יום הדין מתקרב: אייזנקוט ושותפיו לגוש השינוי

 

נכנסנו לאוקטובר - חודש הבחירות לכנסת ה-26. ארבע שנים לאחר הבחירות לכנסת ה-25 (1.11.2022) שהניבו את קואליציית "ימין-על-מלא" שהמיטה אסון על מדינת ישראל ושבע שנים לאחר שהבחירות לכנסת ה-21 (9.4.2019) הסתיימו בלא הכרעה אפקטיבית וגרמו לכנסת ה-21 לפזר את עצמה ולמדינת ישראל להיקלע לאי-יציבות משטרית ולסערה פוליטית מתמשכת ("שבע השנים הרזות"?) - הציבור הישראלי עומד שוב בפני הכרעה פוליטית. נראה שהפעם ההכרעה איננה בחירה אידיאולוגית מקובלת בין שתי דרכים פוליטיות אלא היא גורלית לעצם קיומה של ישראל: לדרך שבה מדינת ישראל נעה בשנים האחרונות אין מוצא, והמשך כהונתה של הקואליציה הנוכחית עלול להביא לסופו של החזון הציוני. לא פחות.

על מה נדרש הציבור הישראלי להכריע בבחירות אלו? בניגוד למה שטורחים לספר לנו, לא מדובר בהכרעה אידיאולוגית בין ימין לשמאל פוליטי: אין באמת פער אידיאולוגי בין רוב המפלגות, לא בנושאים חברתיים ולא בנושאי מדיניות חוץ וביטחון. זו אינה הכרעה לגבי פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני: רוב מפלגות גוש השינוי הן מפלגות ימין שתתקשינה להסכים על חלוקת הארץ כחלק מהסכם מדיני. זו אינה הכרעה לגבי ההפיכה המשטרית שהוכרזה בינואר 2023: ההפיכה כבר השיגה חלק ניכר מיעדיה, וקשה לדמיין שתוצאות הבחירות תהיינה נחרצות מספיק כדי לאפשר רפורמה חוקתית מקיפה (חוקה לישראל) שדרושה כדי לבצר את הדמוקרטיה הישראלית. זו אינה הכרעה לגבי נשיאה בנטל מצד הציבור החרדי, שכן קשה לצפות שצעירי הציבור החרדי אמנם ישתלבו בעתיד הקרוב בשירות הביטחוני ושהציבור החרדי יוותר ללא קרב מר על הטבות כלכליות מרחיקות לכת שהוא נהנה מהן כיום ועל זכותו להיות פטור מנורמות מחייבות של חינוך ממלכתי. זו אפילו איננה הכרעה לגבי הטיפול ביוקר המחייה: אין למפלגות השונות תוכניות אמיתיות (להבדיל מסיסמאות) לנושא זה. מהו, אם כן, נושא הבחירות? רק הכרעה לגבי החלפת השלטון. ובצדק, כי לכל הבעיות הנוכחיות של ישראל יש רק שורש אחד: כהונתו של נתניהו כראש ממשלה. אם הבחירות הקרבות יביאו להחלפתו של נתניהו - ממילא כל הבעיות לעיל יעלו על מסלול של ריפוי ומדינת ישראל תוכל לצאת לדרך חדשה של שיקום מדיני, חברתי וכלכלי.

אנחנו מצויים ברגע מכריע. התהליכים המתפתחים בשנים האחרונות הם הרסניים ומאיימים על המשך קיומה של מדינת ישראל. גם כשנתקן, הנזק שהם כבר גרמו עוד ישפיע על חיינו שנים קדימה. ייתכן אפילו שאנו מתקרבים לנקודת האל-חזור, ושלא יהיה עוד בכוחנו להציל ולשקם את החלום הציוני של מדינה יהודית ודמוקרטית שהוביל אותנו בעבר. זה לא ברור לכולם: יש בינינו כאלו שמטפחים תקווה לגונן על עצמם מפני הנזקים המתקרבים, אם על-ידי יצירת "בועה" חברתית-כלכלית שתבודד אותם מהמציאות המאיימת מבית, ואם על-ידי הגירה לארץ אחרת. אני מציע לחשוב שמדובר במהלכים חסרי-תוחלת: אין בועה מספיק הרמטית שתבודד אותנו מפני המציאות הקשה שאליה אנחנו גולשים, ואין באמת אופצייה ל"רילוקיישן" המוני של הציבור הישראלי הליברלי. כי לא רק בחוצות ישראל - גם מסביב לנו יהום הסער.

הניסיון לבלום את נתניהו נמשך כבר תקופה ארוכה, והציבור הליברלי זיהה לאורך השנים מספר מנהיגים פוליטיים שקראו עליו תיגר. הנהייה אחריהם לא קרתה בגלל כריזמה אישית ולא כיון שבישרו על כיוון פוליטי-אידיאולוגי חדש, אלא בגלל שעוררו תקווה שיהיה בכוחם להביס את נתניהו בבחירות. נזכור את ציפי לבני, בוז'י הרצוג, יאיר לפיד, נפתלי בנט, בני גנץ, ועוד. הם לא הצליחו לממש את התקוות שתלו בהם. המועמד התורן הוא גדי אייזנקוט. ישנם סימנים ברורים בסקרים לכך שהוא - ורק הוא - יוכל להתמודד עם נתניהו ולגבור עליו בבחירות. דוגמא להיותו של אייזנקוט מועמד מוביל לראשות הממשלה ניתן לקבל מנתוני האתר Polymarket המשמש להימורים בנושאים שונים (ראו כאן). בשאלה מי יהיה ראש הממשלה של ישראל בעקבות הבחירות הקרובות מצביע עתה ההימור (1.10.26) על 47% סיכוי לאייזנקוט לעומת 33% לנתניהו. מועמד נוסף - נפתלי בנט - מקבל סיכוי של 10%. גדי אייזנקוט, כך נראה, הוא כיום המועמד המוביל לראשות הממשלה.

מה מתבקש במצב כזה? מפלגות גוש השינוי היו צריכות לרוץ ברשימה משותפת כדי לאותת לציבור שהנושא העיקרי של הבחירות הנוכחיות הוא החלפת השלטון, ומשכך - ההבדלים בין העמדות של המפלגות בנושאים אידיאולוגיים הם משניים בחשיבותם. זה לא קורה: המפלגות מתעקשות לרוץ ברשימות נפרדות ושוקדות על הבלטת השונה בין עמדותיהן כהנמקה לחשיבות הריצה בנפרד. גוש השינוי כולל כיום ארבע מפלגות: "ישר!" של גדי אייזנקוט, שהסקרים (ראו תוצאות סקר חדשות 12 מיום 22.9.2026, כאן) מנבאים לה 23 מנדטים, "ביחד" של בנט ולפיד (13), "הבית היהודי" של ליברמן (9) ו"הדמוקרטים" בראשות יאיר גולן (9). במצב העניינים הנוכחי, גם אם המפלגות מתעקשות שלא לרוץ ברשימה אחת, הצעתו של אייזנקוט להסכים ביניהן מראש שהממשלה תוקם על-ידי ראש הרשימה שתזכה במירב המנדטים היא סבירה. למרות זאת, היא אינה מתקבלת על-ידי שותפיו. זהו סימן מדאיג. הוא מעיד על כך שגם אם אייזנקוט ייקרא על-ידי הנשיא להרכיב קואליציה - הוא ייתקל בבעלי ברית פוטנציאליים קשים, שינהלו איתו משא-ומתן קשוח על חלוקת הכוחות והשררה בתוך הקואליציה המיועדת. יש לנו תקדים מאיים למה שיכול לקרות כשזוכרים שבעקבות הבחירות לכנסת ה-24 נפתלי בנט סחט מיאיר לפיד את ראשות הממשלה תמורת הסכמתו לחבור לקואליציה, למרות שסיעתו ("ימינה") זכתה אז רק ב-7 מושבים בכנסת לעומת 17 של "יש עתיד". זה מעלה חשש שגם אם רשימתו של אייזנקוט תזכה במספר המנדטים הגדול ביותר, כפי שמורים הסקרים לעיל - שותפיו לקואליציה יעשו כל מאמץ לסחוט ממנו תמורות פוליטיות לא סבירות תמורת הסכמתן להצטרף לקואליציה. בהינתן התיקו הכללי בין הגושים, כל מפלגה קטנה עלולה להפוך ללשון-מאזניים.

האם יש הבדל מהותי בין המפלגות המצויות בגוש השינוי? אני סבור שלא. למעט "הדמוקרטים", מדובר במפלגות ימניות, פרסונליות, בעלות אידיאולוגיה לא-מושחזת (בכוונה), שמציעות למעשה מנהיג-על - לא פרוגרמה ולא נבחרת פוליטית אמיתית. תהיינה תוצאות הבחירות אשר תהיינה (מבחינת חלוקת הכוח ביניהן) - הדילמות החשובות שעומדות בפני המדינה תזכינה לתשובות זהות, בלתי-נמנעות. לא יהיה מנוס לישראל מכניסה למשא-ומתן מדיני עם הפלסטינים כדרך לקדם הסכמים בינלאומיים במזרח התיכון ולחלץ את ישראל מהבידוד המדיני אליו נקלעה. לא יהיה מנוס מהעלאה ניכרת של שיעורי המס (במונחי תוצר) כדי לממן את הגידול הפרמננטי הצפוי של הוצאות הביטחון. לא יהיה מנוס מגיוס הצעירים החרדים לצה"ל, ולא מהחלת החובה של לימודי ליב"ה על ילדי המגזר החרדי. צריך לכן להתייחס בחשדנות להצהרות הניתנות בשנת בחירות: רוב מנהיגי ישראל נטו בשעת מבחן שמאלה מהצהרותיהם החגיגיות, כי לא הייתה להם ברירה. מן הסתם, כך יקרה גם הפעם: אם לא יחול שינוי מפתיע בעמדות הציבור והסקרים הפוליטיים הנוכחיים יתממשו בקלפי - הקואליציה החדשה תסתמך גם על קולות המפלגות הערביות, והמשא-ומתן המדיני עם הפלסטינים יצא לדרך. כי אין לנו ברירה.

מה זה אומר לגבינו, הבוחרים הממוקדים בהחלפת השלטון? לבד מ"הדמוקרטים", שיש להם אג'נדה ברורה, המאבק בין מפלגות גוש השינוי איננו על אידיאולוגיה אלא על חלוקת העוגה: כל אחת מהמפלגות משחיזה את כליה לקראת היום שלאחר הבחירות, כדי להפוך את נצחונו המסתמן של גוש השינוי (הניצחון של אייזנקוט) לקרדום לקידום אינטרסים משלה. לאף אחת מהן אין יכולת לנצח את נתניהו בבחירות, ולכן מטרתן היא רק לחלץ שלל מאייזנקוט, לכשינצח. השאלה שבפנינו היא, לכן, אם לתת את קולנו לאייזנקוט כדי שיצליח להחליף את הקואליציה הכושלת בתולדות ישראל ולצאת לדרך של שיקום לאומי בראשות ממשלת שינוי, או שעלינו להתפתות לנימוקי המפלגות האחרות השותפות לגוש השינוי ולהעניק להן את קולנו. בשני המקרים ייתכן שהקואליציה הקיימת אכן תוחלף, אבל החלשתו של אייזנקוט לטובת שותפיו בגוש השינוי עלולה לצמצם את מרותו ובכך להוות מכשול לביצוע מהלכים אפקטיביים של שיקום לאומי.