט"ח), בועת מחירי נדל"ן שנגרמה ע"י הריבית הנמוכה (וגרמה לבנק ישראל להתערב בשוק המשכנתאות) ותופעות של ירידת ההוצאה הממשלתית האזרחית לרמה נמוכה שפגעה בשירותים הציבוריים (שגרמה לבנק ישראל בעיקר להתבטא בתקשורת). אבל זו הייתה תקופה טובה לכלכלה וממילא לא נדרשו החלטות כואבות ולא נוצר רקע לחילוקי דעות בין בנק ישראל למשרד האוצר ולדרג הפוליטי.
המציאות יכולה בהחלט להשתנות: תקופת הצמיחה הכלכלית יכולה להתחלף בהאטה מחזורית, הריבית נמצאת כבר במגמת עלייה בעולם (ולכן גם בישראל) ועלייתה תשפיע לרעה על ההשקעות, הגיאות ההיסטורית בשוקי המניות והאג"ח יכולה להסתיים ואולי אפילו להתחלף במשבר, משברים מדיניים ופוליטיים שמסתמנים בעולם בשנים האחרונות יכולים להשפיע לרעה על הסחר העולמי, המצב הגיאופוליטי במזרח התיכון יכול לגרום לעימות מחודש ולזעזוע כלכלי בישראל, ועל כל אלו נוספת גם שאלת יציבותה של הממשלה בישראל על רקע חקירות ראש הממשלה. הסיכוי שגם בשנים הקרובות ניהנה משילוב של מטבע חזק, אינפלציה נמוכה, ריבית נמוכה, צמיחה יציבה, שקט ביטחוני (יחסי) ויציבות פוליטית פנימית - אינו נראה גבוה. בסביבה כזו תתעוררנה בעיות של ניהול הריבית, שער החליפין, תקציבי ההוצאה החברתית (ואולי אף תקציב הביטחון), גודל הגירעון הממשלתי. תידרשנה החלטות. אולי גם החלטות אמיצות. יתעוררו ויכוחים, חלקם קשים, לגבי הצעדים בהם יש לנקוט. יהיה צורך להכיל דעות מנוגדות.
כיצד נגיע לצמתי ההחלטה הללו? אם נקבל את נטיית הדרג הפוליטי ניוותר עם מנגנון מקצועי אילם. זכות התכנון וההחלטה בנושאים המקצועיים תהיה שייכת בלעדית לדרג הפוליטי ולשותפיו: יועצים פוליטיים, יועצי תקשורת, דוברים, יחצ"נים ונושאי משרות-אמון. גופים מקצועיים עצמאיים כבר נוטרלו. אבל לנו כציבור דווקא כדאי שיתקיים איזון בין שיקולים פוליטיים לשיקולים מקצועיים: שיהיו גופים מקצועיים עצמאיים (דוגמת בנק ישראל) שיוכלו לגבש דעה מקצועית משלהם, להצביע על חלופות, לתרום לוויכוח הציבורי, להקפיד על השיקול המקצועי הטהור ולהעמידו מול שיקולים פוליטיים לגיטימיים, לתכנן לטווח זמן שהוא מעבר ללו"ז הפוליטי. אז לנו חשוב להבין כמה קטנונית התגובה הנרגזת של שר האוצר לדוח בנק ישראל ועד כמה היא מסוכנת.

אולי, אילו הייתה לנו רשות תחבורה עצמאית, שאחראית לתכנון תחבורתי ולרגולציה, הייתה לנו תחבורה ציבורית המתאימה לצרכי המשק ולא היינו עומדים בפני שוקת שבורה וחוסר פתרון עתידי כפי שקורה היום בכבישי ישראל?

2 comments:

כל בני האדם אמר/ה...

מסכים לחלוטין...
מיקי גור

אנונימי אמר/ה...

כמה שאתה צודק