הערה על התועלת הכלכלית מרכישת השכלה

הכלכלנים טוענים שרכישת השכלה מקצועית (על-תיכונית, אקדמית) היא מהלך כלכלי. שמדובר בהשקעה לכל דבר: לפרט יש הוצאות לרכישת ההשכלה (הוצאות ישירות + ויתור על הכנסות שוטפות כתוצאה מהקדשת הזמן ללימודים), ויש לו הכנסות עתידיות מהנכס שנוצר. הנכס שנוצר הוא לפיכך הון (במקרה זה: "הון אנושי"), והוא מניב הכנסה בצורת הפרש על פני חייו המקצועיים של הפרט בין השכר שהיה מקבל לולא רכש השכלה (התמורה לעבודה) לבין השכר שהוא עתיד לקבל לאור השכלתו (תמורה לעבודה + תמורה להון האנושי שצבר). עד כדי כך הכל פשוט, שהכלכלנים אפילו מחשבים את התשואה על ההשקעה בהון אנושי ויכולים לפיכך להצביע איזו השכלה מקצועית היא בעלת שיעור תשואה גבוה יותר (הכוונה היא כאן רק לתמורה כספית).

היבט מעניין של הנושא אפשר לקבל אם נסתכל בתרשים הבא, הלקוח מהבלוג הכלכלי Calculated Risk, המציג את התפתחות שיעור האבטלה בארה"ב לאורך שני עשורים - בשנים 1992-2013. האוכלוסיה מחולקת כאן לארבע קבוצות נפרדות, לפי רמת ההשכלה. הקבוצות הן (בסוגריים: צבע הקו בתרשים): 1) עובדים ללא השכלה תיכונית (קו אדום); 2) עובדים בעלי השכלה תיכונית וללא השכלה על-תיכונית (קו סגול); 3) עובדים בעלי השכלה על-תיכונית חלקית (קו ירוק); 4) עובדים בעלי השכלה אקדמית (קו כחול).

מה אפשר לראות בתרשים?

• ששיעור האבטלה הוא פונקציה הפוכה של מידת ההשכלה: ככל שרמת ההשכלה של הקבוצה גבוהה יותר - שיעור האבטלה בקרב קבוצה זו נמוך יותר. סדר זה נותר יציב מעבר לכל השינויים המחזוריים של שיעור האבטלה. לדוגמא, אם נסתכל על נתוני האבטלה בתקופה שלפני פרוץ המיתון האחרון (תקופת המיתון מודגשת בהצללה), בשנים 2006-2007, נראה כי בקרב העובדים חסרי ההשכלה התיכונית שיעור האבטלה היה ברמה 6-7%, בקרב בעלי השכלה תיכונית - 4-4.5%, בקרב בעלי השכלה על-תיכונית חלקית - 3.5-4%, ובקרב בעלי השכלה אקדמית - פחות מ-2%;
• שעוצמת הפגיעה של המיתון האחרון בממדי התעסוקה עומדת גם היא ביחס הפוך לרמת ההשכלה: ככל שרמת ההשכלה של הקבוצה גבוהה יותר - הפגיעה בתעסוקה בקרב הקבוצה היא קלה יותר. כך, אם נסתכל על נתוני האבטלה בשיא המיתון (אמצע 2009 עד סוף 2010) נראה כי בקרב העובדים חסרי ההשכלה התיכונית שיעור האבטלה עלה מ-6-7% לכ-15-16% (עליה של 9 נקודות אחוז), בקרב בעלי השכלה תיכונית הוא עלה מ-4-4.5% לכ-10-11% (עליה של 6 נקודות אחוז), בקרב בעלי השכלה על-תיכונית חלקית הוא עלה מ-3.5-4% לכ-8-9% (עליה של כ-4 נקודות אחוז), ובקרב עובדים בעלי השכלה אקדמית הוא עלה מ-2% לכ-4.5% (עליה של כ-2.5%);

עולה מכאן נקודה מעניינת: שמעבר לתמורה במונחי שכר (וקיימת כמובן גם תמורה לא-כספית במונחי מעמד חברתי), רמת השכלה גבוהה יותר מובילה לאי-ודאות נמוכה יותר במונחי הסיכוי למצוא עבודה, ויותר מכך: רמת השכלה גבוהה יותר מצמצמת את חשיפתם של העובדים להשפעתם של גורמים מחזוריים על היקף התעסוקה.