על העלאת הריבית והמשכנתא

הודעת בנק ישראל

בנק ישראל הודיע ביום ב' 21.2 על החלטתו להעלות את הריבית לחודש מרץ 2011 ב-0.25 נקודות אחוז, לרמה של 2.5%. הבנק הודיע כי העלאת הריבית  "עקבית עם התהליך ההדרגתי של החזרת הריבית לרמה "נורמאלית" שנועד לבסס את האינפלציה בתוך תחום היעד ולתמוך בהמשך הצמיחה תוך שמירה על היציבות הפיננסית." (ראו: http://www.bankisrael.gov.il/press/heb/110221/110221r.htm)

 

ציטוט מהעיתון

החלטת הבנק המרכזי גרמה למספר תגובות מוזרות. אבל התגובה ההזויה ביותר נכללה במאמר ראשי של העיתון "דה-מרקר" שהתפרסם למחרת (22.2). במאמר זה נמסרו הכרזות של גורמים בענף הנדל"ן (איל ליבוביץ ויוסי שמואלי – מנכ"לים משותפים בחברה לייעוץ פיננסי לנוטלי משכנתאות) לפיהן:

"העלאת ריבית הפריים ב-0.25% תפגע קשות בנוטלי המשכנתאות ותיצור פאניקה מיותרת, שמתווספת על מסע ההפחדה של בנק ישראל, בעידוד הבנקים השונים למשכנתאות. מאז אוגוסט 2009 עלתה ריבית הפריים במצטבר ב-77%, מרמה של 2.25% לרמה של 4%. בנק ישראל מתערב באופן בוטה בשוק החופשי באצטלה של אחריות ולמעשה פוגע במימוש חלומם של עשרות אלפי זוגות צעירים, שכל שנותר להם לעשות הוא להמשיך ולגור בשכירות. מדיניות בנק ישראל תוביל בהכרח לעלייה במחירי השכירות. העלייה במחירי השכירות תחזק דווקא את בעלי ההון שירכשו דירה להשקעה, דבר שיוביל לעלייה במחירי הדיור. בנק ישראל למעשה מעביר את הבועה למקום אחר. יתרה מכך, התוצאה היא שהמפקח על הבנקים יצטרך להגן על הבנקים שלא תהיה להם פרנסה ממכירת משכנתאות, כי פשוט לא יהיה מי שייקח."

הערות

הארגומנטציה בציטוט שהובא לעיל היא חידה בעיני. ייתכן שהיא יכולה להוות בסיס לשאלון מיון לתלמידי מבוא לכלכלה. גם נכונות העיתון לפרסם אמירות אלו (למרות שהן הובאו "בשם אומרן") תמוהה בעיני, כיון שהיא מחשידה את העורכים בחוסר מקצועיות. אבל גם אם נתעלם מהאמירות הספציפיות ראוי אולי להבהיר כמה דברים על רקע טענות אחרות שהושמעו בעיתונות.

 

מה מנסה הבנק המרכזי לעשות?

מטרתו העיקרית של הבנק המרכזי היא לשמור על היציבות הפיננסית. הוא ממוקד בשמירה על ערך המטבע. היעד השנתי שנקבע לו ע"י הממשלה הוא ששיעור האינפלציה ינוע בתחום 1-3%. הכלי העיקרי העומד לרשותו להשגת יעד זה הוא הריבית המוניטרית. לכן הוא מודיע מידי חודש על שיעור הריבית לחודש הבא. שיעור הריבית שהוא קובע משקף את קצב האינפלציה בפועל וזה הצפוי (כפי שהוא נמדד בשוק ההון), את המציאות בשוק מט"ח, את מצב הפעילות העסקית ואת ציפיות הסקטור העסקי לגבי הרביע הקרוב.

 

התפקיד הוא קשה, קודם כל בגלל איכות המודיעין: הנתונים חלקיים, מגיעים באיחור, ולעיתים סותרים זה את זה. נדרשת פרשנות של המצב – אין תמונה חד-משמעית, ולכן יכולת בניית התמונה היא פונקציה של איכות הכלכלנים בבנק המרכזי. מידי פעם חלים שינויים חיצוניים חדים (לדוגמה: מחירי הדלק) שיש לקחת בחשבון. ישנן גם השפעות עונתיות על כלל המשתנים ועל המחירים.

 

התפקיד הוא כפוי טובה: כדי שלא לזעזע את המערכת הבנק המרכזי מקפיד "להדליף" מראש את הערכותיו ומפרסם בדיעבד (ובפיגור מצומצם) את הנימוקים להחלטותיו. ולמרות שהוא "משחק בקלפים פתוחים" - אנו רואים מידי חודש את המרואיינים התורניים משתלחים בבנק המרכזי, רובם דווקא משיקולים אינטרסנטיים ומתאוות חשיפה. והמדיה, לדאבוננו, משתפת פעולה.

מה הדילמות של הבנק

הריבית בישראל כיום נמוכה מידי: הריבית הריאלית שקבע בנק ישראל בחודשים האחרונים היא שלילית, או לכל היותר בסביבת האפס, כשמתייחסים לתחזיות האינפלציה. ריבית זו אינה משקפת מצב יציב, אלא היא תולדה של המשבר הפיננסי העולמי שחייב את רוב המדינות להישען על מדיניות מוניטרית מרחיבה כדי להילחם בהאטה הכלכלית. אלא שכל עוד קיימים סימנים של רפיון – הבנק המרכזי מחזיק בעמדתו לשמור על רמה נמוכה של ריבית. המשמעות היא שכולם יודעים (גם לווי המשכנתאות!!) שהריבית השקלית הנמוכה היא תופעה של הטווח הקצר, וששיעור הריבית נמצא במגמת עלייה.

 

המצב הוא עדין: הבנק המרכזי יודע (לכאורה) מה צריך להיות גובה הריבית במשק לכשיבריא, אבל הוא חייב לחתור למטרה בזהירות, בהדרגה ותוך שמירת קשר-עין עם האינדיקטורים על מצב המשק. לכן ההחלטה על גובה הריבית היא פרי הערכת מצב המתעדכנת מידי חודש ולא ביצוע בשלבים של תכנית קשיחה.

 

לא הכול משכנתא

בניגוד לרושם המתקבל מהעיתונות, כאילו הדילמה על גובה הריבית קשורה בעיקר לשוק המשכנתאות – הסיפור הוא שונה. הגדלים החשובים המושפעים מגובה הריבית הם שער החליפין, רמת הפעילות וקצב האינפלציה. ריבית נמוכה מידי מסייעת אמנם לביקושים הריאליים ולהחלשת שער החליפין של השקל (ולכן לעידוד היצוא), אבל היא מגבירה את הציפיות האינפלציוניות. ריבית גבוהה מידי עלולה לפגוע בפעילות העסקית (באמצעות הקטנת קצב ההשקעות) ולחזק את השקל (ובכך לפגוע ביצוא), תוך החלשת הציפיות האינפלציוניות. תפקיד הבנק המרכזי הוא "להלך בין הטיפות" ולאפשר יציבות מחירים עם צמיחה כלכלית.

 

מה צפוי השנה?

בניגוד לאמירות שצוטטו לעיל, אין הרבה הפתעות בהחלטת הבנק המרכזי השבוע על העלאת הריבית. כבר למעלה מחודשיים אנו קוראים בפירסומי הבנק המרכזי כי הוא מעריך שקצב האינפלציה השנה יהיה בגבולות היעד, ולכן הוא מתכוון להעלות את הריבית בשיעור של כאחוז בשנה הקרובה. בנתוני השבועות האחרונים יש אולי כדי להצביע על כך שקצב הצמיחה של המשק מהיר יותר מהערכות קודמות (בעיקר הביקושים המקומיים), ותחזיות האינפלציה מצביעות גם הן על האצה מסוימת. משום כך יש לצפות שקצב העלאת הריבית בשנה הקרובה יהיה מהיר יותר מזה שנחזה עד כה. אין כאן הפתעות לגבי הכוונות: שיעור הריבית יעלה ככל שהמשק יוכיח שהוא מתגבר על ההאטה הכלכלית שגרם המשבר הפיננסי.

 

ומה עם המשכנתאות?

לנוטלי הלוואות לא-צמודות בריבית המבוססת על ריבית ה"פריים" ידוע שהם הולכים לקראת התייקרות של כאחוז אחד בתוך שנה, והתייקרות נוספת בהמשך. אין בצעד שבו נקט בנק ישראל כדי לשנות במשהו את התוואי הצפוי. משום כל לא ברור על מה רגשו גויים.

 

מעבר לכך, נושא השפעת עלייתה של הריבית על גובה התשלומים החודשיים של המשכנתא היה ידוע מראש, ונלקח מן הסתם בחשבון ע"י הבנקים והלווים. הבעיה האמיתית איננה כמובן העלייה הצפויה של הריבית, אלא דווקא העלייה הבלתי צפויה: המקרה של האצה בלתי-צפויה בקצב האינפלציה שתחייב את הבנק המרכזי להאיץ את קצב העלאת הריבית מעבר למתוכנן. על כך בדיוק דיברו ראשי בנק ישראל כשהביעו דאגה מהשימוש המוגבר של לווים בהלוואות לא-צמודות בריבית המשתנה על בסיס ריבית ה"פריים". ראוי שנוטלי משכנתאות יהיו מודעים לחשיפה זו שלהם לסיכון ריבית ויגבילו את מידת חשיפתם ליכולתם הפיננסית לספוג את העלייה בתשלומים החודשיים.

 

אז על מה הרעש?

אם לא קרה בינתיים שום דבר בלתי צפוי – על מה הרעש, הכותרות וההכרזות הבומבסטיות על פגיעה בנוטלי המשכנתאות, זריעת פאניקה, התערבות בוטה בשוק החופשי ופגיעה בעשרות אלפי זוגות צעירים? אין לי תשובה לכך. קביעת הריבית המוניטרית היא כלי חשוב מכדי שתהיה מושפעת משיקולי משכנתאות. נוטלי משכנתאות צריכים לקחת בחשבון סיכוני שוק ולשקול נטילת תמהיל הלוואות המגביל את חשיפתם לסיכונים אלו. גם הבנקים צריכים להיות בעלי עניין בהגבלת החשיפה של הלווים.