הכרה וגמול הולם על שירות חובה של כל המשרתים בצה"ל ובשירות האזרחי-לאומי עשויים לפתור את הבעיה שבכפיית הגיוס של חרדים ולהקל על המו"מ הקואליציוני בעתיד. המציאות הישראלית מלמדת כי אין סיכוי פוליטי להביא לשוויון בנטל הגיוס בין חרדים וערבים לבין חילונים. כל פתרון שהוצע עד כה, לרבות שירות מקוצר או ייחודי של חרדים (עם משכורת גבוהה בשל היותם נשואים או הצבתם לשירות לא קרבי) - מנציח את האפליה וגורר עימות בחברה הישראלית.
שירות החובה מוציא צעירים לתקופה שבין שנתיים לשלוש שנים לפחות ממעגל העבודה והלימודים האקדמיים. צעירים המשרתים שירות צבאי מסיימים אותו ללא כל בסיס כלכלי; אחרים, שאינם משרתים, התקדמו כבר במישור הכלכלי והאקדמי. במשך שנות השירות הצבאי החיילים אינם זכאים לצבירת זכויות לפנסיה, ונמנעות מהם זכויות והכנסות הניתנות לאלו שאינם משרתים. אי השוויון הזה גורם לניכור ולמתחים חברתיים.
פתרון פשוט, מיידי ואלגנטי, ישנה כליל את כללי המשחק: להחיל שירות חובה מקוצר, במהלכו ייזכו המשרתים בצה"ל לתשלום הוגן בגובה שבין שכר מינימום לשכר ממוצע במשק. בכך יימנע אי השוויון בחלוקת הנטל הבטחוני והנזקים לחברה ולכלכלה בשל שירות צבאי לא שוויוני בחובה.
אנו מציעים שלא לכפות גיוס על חרדים ועל ערבים. במקום זאת, תשולם משכורת מלאה והוגנת לכל חייל, מתחילת השירות הצבאי. משך השירות של חיילים עורפיים ותומכי-לחימה יקוצר לשנתיים בלבד. חיילים ביחידות לוחמות, חיילים אשר יעברו הכשרה מקצועית ממושכת ויקרה וחיילים שיבחרו במסלולי פיקוד – ישרתו שירות מלא בן שלוש שנים ויתוגמלו בהתאם בשכר גבוה יותר. יצוין שהחל מיולי 2020 עומד להיכנס לתוקף קיצור שירות לגברים, שעוגן בחקיקה, כך שחיילי חובה ישרתו רק 30 חודשים. עוד נציין שגיוס חובה סלקטיבי נהוג כיום באותן מדינות בהן קיים עדיין שירות חובה.
להערכתנו, תשלום משכורות הוגנות לחיילים בצבא החובה יפחית את ההשתמטות מהשירות בצה"ל: השירות יהיה זכות לאלו שיגויסו ולא רק חובה המלווה באפליה כלכלית, ורבים יותר ירצו לשרת בצה"ל – בכלל זה גם חרדים וערבים. חיילים עם בעיות כלכליות יוכלו לשרת טוב יותר, תימנענה בעיות משמעת ויקטן הצורך בפתרונות של מערך תנאי שירות (ת"ש) מסובך. בסיום שירותם הצבאי חיילים אלו יוכלו להתבסס כלכלית גם ללא עבודות יזומות. לצה"ל ולמשרד הביטחון יהיה תמריץ לקיים צבא קטן ולגייס רק את אלו מהמועמדים שצה"ל באמת זקוק להם.
מקורות המימון לתשלום המשכורות יימצאו ממש כמו שנמצאים מקורות מימון למגזרים שונים במו"מ הקואליציוני. גורמים מוסמכים אף אישרו באזנינו שתשלום בגובה שכר מינימום לכל חיילי צה"ל יהיה שווה-ערך לכמחצית מכלל עלות ההסכמים הקואליציוניים בעבר. בנוסף, קיצור השירות וההתייעלות בצה"ל ובמערך הגיוס יוכלו לממן חלק מההוצאות. גם הפחתה במיסוי של חיילים לאחר שחרורם או מימון שכר לימוד מלא לכל התארים האקדמיים ולהכשרה מקצועית, לא רק שיהפכו להשקעה בכך שיתרמו משמעותית להגדלת הפריון - הם גם יוכלו לפצות את החיילים המשרתים על אבדן שנות השתכרות וההוצאות הכרוכות בשירות החובה.
ובאשר למצב הפוליטי – פתרון כזה יאפשר גם הצטרפות חרדים לממשלה ויקל על המו"מ להקמת הממשלה.
* פרופ' שי לין הנו פרופ' אמריטוס, בעבר ראש ביה"ס לבריאות הציבור, ודיקן הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות באוניברסיטת חיפה. ד"ר ראובן גל הוא עמית מחקר בכיר במוסד שמואל נאמן בטכניון, לשעבר פסיכולוג ראשי בצה"ל, סגן ראש המל"ל וראש מנהלת השירות האזרחי-לאומי. הרשימה הופיעה לפני מספר ימים ב-"כלכליסט".
2 תגובות:
שירות צבאי חובה הוא אמנם החלטה היסטורית של מדינת ישראל, אבל העובדה שמשרתי שירות החובה אינם מקבלים שכר הוגן במשך שלוש שנים אינה צריכה להיות חלק אינטגרלי ממנה: ניתן היה לקבוע שכר סביר, ולתת למשרתים זכויות פנסיוניות בגין השירות הצבאי. שכר כזה היה עושה צדק חברתי עם חיילים שיכלו לנצל את השנים הללו להצטרף לכוח העבודה ולצבור חיסכון ראשוני שיעמוד לשימושם בהמשך חייהם, או לסייע למשפחותיהם. תשלום שכר גם היה מעמיד בפני מערכת הביטחון 'מחיר צל' מציאותי לשימוש בכוח אדם ודוחף להתייעלות (כמו קיצור אורך שירות החובה), במקום מצב של מחיר אפסי לשימוש בכוח-אדם. תמורה גבוהה מספיק גם היתה מקטינה את תחושת אי-השיוויון בנשיאה בנטל. עד כאן מה שאמרו הכותבים. מעבר לכך יש שלוש נקודות נוספות: 1) לא מדובר בנטל כלכלי נוסף - הנטל הכלכלי נוצר כבר מעצם העובדה שמאות אלפי צעירים אינם משתתפים בכוח העבודה האזרחי. מדובר רק בשינוי תקציבי (לא שזה טריוויאלי) שיאפשר לשלם את השכר; 2) התגמול החודשי יכול להיות מחולק לחלק שיועבר באופן שוטף לחייל המשרת וחלק שייצבר לזכותו ליום השחרור; 3) מנגנון כזה היה מאפשר להרחיב את שירות החובה ממערכת הביטחון למערכות ציבוריות אזרחיות, ובכך לאפשר גם לקבוצות אוכלוסייה שאינן מעוניינות לשרת בצה"ל (חרדים, ערבים, מועמדים שהצבא אינו מעוניין לגייסם או סרבני-גיוס) למלא את התחייבותם האזרחית.
1. לדעתי זה בכלל לא דיון כספי. את החישובים הכלכליים צריך לעשות רק אחרי שמחליטים על החזון.
2. הצבא זה לא מה שהיה פעם. יחידת העילית איננה שריון או צנחנים, אלא 8200.
3. המודל של "צבא העם" הוא אנכרוניסטי. ובמקום להרחיב את שירות החובה, נכון יותר לצמצם אותו. בדיוק מהסיבות שאתם מפרטים.
4. לעבוד בצעדים קטנים. לפתוח קצת משרות בשכר עבור נשים חרדיות שיודעות מחשבים, הן עושות את זה בלי בעיה בשוק האזרחי (- כולל פעוטון ב8200). ואז להרחיב, לשתף אוכלוסיות נוספות.
חיים
הוסף רשומת תגובה